טומאה: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "המושג '''טומאה''' משמש בתורה לשלושה עניינים שונים: '''א.''' לטומאת מגע ומשא{{הערה|לדוגמא "נפש א...") |
|||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==טומאת מגע ומשא== | ==טומאת מגע ומשא== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[כוונת המקווה]]}} | |||
;עניינה בחסידות | ;עניינה בחסידות | ||
טומאת מגע היא בחינת '''[[אור מקיף|המקיף]] דקליפה'''{{הערה|שם=אוה"ת במדבר|אוה"ת במדבר א' עמ' 95.}} (ומנגדת למקיף דקדושה). ולכן: '''א.''' לא שייך בה בירור{{הערה|משמע מתו"א (תולדות כ' ב' ואילך) ומתורת מנחם (תשכ"ט עמ' רנא), שבנבראים עצמם נפלו ניצוצות קדושה (משבירת הכלים דתוהו) ולכן שייך וצריך לברר את הטוב שבהם מהרע, אבל המקיף שלהם הוא רע גמור ואין בו טוב כלל, ולכן אין שייך בו בירור.}} אלא ביטול והעברה לגמרי. ו'''ב.''' העברה זו היא ע"י המקיף דקדושה{{הערה|כי "המקיף מסמא עיני החיצוניים".}}. כלומר, '''בירור''' הטוב מהרע זהו ע"י [[אור פנימי]] ([[עבודת הבירורים#שני שלבים בבירור|בחכמה אתברירו]]), אבל פעולת המקיף אינה בירור אלא '''כליון''' הרע לגמרי{{הערה|וראה באוה"ת נשא בענין בני גרשון נושאי היריעות, שמזה נמשך לגרש את הרע "גרש האמה הזאת כו'".}}. | טומאת מגע היא בחינת '''[[אור מקיף|המקיף]] דקליפה'''{{הערה|שם=אוה"ת במדבר|אוה"ת במדבר א' עמ' 95.}} (ומנגדת למקיף דקדושה). ולכן: '''א.''' לא שייך בה בירור{{הערה|משמע מתו"א (תולדות כ' ב' ואילך) ומתורת מנחם (תשכ"ט עמ' רנא), שבנבראים עצמם נפלו ניצוצות קדושה (משבירת הכלים דתוהו) ולכן שייך וצריך לברר את הטוב שבהם מהרע, אבל המקיף שלהם הוא רע גמור ואין בו טוב כלל, ולכן אין שייך בו בירור.}} אלא ביטול והעברה לגמרי. ו'''ב.''' העברה זו היא ע"י המקיף דקדושה{{הערה|כי "המקיף מסמא עיני החיצוניים".}}. כלומר, '''בירור''' הטוב מהרע זהו ע"י [[אור פנימי]] ([[עבודת הבירורים#שני שלבים בבירור|בחכמה אתברירו]]), אבל פעולת המקיף אינה בירור אלא '''כליון''' הרע לגמרי{{הערה|וראה באוה"ת נשא בענין בני גרשון נושאי היריעות, שמזה נמשך לגרש את הרע "גרש האמה הזאת כו'".}}. | ||
;טעם ש[[כוונת המקווה|נטהרת במקווה]] | ;טעם ש[[כוונת המקווה|נטהרת במקווה]] | ||
ועל פי זה יובן עניין המקווה{{הערה|שם=אוה"ת במדבר}} שמטהר דוקא טומאת נגיעה: דמכיון שטומאה זו עניינה המקיף דקליפה, העברתה מהעולם היא ע"י מי המקווה שהם בחינת הכתר (=מקיף דקדושה), ובעבודה הוא ע"י בחינת הדעת (כי הדעת הוא בקו האמצעי ולכן שייך לכתר ועולה עד הכתר). | ועל פי זה יובן עניין המקווה{{הערה|שם=אוה"ת במדבר}} שמטהר דוקא טומאת נגיעה: דמכיון שטומאה זו עניינה המקיף דקליפה, העברתה מהעולם היא ע"י מי המקווה שהם בחינת הכתר (=מקיף דקדושה), ובעבודה הוא ע"י בחינת הדעת (כי הדעת הוא בקו האמצעי ולכן שייך לכתר ועולה עד הכתר). | ||
;שייכת לבחינת ה[[ריח]] | ;שייכת לבחינת ה[[ריח]] | ||
| שורה 26: | שורה 27: | ||
;טמטום (או ערלת) הלב | ;טמטום (או ערלת) הלב | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[טמטום הלב]]}} | |||
כיסוי גס ועב שחופף ומכסה על נקודת פנימיות הלב, שלבו אטום וקשה לבלתי יוכל להתפעל כלל בהתפעלות אהבה אלקית וגם לא בהתעוררות תשובה שבלב נשבר כלל וכלל. טמטום זה אינו רק במי שבא לכלל טומאה גמורה במעשה (שעבירה מטמטמת לבו של אדם), אלא אפילו אם נקי הוא מכל עון ורק שיש בלבו גסות והחומריות (שלבו מתאוה לכל תאוה חומרית במותרות תענוגי עולם הזה){{הערה|על פי תו"ח לאדמו"ר האמצעי מקץ ריג ע"ב.}}. | כיסוי גס ועב שחופף ומכסה על נקודת פנימיות הלב, שלבו אטום וקשה לבלתי יוכל להתפעל כלל בהתפעלות אהבה אלקית וגם לא בהתעוררות תשובה שבלב נשבר כלל וכלל. טמטום זה אינו רק במי שבא לכלל טומאה גמורה במעשה (שעבירה מטמטמת לבו של אדם), אלא אפילו אם נקי הוא מכל עון ורק שיש בלבו גסות והחומריות (שלבו מתאוה לכל תאוה חומרית במותרות תענוגי עולם הזה){{הערה|על פי תו"ח לאדמו"ר האמצעי מקץ ריג ע"ב.}}. | ||
;טמטום המוח | ;טמטום המוח | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[טמטום המוח]]}} | |||
זהו מצב בו הטומאה אוטמת ומטמטמת את שכל האדם מלחשוב ולהשכיל בעבודת ה'. וכמו שיצר הרע נחלש כוחו מכח הקדושה (כמאמר רז"ל "אם פגע בך האי מנוול (היצר הרע) משכהו לבית המדרש") ויצר הטוב מתגבר – כך הוא לאידך גיסא, בהיות האדם אוכל דבר טמא נפשו מתהפכת מהמאכל ההוא ויצר הטוב נחלש ויצר הרע מתגבר{{הערה|עפ"י אשל אברהם בשם רמ"ק.}} | זהו מצב בו הטומאה אוטמת ומטמטמת את שכל האדם מלחשוב ולהשכיל בעבודת ה'. וכמו שיצר הרע נחלש כוחו מכח הקדושה (כמאמר רז"ל "אם פגע בך האי מנוול (היצר הרע) משכהו לבית המדרש") ויצר הטוב מתגבר – כך הוא לאידך גיסא, בהיות האדם אוכל דבר טמא נפשו מתהפכת מהמאכל ההוא ויצר הטוב נחלש ויצר הרע מתגבר{{הערה|עפ"י אשל אברהם בשם רמ"ק.}} | ||
==טומאה היוצאת מהגוף== | ==טומאה היוצאת מהגוף== | ||
| שורה 55: | שורה 57: | ||
'''נחש''' – "ארסו חם"{{הערה|שם=ערכי הכינויים|ערכי הכינויים (לבעל מחבר סדר הדורות), ערך נחש.}}, והיינו שמתחיל האדם להתחמם ולהתלהב בענייני העולם, והתלהבות זו מפחיתה אצלו את ההתלהבות שבקדושה. | '''נחש''' – "ארסו חם"{{הערה|שם=ערכי הכינויים|ערכי הכינויים (לבעל מחבר סדר הדורות), ערך נחש.}}, והיינו שמתחיל האדם להתחמם ולהתלהב בענייני העולם, והתלהבות זו מפחיתה אצלו את ההתלהבות שבקדושה. | ||
'''שרף''' - ההתלהבות בהעולם נעשית אצלו בתוקף כל כך, עד שלא זו רק ממעטת את ההתלהבות בקדושה אלא ששורפת אותה לגמרי. | '''שרף''' - ההתלהבות בהעולם נעשית אצלו בתוקף כל כך, עד שלא זו רק ממעטת את ההתלהבות בקדושה אלא ששורפת אותה לגמרי. | ||
'''עקרב''' – "ארסו קר"{{הערה| | '''עקרב''' – "ארסו קר"{{הערה|ערכי הכינויים, ערך ארס.}}, וענין זה הוא גרוע יותר מנחש ושרף. כי בשעה שיש לו התלהבות וחום הנה הגם שזה אצלו ב[[עולם העשיה הגשמי|עניני העולם]] אבל אף על פי כן הרי זה מורה על חיות - ובמילא יכולים להחליף זאת בחיות והתלהבות של קדושה. אבל בהיותו בקרירות שזהו סימן על היפך החיות הרי זה גרוע הרבה יותר. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה אחרונה מ־16:05, 22 בינואר 2024
המושג טומאה משמש בתורה לשלושה עניינים שונים: א. לטומאת מגע ומשא[1]. ב. לאיסור אכילה[2] וג. לטומאה היוצאת מגופו של אדם[3].
בתורת החסידות[4] מבואר שטומאת מגע היא המקיף דקליפות והשתיים האחרות הן פנימיות הרע.
יש להעיר, שאם כי באופן פרטי 'סטרא אחרא' ו'טומאה' הם שני עניינים שונים[5]: ה'סטרא אחרא' כולל גם את ענייני הרשות (קליפת נוגה)[6], ואילו "טומאה" משמעותו רע גמור (שלוש קליפות הטמאות) - אך באופן כללי יותר פעמים רבות משתמשים גם במושג טומאה לענייני רשות, וכל מקום ילמד מעניינו.
טומאת מגע ומשא[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – כוונת המקווה |
- עניינה בחסידות
טומאת מגע היא בחינת המקיף דקליפה[7] (ומנגדת למקיף דקדושה). ולכן: א. לא שייך בה בירור[8] אלא ביטול והעברה לגמרי. וב. העברה זו היא ע"י המקיף דקדושה[9]. כלומר, בירור הטוב מהרע זהו ע"י אור פנימי (בחכמה אתברירו), אבל פעולת המקיף אינה בירור אלא כליון הרע לגמרי[10].
- טעם שנטהרת במקווה
ועל פי זה יובן עניין המקווה[7] שמטהר דוקא טומאת נגיעה: דמכיון שטומאה זו עניינה המקיף דקליפה, העברתה מהעולם היא ע"י מי המקווה שהם בחינת הכתר (=מקיף דקדושה), ובעבודה הוא ע"י בחינת הדעת (כי הדעת הוא בקו האמצעי ולכן שייך לכתר ועולה עד הכתר).
- שייכת לבחינת הריח
כשם שבגוף ישנן בחינות פנימית ומקיף (שהם העניינים דמאכל וריח), כך הדבר ברוחניות הנפש[7]: הקרבנות (שבעבודה הוא עניין התפילה) הם פנימיות החיות, ואילו הטהרה והטומאה (שהם רק ע"י נגיעה ומשא) שייכות לריח. וכמאמר "הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח", והן בחינת מקיף, וכמו שהקטורת (שבעבודה הוא עניין התשובה) הוא למעלה מכל הקרבנות: שהם במזבח החיצון והיא במזבח הפנימי ובקודש הקודשים.
- ההבדל בין מקיף דטומאה למקיף דלבוש (שעטנז)
הטומאה היא דביקת המקיף על האדם[7], שהרי נטמא גופו ע"י זה וצריך טהרה גם אחרי שפרש מהנגיעה בטומאה. מה שאין כן בשעטנז, שכשפושט הלבוש ליכא האיסור. היינו, למרות שגם שעטנז הוא מקיף דקליפה (וקשה ביותר[11]), הנה טומאת מגע ומשא קשה ועמוקה ממנה[12].
טומאת תאוות ואיסורים[עריכה | עריכת קוד מקור]
פעמים רבות טומאה משתמשים במושג 'טומאה' לאוטם הלב והמוח הנגרמים לא מנגיעה בדבר טמא אלא כתוצאה מעבירה על איסור. היינו, שמפרשים 'טומאה' מלשון אטימות וטמטום[13]
ופעמים רבות מודגש[14] שטמטום המוח והלב נגרמים לא רק כשנכשל בעוונות, אלא אפילו כשמשקיע עצמו בתאוות היתר. שאז גם כשמתבונן ומשכיל בעבודת ה' אין הדברים חודרים ומאירים בו.
בכללות טמטום המוח והלב נגרמים שניהם משיקוע בתאוות, אך בפרטיות כשנמשך האדם לתאוות גשמיות גורם בעיקר לטמטום הלב, ואילו השיקוע בחכמת אומות העולם[15] מטמטם את המוח מלהכיר בקדושה[16].
- טמטום (או ערלת) הלב
|
| ערך מורחב – טמטום הלב |
כיסוי גס ועב שחופף ומכסה על נקודת פנימיות הלב, שלבו אטום וקשה לבלתי יוכל להתפעל כלל בהתפעלות אהבה אלקית וגם לא בהתעוררות תשובה שבלב נשבר כלל וכלל. טמטום זה אינו רק במי שבא לכלל טומאה גמורה במעשה (שעבירה מטמטמת לבו של אדם), אלא אפילו אם נקי הוא מכל עון ורק שיש בלבו גסות והחומריות (שלבו מתאוה לכל תאוה חומרית במותרות תענוגי עולם הזה)[17].
- טמטום המוח
|
| ערך מורחב – טמטום המוח |
זהו מצב בו הטומאה אוטמת ומטמטמת את שכל האדם מלחשוב ולהשכיל בעבודת ה'. וכמו שיצר הרע נחלש כוחו מכח הקדושה (כמאמר רז"ל "אם פגע בך האי מנוול (היצר הרע) משכהו לבית המדרש") ויצר הטוב מתגבר – כך הוא לאידך גיסא, בהיות האדם אוכל דבר טמא נפשו מתהפכת מהמאכל ההוא ויצר הטוב נחלש ויצר הרע מתגבר[18]
טומאה היוצאת מהגוף[עריכה | עריכת קוד מקור]
ג' קליפות הטמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ג' קליפות הטמאות הן החיות הכוללת של שבעים השרים, מהם מקבלים את חיותם כל האיסורים, בעלי החיים הטמאים וארצות הגויים[19].
קליפות אלו הן רע גמור ואין בהן טוב כלל, ולכן אין להן עליה לעולם[20] ומובן, שתקנתן היא רק שבירתן וביטולם והעברתן מן העולם.
|
| ערך מורחב – תניא - פרק ז' |
.
אבי"ע דקליפות[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הרמ"ז על הזוהר[21], שקליפת נוגה היא דוגמת כתר לג' קליפות הטמאות. ומסבירה תורת החסידות[22], שקליפת נוגה היא בחינת 'אצילות' דקליפה וג' קליפות הטמאות עצמן (רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת[23]) הן בריאה יצירה עשיה דקליפה. והיינו, דכשם שהמשכת חיות הקדושה בעולמות בי"ע אפשרית רק ע"י אצילות (שהיא הממוצע בין האין סוף לנבראים), כך לא יכולות הקליפות הטמאות לקבל חיות אלא ע"י קליפת נוגה.
ואחד העניינים בזה בעבודה, שאם ימנע עצמו האדם מתאוות היתר (קליפת נוגה), בדרך ממילא לא יהיה לקליפות הטמאות לגמרי (איסורים) מקום להאחז בו.
שתי הדרגות שבג' קליפות הטמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת[24]
קליפות אלו נמצאות אמנם מתחת לנוגה והן רע גמור, אך מכיון שהן קרובות יותר לקדושה קל יותר להכניען. ולכן יש איסורים שקל יותר להשמר מהם כגון איסורי מאכל, גזל, עריות ושפיכות דם[25].
- נחש שרף ועקרב
הדרגה הנמוכה יותר בטומאה היא שלושת הקליפות הרמוזות בכתוב "נחש שרף ועקרב"[26], והן הקליפות הרחוקות ביותר מהקדושה והן תקיפות מאד וקשות מאד.
הרבי מסביר[27] את עניינן בעבודת ה': נחש – "ארסו חם"[28], והיינו שמתחיל האדם להתחמם ולהתלהב בענייני העולם, והתלהבות זו מפחיתה אצלו את ההתלהבות שבקדושה. שרף - ההתלהבות בהעולם נעשית אצלו בתוקף כל כך, עד שלא זו רק ממעטת את ההתלהבות בקדושה אלא ששורפת אותה לגמרי. עקרב – "ארסו קר"[29], וענין זה הוא גרוע יותר מנחש ושרף. כי בשעה שיש לו התלהבות וחום הנה הגם שזה אצלו בעניני העולם אבל אף על פי כן הרי זה מורה על חיות - ובמילא יכולים להחליף זאת בחיות והתלהבות של קדושה. אבל בהיותו בקרירות שזהו סימן על היפך החיות הרי זה גרוע הרבה יותר.
הערות שוליים
- ↑ לדוגמא "נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא וכו'" (ויקרא ה' ב').
- ↑ לדוגמא "ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם" (ויקרא י"א ו').
- ↑ והן טומאות מצורע, זב, זבה, נידה ויולדת.
- ↑ כפי שיתבאר לקמן בערך זה.
- ↑ תניא – פרק ו'
- ↑ כי סטרא פירושו צד, ואחרא פירושו אחר. כלומר – כל מה שאינו קדושה ממש).
- ↑ 7.0 7.1 7.2 7.3 אוה"ת במדבר א' עמ' 95.
- ↑ משמע מתו"א (תולדות כ' ב' ואילך) ומתורת מנחם (תשכ"ט עמ' רנא), שבנבראים עצמם נפלו ניצוצות קדושה (משבירת הכלים דתוהו) ולכן שייך וצריך לברר את הטוב שבהם מהרע, אבל המקיף שלהם הוא רע גמור ואין בו טוב כלל, ולכן אין שייך בו בירור.
- ↑ כי "המקיף מסמא עיני החיצוניים".
- ↑ וראה באוה"ת נשא בענין בני גרשון נושאי היריעות, שמזה נמשך לגרש את הרע "גרש האמה הזאת כו'".
- ↑ ראה המשך תער"ב א' עמ' רט.
- ↑ ולא התבאר כיצד, וצ"ע.
- ↑ המושג ההלכתי של טומטום הוא אדם שלא עלינו נולד כשאברי המין שלו מכוסים ולא ניכר בין זכר לנקיבה.
- ↑ תניא פרק כט, ד"ה לפיכך נקראו הראשונים סופרים תשט"ז, להבין עניין טמטום המוח והלב לאדמו"ר הזקן (מאמרים הקצרים עמ' תפב ועוד
- ↑ הנקראים מדע ולימודי ליב"ה.
- ↑ תניא פרק ח'.
- ↑ על פי תו"ח לאדמו"ר האמצעי מקץ ריג ע"ב.
- ↑ עפ"י אשל אברהם בשם רמ"ק.
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו א', עמ' קיא.
- ↑ בשונה מקליפת נוגה, שהיא חיות דברים המותרים, שמחד גיסא יכול האדם להורידם לג' קליפות הטמאות אך מאידך גיסא יכול הוא גם להעלותם לקדושה.
- ↑ אמור דף צ"ה.
- ↑ אוה"ת ביאורי זהר עמ' רמה ובכמה מקומות.
- ↑ הקשר בין שלושת אלו דוקא לאבי"ע מתבאר באוה"ת תצווה עמ' א'תרעז-תרעח.
- ↑ יחזקאל א' ד'.
- ↑ וראה אריכות ההסבר בזה במאמרי אדמו"ר האמצעי חלק י' (במדבר ה') עמ' א'תתעב, ומאמרי אדמו"ר הזקן תקע"א עמ' רכז.
- ↑ דברים ח' טו.
- ↑ תורת מנחם יז עמ' 146.
- ↑ ערכי הכינויים (לבעל מחבר סדר הדורות), ערך נחש.
- ↑ ערכי הכינויים, ערך ארס.