אהרון יוסף בליניצקי: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־01:40, 2 במאי 2024

הרב אהרון יוסף בליניצקי (תרס"ה-תשס"ב) היה אחד מחברי הצוות הרוחני של ישיבת תומכי תמימים ברינואה שבצרפת.

תולדות חיים

נולד בי"ב אדר^{[דרושה הבהרה]} תרס"ה לאביו הרב ישראל נח בליניצקי המכונה ר' ישראל נח הגדול.

למד בישיבות מחתרתיות רבות ברוסיה, כשאת רוב שנות לימודיו העביר בסניפי הישיבה בקרמנצ'וג וברוסטוב, ואת עיקר חינוכו החסידי קיבל מאביו ומהמשפיע הרב ברוך יוסף קוזלינר. בשלהי שנת תרפ"ה נקרא ביחד עם ר' שניאור זלמן סרברנסקי, לשרת בצבא הרוסי. בשמחת תורה של שנת תרפ"ו קודם ההקפות, נכנס עמהם ר' חאצ'ה פייגין אל הרבי הריי"צ ליחידות, לבקש את ברכתו להיפטר מהצבא. ענה להם הרבי: "עליכם להיות עבדי ה', במקום לשרת בצבא", ואכן זכו לפטור מהצבא.

בעת מלחמת העולם השנייה ברח לעומק רוסיה כמו רבים מחסידי חב"ד, והצטרף לקהילה החסידית שהתבססה בבוכרה, שם החל עסק בקבורה במסגרת החברא קדישא, כשלצורך כך היה לעיתים ישן בבית העלמין בתוך חפירה שיועדה לצרכי קבורה ביום המחרת. פעולותיו אלה נעשו יחד עם ידידו הרב מענדל פוטרפס.

עם סיום המלחמה הבריח את גבולות רוסיה באמצעות דרכון פולני מזוייף במסגרת 'הבריחה הגדולה', והגיע לפריז שם החל ללמד את ילדי החסידים שהתרכזו במקום^[1]. בהמשך, עקר לברינואה והחל לעסוק מלאכות כפיים פשוטות, ורק כעבור מספר שנים נכנע ללחצים עליו להצטרף לצוות ישיבת תומכי תמימים המקומית, שם התמנה כמשגיח וכמגיד שיעור בנגלה. כעבור מספר שנים נוספות קיבל על עצמו לסירוגין עיסוק בהשפעה והדרכה פנימית של בחורי הישיבה, והוא עסק בתפקיד לצד אביו והפך לאחד הדמויות המשפיעות בישיבה.

בזכות כיבוד ההורים המופלא שלו זכה לברכתו של הרבי לאריכות ימים.

בשנותיו האחרונות עבר להתגורר בקראון הייטס, ונפטר בה' שבט תשס"ב בגיל 96.

אודותיו

היה ידוע בתפילתו בדבקות עצומה, תוך ניגונים חסידיים, כשדמעותיו נשפכים כמים. מסופר שפעם אחת נעדר ר' אהרון יוסף ממקומו הקבוע, ולאחר חיפושים ממושכים אחריו, מצאו אותו מתפלל בדבקות עצומה - בתוך ארון סגור!

המשפיע ר' מענדל פוטרפס אמר עליו, שבכל אדם יש חסרונות, והחיסרון היחיד שמצא בו, הינו היותו פנימי "יותר מידי". עוד אמר עליו ר' מענדל, כי אם ישנו חסיד בדורינו זהו ר' אהרון יוסף.

בתום מלחמת העולם השנייה התבטא ר' שניאור זלמן בוטמן: "אם נותר בסמרקנד אברך המבין בחסידות זהו ר' אהרון יוסף".

פעם, לאחר היותו ביחידות, אמר הרבי להרב לייבל גרונר, שהנ"ל ביקש רק על רוחניות.

באחת מהיחידויות הורה לו הרבי להרבות מידי יום באמירת תהלים באומרו: "כשאומר הינך תהלים, אומרם דוד המלך עמך".

באחת מההתוועדויות לאחר ששתה הרבה לחיים, אמר ר' אהרון יוסף כי קוימו בו דברי התניא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עליהו למיפרק לון" (כבן המשתדל לטובת אביו ואימו, שאוהבת יותר מאשר את גופו, נפשו, רוחו ונשמתו. ומוסר את עצמו למען פדייתם משביים).

לקריאה נוספת

ישראל נח הגדול (ספר)
יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת חזק, תשע"ד
היחידות של ר' אהרון יוסף, שבועון בית משיח גליון 1200 עמוד 42

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

↑ על לימוד זה התבטא ר' אהרון יוסף, כי הוא מותיר אותו בגלות, שכן כדי שהוריהם של התלמידים יסכימו שילמד עמהם, מחליף הוא מידי יום חולצה ומקפיד על צחותה.

[1] על לימוד זה התבטא ר' אהרון יוסף, כי הוא מותיר אותו בגלות, שכן כדי שהוריהם של התלמידים יסכימו שילמד עמהם, מחליף הוא מידי יום חולצה ומקפיד על צחותה.

[1]

@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]] אמר עליו, שבכל אדם יש חסרונות, והחיסרון היחיד שמצא בו, הינו היותו [[פנימי]] "יותר מידי". עוד אמר עליו ר' מענדל, כי אם ישנו [[חסיד]] בדורינו זהו ר' אהרון יוסף.
-בתום [[מלחמת העולם השנייה]] התבטא ר' [[שניאור זלמן בוטמן]]:"אם נותר ב[[סמרקנד]] אברך המבין ב[[חסידות]] זהו ר' אהרון יוסף.
+בתום [[מלחמת העולם השנייה]] התבטא ר' [[שניאור זלמן בוטמן]]: "אם נותר ב[[סמרקנד]] אברך המבין ב[[חסידות]] זהו ר' אהרון יוסף".
 פעם, לאחר היותו ביחידות, אמר הרבי להרב לייבל גרונר, שהנ"ל ביקש רק על רוחניות.
-באחת מהיחידויות הורה לו [[הרבי]] להרבות מידי יום באמירת [[תהלים]] באומרו:"כשאומר הינך [[תהלים]], אומרם [[דוד המלך]] עמך".
+באחת מהיחידויות הורה לו [[הרבי]] להרבות מידי יום באמירת [[תהלים]] באומרו: "כשאומר הינך [[תהלים]], אומרם [[דוד המלך]] עמך".
 באחת מההתוועדויות לאחר ששתה הרבה לחיים, אמר ר' אהרון יוסף כי קוימו בו דברי ה[[תניא]]: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עליהו למיפרק לון" (כבן המשתדל לטובת אביו ואימו, שאוהבת יותר מאשר את גופו, נפשו, רוחו ונשמתו. ומוסר את עצמו למען פדייתם משביים).