עשר גלויות גלתה ליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (הסרת התבנית ממרחב אישי) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש"''' הוא פתגם של [[אדמו"ר הריי"צ]] אודות עשרה מעברים של מרכז [[חסידות חב"ד]] ובראשה הרבי, מהעיירה [[ליובאוויטש]], עד ל[[ארצות הברית]] - [[חצי כדור התחתון]] בבית [[770]] מרכז חב"ד העולמי. | '''"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש"''' הוא פתגם של [[אדמו"ר הריי"צ]] אודות עשרה מעברים של מרכז [[חסידות חב"ד]] ובראשה הרבי, מהעיירה [[ליובאוויטש]], עד ל[[ארצות הברית]] - [[חצי כדור התחתון]] בבית [[770]] מרכז חב"ד העולמי. | ||
גרסה מ־02:04, 31 במאי 2022
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" הוא פתגם של אדמו"ר הריי"צ אודות עשרה מעברים של מרכז חסידות חב"ד ובראשה הרבי, מהעיירה ליובאוויטש, עד לארצות הברית - חצי כדור התחתון בבית 770 מרכז חב"ד העולמי.
אדמו"ר הריי"צ תיאר מעברים אלו מהמצב הנעלה בליובאוויטש, בה היה גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה על ידי תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות, כ"גלויות", ובעיקר את הירידה לארצות הברית במצבה הרוחני הירוד דאז כ"גלות אמריקה".
כשתכלית גלויות אלו היא שדווקא מהמקום הנמוך ביותר יבוא הגילוי הגדול ביותר, שעל ידי זה היתוסף בהפצת המעיינות חוצה באופן שבאין ערוך לגמרי[1].
רקע
במשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה ליובאוויטש מרכזה של חסידות חב"ד.
החל מתקופת אדמו"ר האמצעי שקבע בה את מושבו בח"י באלול תקע"ג (1813).
בהמשך, אדמו"ר הצמח צדק התגורר בעיירה עד להסתלקותו - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), וכן בנו אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו וגם הסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882) ושם מנוחתם כבוד.
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש את ישיבת תומכי תמימים. הישיבה התקיימה במקום במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1897) עד שנת תרע"ח (1918).
בימי מלחמת העולם הראשונה, בט"ז חשוון תרע"ו (1915), עקב התקרבות הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, אדמו"ר הרש"ב ומשפחתו עזבו את העיירה והטלטלו בדרכים במשך כמה שבועות. את יום הולדתו בכ' בחשוון חגג אדמו"ר הרש"ב בעיר אוראל, עד הגעתם בכ"ח חשוון לרוסטוב.
עזיבת העיירה ליובאוויטש והעברת המרכז החב"די לרוסטוב מתוארת כגלות ראשונה מבין עשר הגלויות שגלתה ליובאוויטש.
עשרת הגלויות
- מליובאוויטש לרוסטוב - מח"י אלול תקע"ג (שאז קבע אדהאמ"צ דירתו בליובאוויטש) עד י"ז מרחשון תרע"ו (שאז העתיק אדמו"ר מהורש"ב מושבו לרסטוב) – ק"ג שנים ("שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו" בהקדמת "היום יום"). המסע לרוסטוב (תרע"ו)
- מרוסטוב לפטרבורג - משנת תרפ"ד עד לאחרי המאסר והגאולה בשנת פרז"ת, שאז העתיק מושבו מפטרבורג* למושבה מאלאחאווקא – סמוכה למאסקווא (שם).
- מפטרבורג ללטביא - באסרו חג הסוכות תרפ"ח נסע מרוסיא והתיישב בריגא, לטביא.
- מלטביא לפולין - בשנת תרצ"ד העתיק מושבו לווארשא, פולין, ובשנת תרצ"ו העתיק מושבו לאטוואצק עד אלול תרצ"ט, עד שהגיע לריגא בה' טבת ה'ש"ת (ראה מבוא לאגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה).
- מפולין לארצות הברית ושם גופא בכמה מקומות - בט' אדר שני ה'ש"ת.
- 770 - "המקום הקבוע ד"בית רבינו", בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות ("הכל הולך אחר החיתום") דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך", עד ביאת גואל צדק[2].
קטעי שיחות
בהתוועדות פורים תש"ג התייחס אדמו"ר הריי"צ לבואו לארצות הברית שלוש שנים קודם לכן ואמר[3] "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלוש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה. לא כעת הוא הזמן ולא כאן המקום לשוחח הארוכה על כל חוויותיי, שמצד הרגש הנפש זהו הגלות העשירית אצלי".
ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"עשר גליות גלתה ליובאוויטש", מליובאוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון") ע"י תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג, ומפּטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביא ואח"כ לפולין, ועד לגלות אמריקא, ובאמריקא גופא בכמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד"בית רבינו", בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות ("הכל הולך אחר החיתום") דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך", עד ביאת גואל צדק[4]
"מקורו ושרשו של בעל הגאולה – ב"ליובאוויטש". ובכללות יותר – בפלך מאהילוב (או ויטעבסק), ובכללות עוד יותר – במדינה ההיא, כידוע החביבות המיוחדת שרחש בעל הגאולה ליהודים שדרו במדינה ההיא.
ואף-על-פי-כן, נסע וירד משם בגלות אחר גלות – על דרך מאמר רז"ל "עשר גלויות גלתה שכינה" – מליובאוויטש לרוסטוב וכו', עד ליציאה ממדינה ההיא, ועד לירידה הכי גדולה – בבואו לחצי הכדור התחתון, כאשר מצב היהדות לא היה בשלימות כו', עד למצב דחוצה שאין חוצה ממנו, ועל כל פנים (בהתאם לצורך לדבר בשבחם של ישראל) – ביחס להפצת המעיינות חוצה.
אמנם הכוונה הפנימית דכל עניני גלות וירידה, היא – צורך עלייה:
עניין הגלות אינו אלא בשביל הגילוי, עד לגילוי שבאין ערוך שאי אפשר לבוא אליו לולי הקדמת הגלות. ונמצא, שעל-ידי כל גלות וירידה כו' – היתוסף יותר בגילוי והפצת המעיינות חוצה, בעילוי אחר עילוי, כבכל ענייני קדושה שבהם ישנו הציווי ד"מעלין בקודש", ועל אחת כמה וכמה – אצל צדיק ונשיא בישראל.
ועד לגלות וירידה הכי אחרונה בבואו לחצי כדור התחתון – שעל-ידי זה היתוסף בהפצת המעיינות חוצה באופן שבאין ערוך לגמרי[1].
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 משיחת ש"פ שלח תשמ"ו. התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 640.
- ↑ קונטרס בית רבינו שבבבל סעיף ו'.
- ↑ ספר השיחות תש"ג בתרגום ללה"ק.
- ↑ קונטרס בית רבינו שבבבל.
קטגוריה:תולדות חייו של אדמו"ר הריי"צ קטגוריה:מסעות רבותינו נשיאינו