צוואת הריב"ש: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
||
שורה 19: | שורה 19: | ||
==מהדורות== | ==מהדורות== | ||
ההדפסה הראשונה שידועה לנו הייתה בשנת [[תקנ"ג]] בעיר זאלקווא{{הערה|לפניה | ההדפסה הראשונה שידועה לנו הייתה בשנת [[תקנ"ג]] בעיר זאלקווא{{הערה|לפניה היו שתי הוצאות נוספות חסרות מקום ו/או זמן.}}. | ||
בשנת [[תשל"ה]], בהוראת [[הרבי]] ערכה והדפיסה [[קה"ת]] את הספר בהוצאה מתוקנת עם הוספות רבות, בעריכת הרב [[יעקב עמנואל שוחט]]. בשנים [[תשמ"ב]] ו[[תנש"א]] הודפס הספר שוב עם עוד הוספות מהעורך. | בשנת [[תשל"ה]], בהוראת [[הרבי]] ערכה והדפיסה [[קה"ת]] את הספר בהוצאה מתוקנת עם הוספות רבות, בעריכת הרב [[יעקב עמנואל שוחט]]. בשנים [[תשמ"ב]] ו[[תנש"א]] הודפס הספר שוב עם עוד הוספות מהעורך. |
גרסה אחרונה מ־01:42, 10 באוגוסט 2023
צוואת הריב"ש הוא ספר המכיל ליקוט מאמרות הבעל שם טוב.
תוכן הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]
הספר מכיל "צוואת הנהגות ישרות ועצות גדולות ונפלאות לעבודת הבורא בתורה ובתפילה ובשאר מדות מקדוש ה' אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים חד משמי שמיא נח"ת" (מתוך דף השער).
כתיבתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
שלא כמשתמע משם הספר, הספר לא נכתב על ידי הבעל שם טוב עצמו, אלא הוא ליקוט מאמרותיו שנכתבו על ידי תלמידו רבי ישעיה מיאנוב.
אדמו"ר הזקן בספר התניא (אגרת הקודש סימן כ"ה) אומר על הספר: "שבאמת אינה צוואתו [כלל], ולא ציוה כלל לפני פטירתו, רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוט בתר לקוטי ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו, אך המכוון הוא אמת לאמיתו".
כך גם ענה לחוקריו במאסרו כאשר הקשו לו מהנאמר בספר.
הספר מובא בספרי רבותינו נשיאינו פעמים בודדות בלבד. משנת ה'תש"כ החל הרבי לבאר ספר זה.
מהדורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההדפסה הראשונה שידועה לנו הייתה בשנת תקנ"ג בעיר זאלקווא[1].
בשנת תשל"ה, בהוראת הרבי ערכה והדפיסה קה"ת את הספר בהוצאה מתוקנת עם הוספות רבות, בעריכת הרב יעקב עמנואל שוחט. בשנים תשמ"ב ותנש"א הודפס הספר שוב עם עוד הוספות מהעורך.
בשנת תשפ"א הודפס הספר מחדש על ידי מערכת אוצר החסידים עם הוספות, כאשר הביאורים מהרבי מלך המשיח נסדרו מחדש ונחלקו לסימנים (בתוספת ביאורים נוספים).
קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- צוואת הריב"ש באתר היברו בוקס
- ביאורים בצוות הריב"ש
הערות שוליים
- ↑ לפניה היו שתי הוצאות נוספות חסרות מקום ו/או זמן.