הכתב והמכתב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←רקע) |
||
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:הכתב והמכתב.jpg|ממוזער|200px|כריכת הקונטרס 'הכתב והמכתב', דעת [[אדמו"ר הרש"ב]] בשלילת [[התנועה הציונית|הציונות]] (הדפסה מחודשת משנת תש"ל)]] | |||
'''הכתב והמכתב''' הינו קונטרס המכיל את דעתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ביחס ל[[ציונות]]. קונטרס זה היה החוברת החב"דית הראשונה שהודפסה על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית. | '''הכתב והמכתב''' הינו קונטרס המכיל את דעתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ביחס ל[[ציונות]]. קונטרס זה היה החוברת החב"דית הראשונה שהודפסה על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית. | ||
==רקע== | ==רקע== | ||
בשנת [[תר"ס]] פרסם [[אדמו"ר הרש"ב]] את דעתו הנחרצת בשלילת ההצטרפות ל[[ציונות|התנועה הציונית]]. מכתב זה עורר רעש גדול, ובעת מסעו של אדמו"ר הרש"ב בשנת [[תרס"ג]] להשתטח על ציוני [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממעזריטש]] [[רבי אברהם המלאך]], רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], עבר דרך [[ניעז'ין]] | בשנת [[תר"ס]] פרסם [[אדמו"ר הרש"ב]] את דעתו הנחרצת בשלילת ההצטרפות ל[[ציונות|התנועה הציונית]]. מכתב זה עורר רעש גדול, ובעת מסעו של אדמו"ר הרש"ב בשנת [[תרס"ג]] להשתטח על ציוני [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממעזריטש]] [[רבי אברהם המלאך]], רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], עבר דרך [[ניעז'ין]] שם פגש אותו ב[[א' שבט]] הרב החב"די [[שלמה אהרון אהרנסון]] במעונה של הרבנית חנה חיעשע, אלמנתו של [[המהרי"ן מניעז'ין]]. | ||
הרב אהרונסון ניסה לשכנע את אדמו"ר הרש"ב להסיר את התנגדותו לתנועה הציונית, ובפיו היו מספר טענות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31622_342.pdf אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רצ].}}: | הרב אהרונסון ניסה לשכנע את אדמו"ר הרש"ב להסיר את התנגדותו לתנועה הציונית, ובפיו היו מספר טענות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31622_342.pdf אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רצ].}}: | ||
| שורה 15: | שורה 16: | ||
על פי רוב ההצטרפות לתנועות הציוניות השונות בקרב הצעירים הגיע יחד עם פריקת עול תורה ומצוות, היו גם יהודים יראי שמים רבים שראו בשיבת ציון ובהרמת קרנה של תנועה פוליטית ציונית התממשות של רצון השם, והביעו תמיכה ברעיון הציוני. | על פי רוב ההצטרפות לתנועות הציוניות השונות בקרב הצעירים הגיע יחד עם פריקת עול תורה ומצוות, היו גם יהודים יראי שמים רבים שראו בשיבת ציון ובהרמת קרנה של תנועה פוליטית ציונית התממשות של רצון השם, והביעו תמיכה ברעיון הציוני. | ||
בשל כך, בשנת [[ | בשל כך, בשנת [[תרע"ז]] החליטו חסידי חב"ד שבארצות הברית להדפיס קונטרס עם דברי אדמו"ר הרש"ב בשלילת ההצטרפות לתנועה הציונית, וכללו בו את רשימתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] כפי שסיכם את תוכן השיחה בין אביו והרב אהרונסון{{הערה|רשימה זו נדפסה באגרות קודש לעיל, וכן בקיצורי עריכה ובשינויים שונים במבוא ל[[קונטרס ומעין]] ובספר התולדות עמוד 296.}}, וצירפו לו מכתבים לחיזוק החינוך לתורה ויראת שמים. | ||
בשונה מהנוסח שמופיע באגרות קודש, באגרת כפי שמופיעה בקונטרס 'הכתב והמכתב' מופיעים התשובות לשאול בגוף ראשון ("ועל זה השיבותי לו..."), ובסופו מופיע קטע נוסף: "ועוד זאת הנני להעיר כי החובה על אנ"ש חסידי עליון... לבוא בחברת הציונים ואם יש באפשר גם לקחת חלק באסיפותיהם להתנהג להטות מדרך אוילים את ההמון...". | בשונה מהנוסח שמופיע באגרות קודש, באגרת כפי שמופיעה בקונטרס 'הכתב והמכתב' מופיעים התשובות לשאול בגוף ראשון ("ועל זה השיבותי לו..."), ובסופו מופיע קטע נוסף: "ועוד זאת הנני להעיר כי החובה על אנ"ש חסידי עליון... לבוא בחברת הציונים ואם יש באפשר גם לקחת חלק באסיפותיהם להתנהג להטות מדרך אוילים את ההמון...". | ||
| שורה 22: | שורה 23: | ||
קונטרס זה שנדפס בניו יורק בשנת [[תרע"ז]], הינו הכותר הראשון שנדפס על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית, והוא הופץ בעשרות אלפי עותקים בכל רחבי הקהילות היהודיות{{הערה|א"א פרידמן, ספר הזכרונות, תל אביב תרפ"ו, עמוד 262.}}. | קונטרס זה שנדפס בניו יורק בשנת [[תרע"ז]], הינו הכותר הראשון שנדפס על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית, והוא הופץ בעשרות אלפי עותקים בכל רחבי הקהילות היהודיות{{הערה|א"א פרידמן, ספר הזכרונות, תל אביב תרפ"ו, עמוד 262.}}. | ||
==תשובותיו של אדמו"ר הרש"ב== | ==תשובותיו של אדמו"ר הרש"ב== | ||
גרסה אחרונה מ־21:50, 25 באוקטובר 2022
הכתב והמכתב הינו קונטרס המכיל את דעתו של אדמו"ר הרש"ב ביחס לציונות. קונטרס זה היה החוברת החב"דית הראשונה שהודפסה על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית.
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תר"ס פרסם אדמו"ר הרש"ב את דעתו הנחרצת בשלילת ההצטרפות להתנועה הציונית. מכתב זה עורר רעש גדול, ובעת מסעו של אדמו"ר הרש"ב בשנת תרס"ג להשתטח על ציוני הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש רבי אברהם המלאך, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, עבר דרך ניעז'ין שם פגש אותו בא' שבט הרב החב"די שלמה אהרון אהרנסון במעונה של הרבנית חנה חיעשע, אלמנתו של המהרי"ן מניעז'ין.
הרב אהרונסון ניסה לשכנע את אדמו"ר הרש"ב להסיר את התנגדותו לתנועה הציונית, ובפיו היו מספר טענות[1]:
- עצם הדחיה של הציונים בשתי ידיים עלולה להרחיק אותם עוד יותר מעדת ישראל.
- יש כאלו שבזכות התנועה הציונית החלו להתגאות בהיותם יהודים.
- אם אין לנו כח לנצח את התנועה הציונית, מה התועלת להילחם בהם.
אדמו"ר הרש"ב השיב לו על טענותיו בטוב טעם[2], ולאחר החזרה לליובאוויטש העלה בנו של הרבי, אדמו"ר הריי"צ את הדברים על גבי הכתב[3].
לאחר מלחמת העולם הראשונה התפשטה תנועת הציונות בכל רחבי העולם היהודי וסחפה אחריה צעירים רבים, דבר שהתעצם שבעתיים עם פרסום תמיכת ממשלת בריטניה בשאיפות התנועה הציונית במסמך שנודע בשם 'הצהרת בלפור'.
על פי רוב ההצטרפות לתנועות הציוניות השונות בקרב הצעירים הגיע יחד עם פריקת עול תורה ומצוות, היו גם יהודים יראי שמים רבים שראו בשיבת ציון ובהרמת קרנה של תנועה פוליטית ציונית התממשות של רצון השם, והביעו תמיכה ברעיון הציוני.
בשל כך, בשנת תרע"ז החליטו חסידי חב"ד שבארצות הברית להדפיס קונטרס עם דברי אדמו"ר הרש"ב בשלילת ההצטרפות לתנועה הציונית, וכללו בו את רשימתו של אדמו"ר הריי"צ כפי שסיכם את תוכן השיחה בין אביו והרב אהרונסון[4], וצירפו לו מכתבים לחיזוק החינוך לתורה ויראת שמים.
בשונה מהנוסח שמופיע באגרות קודש, באגרת כפי שמופיעה בקונטרס 'הכתב והמכתב' מופיעים התשובות לשאול בגוף ראשון ("ועל זה השיבותי לו..."), ובסופו מופיע קטע נוסף: "ועוד זאת הנני להעיר כי החובה על אנ"ש חסידי עליון... לבוא בחברת הציונים ואם יש באפשר גם לקחת חלק באסיפותיהם להתנהג להטות מדרך אוילים את ההמון...".
לצד האגרת המכילה את מענה הרבי לרב אהרונסון, נדפס בקונטרס גם מכתבו של הרבי לרב מהר"י צ'ערטקוב מחרסון מיו"ד תמוז תרנ"ט[5], שאין להצטרף לתנועה הציונית כיון שאיננו רשאים לדחוק את הקץ, היות ואנו מאמינים שגאולתנו תבוא על ידי הקב"ה ולא בכוחנו, ובוודאי שלא יתכן שהגאולה תבוא על ידי פורקי עול, וכאשר אנשים יראי שמים משתתפים עמהם - גורם הדבר רק לנזק ומהווה כביכול הכשר לפעולותיהם.
קונטרס זה שנדפס בניו יורק בשנת תרע"ז, הינו הכותר הראשון שנדפס על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית, והוא הופץ בעשרות אלפי עותקים בכל רחבי הקהילות היהודיות[6].
תשובותיו של אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
- על הטענה שאין לדחותם אותם בשתי ידיים כדי שלא להרחיקם לגמרי, השיב הרבי שדברי חז"ל על גיחזי שלא היה צריך לדחות אותו, היה רק קודם שנתגלה קלונו ברבים, אך לאחר שכבר התפרסמה שיטת הציונות וכוונתה, מוכרחים לצאת נגד שיטתם בתוקף שלא יסחפו אחריהם אנשים נוספים.
- על הטענה שכעת יש יהודים שמתגאים ביהדותם בזכות התנועה הציונית, השיב הרבי שאין ממש בהתקרבות זו היות והדבר לא מוסיף אצלם בשמירת תורה ומצוות ואדרבה, מרחיק אותם מאמונה בה'[7].
על הטענה שלא כדאי להילחם היות ואין בכוחנו לנצח, השיב הרבי שיש יהודים רבים יראי שמים שנוהים אחרי התנועה הציונית מבלי לדעת את כוונתם הרעה, וכאשר הרבנים יצאו נגד התנועה בתוקף, הם ימנעו את עצמם מהשתתפות בתנועה זו.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רצ.
- ↑ הרבי סיים את דבריו באומרו "בהתנגדותנו לציונות אנו מהווים טורמאז (מעצור) נגד הרוח החדשה המשתלטת על הדור", אך למרבה הצער הרב אהרונסון לא קיבל את דברי הרבי והשיב שמעצור הוא ודאי דבר גדול אבל לנסוע נוסעים במוטור ולא במעצור. עיתון דבר כ' תמוז תש"ה. ובנוסחה אחרת: "רכבת בלי מעצור היא בעיה, אבל מעצור בלי רכבת אינו כלום".
- ↑ המכתב נדפס באגרות קודש שצויין בהערה הקודמת, ומתפרס על פני תשעה עמודים.
- ↑ רשימה זו נדפסה באגרות קודש לעיל, וכן בקיצורי עריכה ובשינויים שונים במבוא לקונטרס ומעין ובספר התולדות עמוד 296.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רו.
- ↑ א"א פרידמן, ספר הזכרונות, תל אביב תרפ"ו, עמוד 262.
- ↑ המענה על טענה זו מובא באריכות, והוא מתפרסם על רוב המכתב.