דבר מלכות תרומה

דבר מלכות תרומה

השיחה עוסקת בביאור מעלתו של היהודי , אשר בתוקף היותו 'חלק אלוקה ממעל' ו'בן של הקב"ה' יש לו את היכולת והכוח להשתתף בעשיית דירה לקב"ה , ולהביא תרומה למשכן. שיחה זו נאמרה בלילות ד,ה,ו ושבת קודש פ' תרומה ה'תשנ"ב, ויצאה לאור כחלק משיחות ה'דבר מלכות'.

דף השער של השיחה

"	שכן מציאותו של יהודי – לאחר מתן תורה – היא כזו, שאפילו בהיותו למטה בגשמיות העולם, שבו זקוקים (בבניית המשכן) גם לכסף ונחושת וכו' (ובכמות – יותר מזהב), אזי לכל לראש הוא עשיר בעצם, "בן מלך", ויתירה מזו – "מלך" עצמו, שמציאותו היא (ואליו שייך) הדבר הכי יקר – "זהב", ר"ת "זה הנותן בריא" – הנותן (היהודי) גם כפי שנמצא למטה, הוא בתכלית השלימות דבריאות, בגשמיות וברוחניות.	"
– סעיף ו' בשיחה

תוכן השיחה בכללות

שיחה זו עוסקת במעלה המיוחדת של כל יהודי באשר הוא, אשר גם לאחר ירידת הנשמה למטה - לעולם הזה , כל יהודי הוא בדרגת זהב.
ולכן התורה פותחת את י"ג או ט"ו הדברים שכל יהודי צריך להביא למשכן בזהב ורק לאחמ"כ כסף ונחושת,כדי לומר שהדבר הראשון שיהודי שייך אליו והמעלה של יהודי זה זהב.
ולכן ג"כ יש בכוחו של כל יהודי לבנות את המשכן (וביהמ"ק) - להמשיך אלוקות לעולם הזה. כי דרגתו גם כאשר הוא בעולם הזה שחפצים גשמיים ( זהב , כסף , נחושת) תופסים מקום הוא לכל לראש זהב - מאוחד עם אלוקות. וזהו הקשר המיוחד בין פרשת תרומה לחוןדש אדר שכתוב שבריא מזלו ו"משנכנס אדר מנרבים בשמחה". מכיוון שהידיעה של יהודי שבכל מצב בו הוא נמצא הוא דבר אחד ומאוחד עם הקב"ה מביאה אותו לשמחה עצומה - שמחה אמיתית.

תוכן השיחה לפי סעיפים

סעיף א'

פותחין בברכה, ובפרט בחודש אדר מתברכים במיוחד כמ"ש: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה" . שמהשוואה זו מובן שמטרת מיעוט השמחה בחודש אב - הוא בכדי להגיע לשמחה נעלית יותר בחודש אדר , שבאה כתוצאה מהפיכת העצב לשמחה. ואז מתוסף יותר בברכה של חודש אדר עד ברכת הגאולה.

סעיף ב'

מכיוון שלמועדי השנה יש קשר לפרשיות ו - (א') השנה תחילת חודש אדר חל בפרשת תרומה ,(ב') יש השנה 2 חודשי אדר, (ג') ראש חודש אדר חל בימים ב' ג'. צריך להיות קשר בין כל הנ"ל לפרשת תרומה.

סעיף ג'

בהקדים דיוק בפרשתנו (תרומה):

למה הפרשה מתחילה בזהב הרי : הדברים היו צריכים להיכתב מן הקל אל הכבד , ובנוסף הרי לכל בנ"י היה יותר כסף ונחושת מזהב , ובנוף לכך הרי גם למשכן היו צריכים יותר כסף ונחושת מזהב. וגם אם נרצה לומר שהתורה כותבת מן הכבד אל הקל הרי אבני שוהם ומילואים כתובים בסוף (מה שמראה שהסדר אינו מן הקל קל הכבד ) ובנוסף הרי בציווי התורה לא נוגע חשיבות הדבר? ועוד שאלה, מה ההוראה מציווי התורה "ויקחו לי תרומה" ?