שמעון שלום קליש: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "http://chabad.info/index.php" ב־"http://old2.ih.chabad.info/index.php") |
|||
| (13 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שמעון שלום קאליש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רבי שמעון שלום קאליש]] | [[קובץ:שמעון שלום קאליש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רבי שמעון שלום קאליש]] | ||
רבי '''שמעון שלום קאליש''' האדמו"ר מ[[אמשינוב]] | רבי '''שמעון שלום קאליש''' ([[תרמ"ג]] - [[י"ט באב]] [[תשי"ד]]) היה האדמו"ר מ[[אמשינוב]]. | ||
התגורר לפני מלחמת העולם | ==תולדות חייו== | ||
רבי שמעון שלום נולד לאביו רבי מנחם קאליש. הוא התגורר לפני [[מלחמת העולם השנייה]] באוטווצק ועמד בקשר עם [[אדמו"ר הריי"צ]]. | |||
בתקופת המלחמה, גלה לשנחאי, יחד עם תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים שנחאי]]. | בתקופת המלחמה, גלה לשנחאי, יחד עם תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים שנחאי]]. | ||
| שורה 9: | שורה 10: | ||
לתמימים היה באותה עת בניין נפרד ביפן, ובעליית הגג של אותו בניין התגורר האדמו"ר מאמשינוב. | לתמימים היה באותה עת בניין נפרד ביפן, ובעליית הגג של אותו בניין התגורר האדמו"ר מאמשינוב. | ||
עוד בהיות התמימים בוילנה, הורה להם הרבי הריי"צ כי אם יש להם ספק בנושא כלשהו, ישאלו את פי האדמו"ר מאמשינוב, שכן באותם ימים היה ברור שיקשה על התמימים לשגר מכתבים אל הרבי הריי"צ ולקבל מענה במהירות בעת הצורך. | עוד בהיות התמימים בוילנה, הורה להם [[הרבי הריי"צ]] כי אם יש להם ספק בנושא כלשהו, ישאלו את פי האדמו"ר מאמשינוב, שכן באותם ימים היה ברור שיקשה על התמימים לשגר מכתבים אל [[הרבי הריי"צ]] ולקבל מענה במהירות בעת הצורך. | ||
חיבה יתירה נודעה מצד האדמו"ר מאמשינוב אל תלמידי התמימים, שכן אף הוא לעיתים קרובות נהג להתפלל במחיצת בני הישיבה או להיכנס לישיבה להקשיב לקריאת התורה. | חיבה יתירה נודעה מצד האדמו"ר מאמשינוב אל תלמידי התמימים, שכן אף הוא לעיתים קרובות נהג להתפלל במחיצת בני הישיבה או להיכנס לישיבה להקשיב לקריאת התורה. | ||
| שורה 15: | שורה 16: | ||
על אפיזודה שהתרחשה בעת אחד מביקוריו אלו בישיבה, סיפר הרב שמעון גולדמן: | על אפיזודה שהתרחשה בעת אחד מביקוריו אלו בישיבה, סיפר הרב שמעון גולדמן: | ||
" | "בבוקרה של אחת השבתות, ירד האדמו"ר מאמשינוב מדירתו להצטרף אלינו לתפילה, ושאל את הבחור הראשון שנקרה בדרכו היכן עומד החזן. היה זה בעת [[חזרת הש"ץ]], והבחור שהיה נרגש מאוד מן העובדה שהאדמו"ר עומד מולו ומדבר אליו - הפטיר בקושי, מתוך התרגשותו כי ה[[שליח ציבור|חזן]] עומד ב"מלך ממית". הרבי שמע את התשובה רקע ברגלו על הארץ לאות אי שביעות רצון, והוסיף מיד: 'ומחיה... מלך ממית ומחיה!' הבחור חייך במבוכה, ובינתיים קלטנו את המסר איך רואה האדמו"ר את פעולותיו של בורא עולם. הבנו היטב שהעיקר הוא לא ה'ממית' אלא ה'מחיה'!" | ||
== | |||
אדמו"ר הריי"צ השיג לאדמו"ר מאמשינוב ובני ביתו ויזות לארה"ב. {{הערה| תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, עמ' רפו, הערה 63. ראו צילום המסמך שם, עמ' שעז, האדמו"ר מאמשינוב ומשפחתו מופיעים במסמך שם במס' 11. וראו שם בעמ' רפז איגרת ברכה שכתב האדמו"ר מאמשינוב לרבי הריי"צ.}} | |||
הרב חנניה יוסף אייזנבך מספר ברשימותיו: "שמעתי מפי הרה"ח ר' דוב מנדלסון שי', משב"ק אצל כ"ק אדמו"ר הרה"ק מאמשינוב שליט"א שסיפר לו הרב ר' מנחם צבי קאליש ז"ל, בנו של הרה"ק מוהרי"מ מאמשינוב זי"ע, כי בעצמו התלווה לזקנו הרה"ק רבי שמעון שלום זי"ע לבקר את כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זיע"א, וראה שהזכיר [רבי שמעון שלום] עצמו לפניו בשמו ושם אמו". {{הערה|כתר מלכות, עמ' קמ.}}. | |||
כמה פעמים שלח לו הרבי ב[[פורים]] [[משלוח מנות]]{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד חודש אדר עמ' רעג (בסוף מגילת אסתר הוצאת היכל מנחם).}}. | |||
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מאמשינוב, בשנת תשי"ד, בא הרבי לנחם את בנו, רבי מאיר ירחמיאל. {{הערה|ראו: תורת מנחם - התוועדויות תשי"ד, חלק יב, עמ' 161.}} | |||
== קישורים חיצוניים == | |||
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30820 שבועון בית משיח] | *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30820 שבועון בית משיח] | ||
== | ==לקריאה נוספת== | ||
תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, פרק נז (עמ' רפו-רפז). | |||
חב"דפדיה, ערך "חסידות אמשינוב". | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:אדמו"רים]] | ||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשי"ד]] | |||
גרסה אחרונה מ־09:34, 10 בספטמבר 2023
רבי שמעון שלום קאליש (תרמ"ג - י"ט באב תשי"ד) היה האדמו"ר מאמשינוב.
תולדות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי שמעון שלום נולד לאביו רבי מנחם קאליש. הוא התגורר לפני מלחמת העולם השנייה באוטווצק ועמד בקשר עם אדמו"ר הריי"צ.
בתקופת המלחמה, גלה לשנחאי, יחד עם תלמידי ישיבת תומכי תמימים שנחאי.
לתמימים היה באותה עת בניין נפרד ביפן, ובעליית הגג של אותו בניין התגורר האדמו"ר מאמשינוב.
עוד בהיות התמימים בוילנה, הורה להם הרבי הריי"צ כי אם יש להם ספק בנושא כלשהו, ישאלו את פי האדמו"ר מאמשינוב, שכן באותם ימים היה ברור שיקשה על התמימים לשגר מכתבים אל הרבי הריי"צ ולקבל מענה במהירות בעת הצורך.
חיבה יתירה נודעה מצד האדמו"ר מאמשינוב אל תלמידי התמימים, שכן אף הוא לעיתים קרובות נהג להתפלל במחיצת בני הישיבה או להיכנס לישיבה להקשיב לקריאת התורה.
על אפיזודה שהתרחשה בעת אחד מביקוריו אלו בישיבה, סיפר הרב שמעון גולדמן:
"בבוקרה של אחת השבתות, ירד האדמו"ר מאמשינוב מדירתו להצטרף אלינו לתפילה, ושאל את הבחור הראשון שנקרה בדרכו היכן עומד החזן. היה זה בעת חזרת הש"ץ, והבחור שהיה נרגש מאוד מן העובדה שהאדמו"ר עומד מולו ומדבר אליו - הפטיר בקושי, מתוך התרגשותו כי החזן עומד ב"מלך ממית". הרבי שמע את התשובה רקע ברגלו על הארץ לאות אי שביעות רצון, והוסיף מיד: 'ומחיה... מלך ממית ומחיה!' הבחור חייך במבוכה, ובינתיים קלטנו את המסר איך רואה האדמו"ר את פעולותיו של בורא עולם. הבנו היטב שהעיקר הוא לא ה'ממית' אלא ה'מחיה'!"
אדמו"ר הריי"צ השיג לאדמו"ר מאמשינוב ובני ביתו ויזות לארה"ב. [1]
הרב חנניה יוסף אייזנבך מספר ברשימותיו: "שמעתי מפי הרה"ח ר' דוב מנדלסון שי', משב"ק אצל כ"ק אדמו"ר הרה"ק מאמשינוב שליט"א שסיפר לו הרב ר' מנחם צבי קאליש ז"ל, בנו של הרה"ק מוהרי"מ מאמשינוב זי"ע, כי בעצמו התלווה לזקנו הרה"ק רבי שמעון שלום זי"ע לבקר את כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זיע"א, וראה שהזכיר [רבי שמעון שלום] עצמו לפניו בשמו ושם אמו". [2].
כמה פעמים שלח לו הרבי בפורים משלוח מנות[3].
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מאמשינוב, בשנת תשי"ד, בא הרבי לנחם את בנו, רבי מאיר ירחמיאל. [4]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, פרק נז (עמ' רפו-רפז). חב"דפדיה, ערך "חסידות אמשינוב".
- ↑ תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, עמ' רפו, הערה 63. ראו צילום המסמך שם, עמ' שעז, האדמו"ר מאמשינוב ומשפחתו מופיעים במסמך שם במס' 11. וראו שם בעמ' רפז איגרת ברכה שכתב האדמו"ר מאמשינוב לרבי הריי"צ.
- ↑ כתר מלכות, עמ' קמ.
- ↑ אוצר מנהגי חב"ד חודש אדר עמ' רעג (בסוף מגילת אסתר הוצאת היכל מנחם).
- ↑ ראו: תורת מנחם - התוועדויות תשי"ד, חלק יב, עמ' 161.