תומכי תמימים חרקוב

בשנת תרע"ו נפתחה בעיר חרקוב מחלקה של ישיבת תומכי תמימים.

בחורף שנת תרע"ח נתמנה שם הרה"ת אלכסנדר יודאסין למשגיח בנגלה, והרה"ת ברוך פרידמן נתמנה כמשגיח לדא"ח.

בקיץ אותה שנה נתעכבה בעיר כיתה של תלמידים בעת המעבר מליובאוויטש, ואז הגיעו לשם המשגיחים הרה"ת יעקב ברוך קרסיק והרה"ת משולם ידידיה קוראטין ("ר' שילם"). הישיבה המשיכה להתקיים בעיר עד שלהי מנחם-אב, שאז עברו התלמידים לתומכי תמימים קרמנצ'וג.

בקיץ תרפ"ג, כשנסגרה ישיבת תומכי תמימים פולטבה, באה קבוצה נוספת של תלמידים ללמוד בחרקוב, נשארו שם במשך כל הקיץ ואחר כך אברו לרוסטוב. בקיץ תרפ"ד, כשנסגרה הישיבה ברוסטוב חזרה לחרקוב, ובשנת תרפ"ה, נוספה לה קבוצה גדולה של תלמידים, מהם שהגיעו מהישיבה בקרמנצ'וג, ומהם מישיבת תומכי תמימים קוטאיס (גרוזיה).

המשגיחים בישיבה היו: בנגלה – הרה"ת שניאור זלמן אלפרוביץ, ובדא"ח – הרה"ת ניסן נמנוב.

בחורף תרפ"ז עברו התלמידים המבוגרים מחרקוב לישיבת תומכי תמימים נעוועל, ובחרקוב נשארו רק "תלמידי השיעורים" כשהמשגיחים עליהם הם הרה"ת יצחק לייב ניישוליער, הרה"ת שניאור זלמן סרברנסקי והרה"ת יהושע קארף.

על תלמידי הישיבה נמנה הרב ליפמאן שפירא.

הישיבה בחרקוב המשיכה להתקים עד לסוף קיץ תרפ"ט, ואחדים מהתלמידים נסעו ליקטרינוסלב.