רעותא דליבא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 6: שורה 6:
[[רצון]] הוא הכוח המניע את האדם, בחסידות נקרא רצון הלב בשם 'רעותא דליבא', 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא יכול להתגלות כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות או לצאת מנקודת [[עצם הנשמה]], אבל תמיד הוא יבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.
[[רצון]] הוא הכוח המניע את האדם, בחסידות נקרא רצון הלב בשם 'רעותא דליבא', 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא יכול להתגלות כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות או לצאת מנקודת [[עצם הנשמה]], אבל תמיד הוא יבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.


הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקילה ל[[עצם הנשמה]]{{הערה|ראו בהרחבה בפסקות הבאות ובהערה 13.}}.
הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקילה ל[[עצם הנשמה]]{{הערה|ראו בהרחבה בפסקות הבאות ובדברי הרבי בקישור שבהערה 13.}}.


==אהבת רעותא דליבא==
==אהבת רעותא דליבא==

גרסה מ־15:42, 5 במאי 2024

ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

רעותא דליבא הוא כינוי לאהבה עצמית הפועלת על הלב ועל מעשי האוהב, לאהבה זו מספר דרגות כשהנעלית שבה מתוארת בחסידות כעצם הנשמה דרכה ניתן לתפוס בעצמות אין סוף ברוך הוא.


הרצון

רצון הוא הכוח המניע את האדם, בחסידות נקרא רצון הלב בשם 'רעותא דליבא', 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא יכול להתגלות כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות או לצאת מנקודת עצם הנשמה, אבל תמיד הוא יבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.

הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקילה לעצם הנשמה[1].

אהבת רעותא דליבא

סוג אהבת ה' המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה בהתבוננות היוצרת אהבה ויראה שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב הטמונים באהבה זו[2] ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים[3])[4], המשכת האהבה יכולה להתבצע ולהשפיע על קיום המצוות של האוהב גם כשהיא אינה בהתגלות אצלו אלא רק בליבו[5]. הכינוי הוא בשפה הארמית כדי להורות על המשכת ההבנה שבמוח אל הלב הנפעלת על ידי האהבה בדומה לתרגום שמוריד מונח לשפות זרות[6].

פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים

באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות לפנימיות ולחיצוניות[7], בספר התניא מובאת האהבה בפרקים י"ז ול"ט באופנים שונים כשאדמו"ר הזקן מציין בפרק ל"ט לביאורו בפרק י"ז, הרבי מבאר שאין בכך סתירה[8], ומצד החילוק המהותי בתכני הפרקים והלימוד שמביא אדמו"ר הזקן ביניהם, האהבה אודותיה מדובר בפרק י"ז הינה אהבה (הנוצרת לאחר התבוננות אך) לא גלויה מעבר למוח וללב, האהבה אודותיה מדובר בפרק ל"ט הינה אהבה גלויה[9], הרבי עורך קל וחומר בהסבר דברי אדמוה"ז שאם האהבה המסותרת מכונה בכינוי רעותא דליבא ודאי שהאהבה הגלויה נקראת רעותא דליבא, אף שמדובר באהבה ויראה שכליים ניתן לכנותם בכינוי רעותא דליבא על המשכתם ללב ופעולתם על קיום מעשי האוהב[10][11].

אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת

הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, סוג זה של אהבה ויראה מאופיין כמונח עצמי ופנימי שלא נוצר על ידי התבוננות שכלית כלשהי, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, קשר זה מכונה עצם הנשמה. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה בעצמות, כך מסבירים בחסידות את דברי הזוהר שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות[12], הרבי ממשיל אהבה זו לאהבת ילד הצועק אל אביו ומעורר בכך את אהבתם העצמית[13]. באהבה זו הכוונה בכינוי רעותא דליבא היא פחות למונח רעותא ולרצון, אלא ללב, מכיוון שהדרגה הפנימית של אהבה לא תופסת מקום בשונה מהרצון שמתאר דרגה מסויימת בלב[14].

הערות שוליים

  1. ראו בהרחבה בפסקות הבאות ובדברי הרבי בקישור שבהערה 13.
  2. קונטרס העבודה פרק א' עמ' 7.
  3. ליקוטי אמרים - פרק ט"ז
  4. ספר הערכים חלק א ע' תר"ט ואילך ובמילואים.
  5. ליקוטי אמרים - פרק י"ז, הובא על ידי הרבי בקובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50 ובליקוטי ביאורים ובליקוטי פירושים על ליקוטי אמרים - פרק ט"ז.
  6. ספר הערכים חלק א ע' תר"ט ואילך ובמילואים.
  7. כך משמע מלקוטי תורה בלק ד"ה מי מנה רס"ב "יש בחינת רעותא דלבא שהוא בחינת רצון הלב. ויש בזה ב' בחינות, פנימיות וחיצוניות". ובלקוטי תורה ר"ה נח, ד "חיצוניות הלב, ונקרא רצון התחתון, שהוא בחינת רעותא דלבא", הרבי מבאר זאת בארוכה בקובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 51.
  8. כך גם מסביר הרבי את ציונו של אדמו"ר הזקן הכותב בפרק ל"ט כנ"ל כשמזכיר אהבה זו הולך על פרק י"ז בתניא ולא על פרק מ"ד בו גם מוזכרת אהבה אם כי אהבה מסותרת ולא אהבה הנוצרת לאחר התבוננות, הרבי מבאר זאת מפני החילוק בין הציונים 'כנ"ל' ו'להלן' המתייחסים למקום מוקדם יותר ולמקום מאוחר יותר בספר.
  9. כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בפרק ל"ח שאהבה וירה שכליים הם בהתגלות הלב.
  10. הרבי לא מזכיר זאת בפירוש בביאורו אולם כך משמע בפשטות, כך גם ביאר המשפיע הרב חיים לוי יצחק גינזבורג בביאורו על התניא פניני התניא פרק ל"ט, פסקה "רעותא דלבא" – דחילו ורחימו שכליים.
  11. קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50.
  12. ראו בזוהר המובא בספר המאמרים קונטרסים חלק א' כט, סע"א ואילך. תרפ"ט ע' 105 ואילך, ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' נט. חלק ה' ע' צד ועוד. וראו גם זח"ג רפט, ב באד"ז. דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא. ותיקוני זוהר בהקדמה ("פתח אליהו") יז, א: לית מחשבה תפיסא בך כלל.
  13. מאמר מרגלא בפומי' דרבא מתאריך שבת פרשת וישלח, ח"י כסלו ה'תש"מ (הוגה ויצא לאור בקונטרס י"ד כסלו תנש"א) סעיף ג'.
  14. מאמר ד"ה אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים מתאריך שבת פרשת חיי שרה, כ"ז מרחשון, מבה"ח כסלו ה'תשמ"ז.