שיחה:סדר ניגונים

התמונה לכאורה לא מתאימה

התמונה היא מהתוועדות של הרבי. זה לא "סדר ניגונים"! כזו הגדרה לתמונה מתאים שתהיה ב'ויקי' שלא קיים (תרתי משמע). --ישראל (שיחה | תרומות) 21:43, 12 יולי 2007 (EDT)

טעות בידך. זהו תמונה מסדר ניגונים ב-770. אבל מפאת החשש הינך מוזמן להחליף את התמונה בטובה הימנה. רצוי שיהיה תמונה בעל אופי לא שיגרתי. --חיים נהר (שיחה) 22:08, 12 יולי 2007 (EDT)

התמונה נראית מהתוועדות ב 770 במוצאי אחד החגים (אז אמנם מנגנים את ניגוני רבותינו נשיאנו). בכל מקרה, (לדעתי) היא לא מבטאת את הרעיון של "סדר ניגונים". רק שאין רעיון לתמונה אחרת... --chabadnik - שיחה 03:23, 13 יולי 2007 (EDT)

בדיקה נוספת העלתה שאתם צודקים, התמונה הופיעה כתמונה ראשית לכתבה שיש בה סדר ניגונים אבל התמונה היא אילוסטרציה. צריכים אכן להחליפה. בינתיים אשנה את הכיתוב. --חיים נהר (שיחה) 16:33, 13 יולי 2007 (EDT)

חומר לערך

סדר ניגונים

מתי ובעקבות מה הנהיגו בישיבות תומכי תמימים “סדר ניגונים”?! איך היה נראה סדר ניגונים בליובאוויטש ומי ניצח על מלאכה זו ביובל הראשון להקמת ישיבת תומכי תמימים?! על כך ועוד בכתבה שלפנינו מוגש ע”י הרה”ת שניאור זלמן שי’ הרצל

עת השתפכות נפשות המנגנים

“סדר ניגונים” - מושג מוכר הוא בעולמה של תומכי תמימים. ניתן אף לקבוע בבירור שסדר זה קיים בכל ישיבה וישיבה בכל העולם כולו.

לרוב נקבע זמנו בזמן “רעוא דרעוין” של יום השבת. אז, עם דימדומי חמה, טרם צאת השבת, ישמע קולם של תלמידי התמימים מנגנים מתוך רגש של קדושה ודבקות, ערגה וכיסופים. ה”מכה בפטיש” יהיה כמובן המאמר דא”ח שיחזור אחד התמימים לאחר סדרת הניגונים.

מראה מרגש שתופס כל בחור ומדבר אל ליבו ללא ספק. יעידו בעלי בתים, שנים רבות לאחר צאתם מכתלי הישיבה, שזכרון “סדר ניגונים” לא מש מקרבם למרות ריבוי הזמן שחלף מאז יציאתם לשליחות הפרטית והכללית באחד מארבע כנפות תבל. את השיעורים בנגלה או בחסידות לא מן הנמנע שכבר שכחו, אבל התחושה שמילאה את ליבם בעת “רעוא דרעוין” טרי עדיין בזכרונם, כאילו היה זה היום.

יש ישיבות שסדר זה קיים אצלם (אף) בליל שבת, במיוחד בשבתות החורף. לרוב גם אז יחזרו - לאחר שעת הנגינה - מאמר חסידות.

הגדילו לעשות ישיבות מסויימות, בהן הוסיפו וקבעו זמן מיוחד באמצע השבוע ללימוד ניגונים, אף הוא בשם “סדר ניגונים” ייקרא. בזמן זה ישבו התלמידים מסביב ל”בעל מנגן” - ילמדו ניגונים חדשים, יחזרו על הישנים וינסו לדייק, עד כדי דיוק מירבי, בכל תו ובכל קמט.

אז גם יוכלו התלמידים (החפצים לשנן היטב את הניגונים ולזוכרם) - להקליטם ע”ג קלטת ולהאזין לניגונים שוב בחדרם בשעות הפנאי.

כל זה בנוסף לניגונים המושרים בעת סעודות השבת ובהתוועדויות הנערכות ביומא דפגרא.

האמת ניתנת להאמר, שגם בישיבות אחרות קיים מושג של ניגון ניגונים בעת סעודות השבת וכדומה. אולם, כמו בכל ענין שבקדושה, בה גילתה חב”ד מימד עמוק ונעלה יותר, כך גם כאן [וראה במדור “הגות ומחשבה” המתפרסם בגיליון זה].

יתירה מזו ניתן לכאורה לומר: ענין הניגונים בחסידות חב”ד הוא לא רק יותר נעלה, אלא באין ערוך לגמרי לניגונים אחרים ועד לכדי הבדלה בין “קודש” ל”חול” [וראה במדור “שאלה למשפיע” המתפרסם בגיליון זה].

על מעלת הנגינה החב”דית התעכבנו מעט במדורים הנ”ל ובאחרים המופיעים בגליון זה. אולם, יותר ממה שכתוב כאן, הובא בכתב ובע”פ במשנתם של הוד כ”ק רבותינו נשיאינו.

אף במדור זה, לא נרחיב במעלת הניגון החב”די, אלא ננסה להתחקות אחר שורשו ומקורו של סדר הניגונים. ננסה לברר: מתי התחיל מושג זה של “סדר ניגונים” בתומכי תמימים? מי היו הבעלי מנגנים שעסקו בזה? ומה היו התיחסויותיהם של רבותינו נשיאינו הק’ לכך?

נשתדל לצטט ממקורות שונים, תיאורים נפלאים, שיש בהם כדי לענות על שאלות אלו ולהאיר מעט מושג מרגש זה.

דברי הרבי הרש”ב בשנת תר”ס

באגרת כ”ק אדמו”ר הריי”צ מיום ט”ו כסלו תר”צ, מספר הרבי (נדפס באג”ק ח”ב ע’ רח ואילך. חלק מהבא לקמן הוא תרגום מאידיש):

“בליל חג החגים, י”ט כסלו תרס”ג, בעת התועדות - פררבריינגען - באולם הגדול דישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, הואיל הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע לאמר, כי התלמידים ינגנו את הניגון של הוד כ”ק רבינו הזקן הנודע ונקוב בשם: הניגון של ארבע בבות.

בעת ההיא היתה בתוככי תלמידי ישיבת תומכי תמימים קבוצה מיוחדה של מנגנים, תחת הנהלתו של אחד התלמידים ושמו נתן נטע [רובינאוו] מפרהרר.

סיבת התיסדות קבוצת מנגנים היתה אחת השיחות קדש בשמחת תורה תר”ס, אשר הואיל הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק לשוחח ברבים בענין עבודה שבלב בעבודת התפלה, אשר עבודה זו באריכות התפלה וההתבוננות כל אחד לפי יכלתו, היא חובת גברא.

תורה ותפלה - כה הי’ לשונו הק’ - שני עולמות נפרדים המה, שא-ל ציוה עליהם ומרועה אחד ניתנו לנו.

שני עולמות אלו, תורה ותפלה, הנה לא זו בלבד שחלוקים בזמן, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, הרי הם חלוקים אף בניגונים שלהם, אינו דומה הניגון דתורה להניגון דתפלה.

אין כאן המקום להעתיק השיחה הק’ ההיא, כי אם בהנוגע לענינו בענין הנגינה, אשר ביאר גודל ענינה והמקום החשוב אשר הנגינה תופסת בדרכי החסידות.

אז הואיל הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק לבאר המאמר, קול מעורר הכוונה. והאריך להסביר פעולת הנגינה על הילוך המחשבה וטיב ההתעמקות, פעולתה בהתעוררות הלב, התעוררות הרוח, עליזת הנפש ועליצותה.

בהסבר מיוחד ביאר ההבדל בין קול מעורר הכוונה, לשיר וזמרת הלוים והא דאמרו כל בעלי שיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר”.

החלטות האסיפה הראשונה

הרבי הריי”צ ממשיך במכתבו (שם):

“אחרי חג הסוכות בועידה ראשונה של תלמידי ישיבת תומכי תמימים החליטו, כי תלמידי הישיבה ישימו לב להתלמד לנגן ניגוני החסידים.

ההחלטה באה לפעולות, וכעבור איזה שבועות הנה נשמע בכל שבת ושבת קודם אמירת המאמר, ובין מנחה למעריב אחר חזרת המאמר, קולם של התלמידים בניגונים מניגונים שונים.

כשתי שנים, הנה מזמן לזמן גדלה קבוצת המנגנים, אבל בכל זה לא הי’ בזה משטר וסדר הן בידיעת הניגונים על ברור והן באופן נגינתם בהברה ברורה, עד אשר בא התלמיד נתן נטע מפהאר בשנת תרס”ב”.

התלמיד שעמד בראש קבוצת המנגנים

אודות התלמיד נתן נטע ממשיך וכותב הרבי הריי”צ (שם):

“התלמיד נתן נטע מפהאר, מלבד נעימת קולו, הנה לו חוש נעלה בשיר, ובמנגינותיו יקח לבבות, והוא סידר את קבוצת המנגנים ויעמוד בראש ההנהגה.

כמה פעמים אמר הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק, כי נהנה הוא אשר נסדר קבוצת מנגנים בתוככי תלמידי תומכי תמימים, כי כך היא דרכו של הפנימי, אשר כל סדר מסודר אצלו ומה גם ענין הנגינה, אשר הוא אחד ממפתחי החוש והכשרון.

חג השבועות תרס”ב קודם אמירת המאמר הי’ פעם הראשונה, אשר התלמיד נתן נטע מפהרר עמד בראש קבוצת המנגנים לנגן בסדר נפלא אשר הכין מראש, מה שהפליא את השומעים וביחוד את הרה”ח הרב ר’ יהודה ליב האפמרן, שהי’ מנגן גדול.

ביום השני בעת הסעודה נגנו קבוצת התלמידים תחת הנהלתו של התלמיד נתן נטע מפהרר, והוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק שבחו על זה אשר נתן עצמו לסדר נגינת הניגונים על בורים”.

במנגינותיו

לקח לבבות

בבטאון חב”ד (חוברת יא ע’ לב) נתפרסמו פרקי זכרונות מאת הרב נחום שמריהו ששונקין ע”ה. בזכרונותיו מתעכב לתאר גם את דמותו של התמים הנ”ל - נתן נטע מפהאר:

“השבת בליובאוויטש היתה כולה מוקדשת לחסידות. את השבת קבלו בליובאוויטש מתוך נגינה שתפסה בליובאוויטש מקום חשוב מאד. בימי היתה הנגינה בליובאוויטש מסודרת כבר, היתה קבוצת מנגנים מיוחדת שמנצחה הי’ הבחור “נטע פהרר” - כך קראוהו בליובאוויטש (כבר הקדמתי כי בליוברוויטש קראו כל אחד ואחד על שם עירו, והוא: “נתן נטע מהעיר פהאר”).

נטע הי’ בעל קול נעים, ידע פרק בשיר, הי’ לו חוש נעלה בנגינה ובמנגינותיו לקח לבבות והוא הוא אשר סדר את קבוצת המנגנים ויעמוד בראשה”.

י”ט כסלו תרס”ג

עוד על תמים זה, כנושא בתפקיד ראש המנגנים בליובאוויטש, אנו קוראים בהמשך מכתבו של הרבי הריי”צ (אג”ק ח”ב הנ”ל):

“משיחה הקדושה בסעודת י”ט כסלו תרס”ג אודות הניגון של הוד כ”ק רבינו הזקן . . בשעה חצי החמישית בקר, הואיל כ”ק אאמו”ר הרה”ק לצוות לנגן את הניגון . . ויאמר למנהל קבוצת המנגנים, התלמיד נתן נטע מפהאר לגשת אליו.

[כאן בא ביאור ארוך אודות תוכנו של ניגון הד’ בבות, ולאחמ”כ ממשיך ומספר שם:]

התחיל לנגן את הנגון בהתעוררות גדולה . . ובהיות כי איש לא הרהיב לנגן, רמז הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק להתלמיד ראש המנגנים נתן נטע מפהאר אשר הוא וסייעתו ינגנו גם כן”.

ושוב מוזכר שמו בשיחה זו כמה פעמים כעומד בתפקיד ראש המנגנים (עיי”ש).

תפקידו של

מנהל הניגונים

בשנת תרס”ו אנו מוצאים תמים אחר שעמד בראש קבוצת המנגנים - הלא הוא שאול דוב בער זיסלין ע”ה. וכך מספר כ”ק אדמו”ר הריי”צ בשיחת ליל שמח”ת תש”ב (סה”ש תש”ב ע’ 12):

“בשנת תרס”ו, הי’ פעם הראשונה שהתחילו תלמידי התמימים לאכול יחד בחג הפסח באולם הגדול של ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש.

ביום אחרון של פסח כשהזמינו את הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק לאכול עמהם ביחד, הנה אז אמר הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק להרה”ח שאול דוב בער זיסלין אשר יהי’ המנהל של הניגונים. וצוה לאסוף ביחד כל המנגנים אשר ביכולתם לנגן והוא - רש”ד - יהי’ בתור מנהל הסדר. ואמר אז כ”ק אאמו”ר הרה”ק: הניגון הוא ענין יופי, וזה מעורר (”רופט ררויס”) את היופי שבנפש, והסדר בהניגון הוא ענין כליל יופי. והמנהל הוא אשר עליו מוטל להחזיק את הקהל (”ער זאל הרלטן דעם עולם”) שינגנו בסדר”.

הרב ישראל דז’ייקבסון ע”ה ברשימת זכרונותיו, מציין אף הוא את הרב זיסלין (נדפס בס’ זכרון לבני ישראל ע’ יב):

“[שנת תרס”ח] הבחורים שוררו ניגונים. מבין המשוררים זוכר אני את הרב שאול דוב נ”י זיסלין (שהי’ אז בחור)“.

הניגונים בליל שבת

תיאור ארוך ומאלף על סדר הניגונים בתומכי תמימים שבליובאוויטש, אנו קוראים בהמשך פרקי זכרונותיו הנ”ל של הרב ששונקין - “מזכרונותי על ליובאוויטש” (נדפס בבטאון חב”ד הנ”ל):

“מדי שבת בשבתו הי’ מופיע הרבי בליל שבת קדש בתחילתו והי’ אומר מאמר חסידות . . ביום הששי מיד אחרי תפלת מנחה, היו מכינים את המקום, העמידו ארבע שלחנות גדולים וארוכים באמצע האולם לארבע הפאות: מזרח, מערב, צפון ודרום והחלל ביניהם לפי ערך אורך השלחנות. באמצע השלחן העומד לצד צפון, העמידו כסא בשביל הרבי.

. . כאשר כבר תפס כל אחד את מקומו והחזיק בו לבל ישמט ממנו, אז התחילו המנגנים לנגן. הנגינה היתה רבת הגוונים, היו נגונים של מרירות, נגונים של שמחה, נגונים של געגועים ובדרך כלל כל הנגונים הי’ להם “תוך”.

הנגונים רוממו את הנפש, הרגישו שיוצאים מחול אל הקדש. ואני שבפעם הראשונה בימי חיי ראיתי מחזה קדוש ונהדר כזה - על כולם, חופפת קדושת השבת, פני כולם מאירים, כולם ברוב חדוה ובנעימות שומעים את הנגונים הלוקחים את הלבבות - נתבטלו אז כל חושי ולא ידעתי אז באיזה עולם הנני נמצא.

. . כששמעו צעדי הרבי מיד הושלך הס, הנגונים נפסקים*, פני כולם מסתכלים מזרחה, וכשהופיע - נדמה כי מלאך ה’ צבאות הופיע באולם”.

הניגונים בעת “רעוא דרעוין”

הרב ששונקין ממשיך ומתאר גם את סדר הניגונים בשעת רעוא דרעוין (בטאון חב”ד שם):

“גם את השבת קדש בצאתו לוו בנגונים יפים ונלבבים, כי כך הי’ המנהג בליובאוויטש. בבית הכנסת בהאולם הקטן היו מתקבצים קבוצת מנגנים אחרי תפלת המנחה של שבת לעת ערב והיו מנגנים נגונים לבביים שונים עד שעה מאוחרת בלילה.

כולם הרגישו אז, כי עת רצון היא “שעת רעוא דכל רעוין”, כולם הרגישו איך קדושת השבת חופפת עליהם, געגועים נפשיים היו מתעוררים אז לבורא העולמים, הנפש היתה מתרפקת על דודה, כאשר כבר נטו צללי ערב, כאשר כבר הי’ מחשיך ובא, אשר בחול אין אתה סובל את החושך ובכל כחך אתה משתדל לגרש את החשך, לא כן הי’ בליוברוויטש בשבת קדש לעת ערב, בעת השתפכות נפשות המנגנים, אשר גם נפשות השומעים היו אז נמשכות ומשתפכות עמהם.

או בשעה ההיא כאשר [המשפיע ר’] שילם הי’ חוזר את המאמר של הרבי, כאשר כבר ידע אותו בבהירות ובברירות יתירה, ובהברתו הטובה עליו, הי’ חוזרו בהטעמה מיוחדת - אז החשך לא החשיך לנו, אז נתקיים בנו הכתוב: כי אשב בחשך אור לי.

אדרבה דוקא ברגעים ההם היינו מרגישים בהרגשה יתירה, איך קדושת השבת חופפת עלינו ממש מעין עולם הבא, יושבים ומתענגים, יושבים ונהנים מזיו הקדושה.

קשה הדבר לתאר זאת לפני מי שלא הי’ מעולם בליובאוויטש באלה הימים, בזמן כאשר זרחה השמש, כאשר האירה החמה בתקפה בגבורתה, בחיי אדוננו ומורנו הגדול הוד קדושת הרש”ב זצוקללה”ה זי”ע.

כאשר עולה על זכרוני הימים ההם, כאשר מצייר אני לי את ההרגש שהרגשנו אז בקדושת השבת, אז אני אומר: “מי יתנני כימי קדם”, כי לא היו ימים שרויים בטובה, בעונג נפשי ובקדושה, יותר מאותם הימים. ולכן אז כל אחד מאתנו ברגעי יציאת השבת, חפצה וחשקה נפשו, שהחשך הזה שהוא אור לנו, ימשך וימשך.

אמנם בליובאוויטש היו מאחרים מאד ביציאת השבת אך ורק כאשר הדליקו את הנר, אז הרגישו בליובאוויטש ביותר את קדושת השבת המסתלקת והולכת ממך, כמו שנאמר: “שבת וינפש - כיון ששבת, וי אבדה נפש (ביצה טז.) אוי על הנפש שהלכה לה (רש”י)“.

“הניגונים החב”דיים

מלאים וספוגים ברגש חסידותי”

תיאור מרתק נוסף על סדר הניגונים בליובאוויטש מאחד התמימים שהגיע לראשונה לליובאוויטש בשלהי קיץ תרנ”ט (ומתאר את אשר ראה בראש השנה של שנת תר”ס) מופיע בגליון הרביעי של קובץ התמים (שי”ל בורשה, ע’ פז):

“התמימים בני הישיבה ועמהם החסידים יודעים פרק בשיר וזמרה התחילו לנגן ניגונים חב”דיים בתנועות ערבות ומתוקות המושכות את הנפש והמרננות את הלב. ככה שרו וזמרו ניגון אחר ניגון בהתלהבות והתרגשות הנפש שעה ארוכה. רואה אתה, כי בשירם ובזמרם עולים ומגיעים לידי מצב הנפש מעולה ומיוחד.

הניגונים החב”דיים מיוחדים במינם ויש להם סגולה פרטית. הניגונים החב”דיים מלאים וספוגים ברגש חסידותי, הניגונים האלו מזכירים ומעוררים זכרונות ימי קדם מחיי החסידים הראשונים ששפכו נפשם בתפלה באריכות בתנועת הניגונים האלו. כל ניגון וכל תנועה זוהי נשמה וחיים של “עובד” ידוע, אשר שלב בתנועות הללו כל מהלך נפשו ורגשי לבבו בעבודת הד’, וכשמנגנים הניגונים האלה במתינות ובדבקות פועלים הם גם עכשיו התרוממות ועליית הנפש ונעשים על ידם לכלים מזוככים יותר לקבלת תורת מורם ורבם”.

סדר ניגונים בתומכי תמימים בווארשא

בבטאון חב”ד (ז, כא) מתוארת דמותו של הר”מ הראשי בישיבת תומכי תמימים בווארשא - הגה”ח הרב יהודה עבער הי”ד - גם כבעל מנגן נפלא:

“בשנים האחרונות נוסף לנו עוד פלא באישיותו של ראש הישיבה, שהלמדן ובעל הגיון זה, הנו גם בעל מנגן נפלא, זוכר כל ניגוני חב”ד בדיוק נמרץ וגם מחבר ניגונים חדשים.

כאשר על פי פקודת כ”ק אדמו”ר נבג”מ סודר שתלמידים בעלי חוש בנגינה ילמדו את נגוני חב”ד לדעת אותם בדיוק - נבחר ראש הישיבה ללמדם.

ואכן למדם הרבה מהניגונים בדיוק גדול ובסדר נפלא בסימנים עפ”י מחבריהם וזמניהם ובתוכם גם ניגונים שחבר בעצמו והם מלאים רגשי עוז פנימיים נעימים וערבים”.

על מאורע מעניין שארע עם הרב עבער במחיצת הרבי הריי”צ, מסופר (נדפס בגליוננו לחודש ניסן תשס”ב (יז)):

“בהזדמנות מסויימת, בשעה ששהה כ”‘ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע בפולין, ניגנו במחיצתו ניגון מסויים, אך לא ניגנוהו היטב, כדבעי למיהוי.

התבטא אז הרבי הריי”צ: כשהמנורה אינה דולקת כדבעי - האשמה היא בשמש.

ראש הישיבה, הרה”ח ר’ יהודה עבער, הי”ד, בשומעו זאת, נטל את האשמה על כתיפיו, היות שבין יתר תפקידיו (ראש ישיבה, מסירת שיעורים, אסיפת כספים וכו’) היה מלמד את הבחורים בישיבה ניגונים...”.

“סידור” הניגונים בארצות הברית

לאחר שכ”ק אדמו”ר הריי”צ הגיע לארצות הברית, ביקש לארגן את כל ניגוני חב”ד בצורה מסודרת. לשם כך הורה לערוך את “ספר הניגונים” ולהוציאו לאור עולם - לאחר בירור מדוייק על מקורו של כל ניגון ואופן נגינתו. על מלאכה זו הפקיד הרבי כאחראי ראשי את הרב שמואל זלמנוב ע”ה, כשתחתיו עמל צוות שלם של מנגנים.

פרשת עריכת הספר ובכללה חלק מהוראותיו הק’ של הרבי הריי”צ אל העורך, מופיעים בהקדמה לספר הניגונים [וגם בכמה מהאג”ק המופיעים במדור “אשכילה בדרך תמים” שבגליון זה].

בתקופה זו אנו מוצאים גם שביבי מידע על בחורים שעמדו ע”פ הוראת הרבי הריי”צ בראש קבוצת המנגנים (ואולי היה הדבר רק לפי שעה).

וכך מסופר בספר השיחות תש”ב על מה שאירע במחיצת הרבי לפני ההקפות בליל שמחת תורה (סה”ש תש”ב ע’ 11):

“קרא לבחור ז. ג. ואמר לו להזמין שלשה ניגונים והוא יהיה עיקר המנגן בצירוף כל יודעי נגן.

. . גם כעת ציווה להב’ ז. ג. לנצח על הניגונים.

ציווה לנגן ניגון לבבי (”הררציקן ניגון”) ולאחר שניגנו איזה ניגון ע”י המנצח הנ”ל אמר...”.

“סדר ניגונים” ו”סדר בניגונים”

ניתן לסכם את קורות המושג “סדר ניגונים” בצורה זו:

מראש ומקדם שירתה

במדור זה בו אנו מנסים לתור אחר שורשו ומקורו של סדר הניגונים, נוסיף ונציין שעוד מראשית הולדתה של חסידות חב”ד, כבר הניח מייסדה ומנהיגה הראשון דגש מיוחד על ענין הנגינה. ומשנתקבצו אליו חסידים שלחם תיכף ללמוד פרק בנגינה מפי בעלי מנגנים אשר היו בימים ההם. לפנינו ציטוטים קצרים:

כשכ”ק אדמו”ר הזקן הגיע בפעם הראשונה ממעזריטש התחיל תיכף עם ענין הניגונים.

סה”ש תש”ו ע’ 52

כ”ק רבינו הזקן ייסד את דרכי החסידות על בסיס נאמן. נגינה בכלל ובשעת התפלה בפרט, היא אחת מדרכי החסידים.

ר’ משה ווילנקער ור’ פנחס רייזעס, מתלמידי החדרים הראשונים של רבנו הזקן, ספרו, שעוד בתחילה, לאחר הבחינה בלימודים, שלחם רבינו הזקן אל ר’ משה זלמן איש השדה (פעלד מרן) שילמדו אצלו ניגונים.

משה זלמן היה יהודי בשנותיו האמצעיות, יהודי למדן, עוסק בחסידות ושתקן גדול. הוא היה בעל מנגן גדול . . נגינתו היתה לשם דבר בכל הסביבה.

משיחת כ”ק אדמו”ר הריי”צ בחגיגה לישיבת תומכי תמימים, נדפס בסה”ש תש”ב ע’ 133

הניגונים בליובאוויטש

בליובאוויטש - אפילו בשבת בין מנחה למעריב ניגנו עם הרגש, ובפרט הניגונים שניגנו בעת התוועדות. וכל שכן ניגונים שניגנו בהתוועדות כאשר זכו לראות את אור פני קדש הקדשים הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק - שאז שרו עם הרגש פנימי.

סה”ש ה’ת”ש ע’ 34

  בליובאוויטש היה המנהג לנגן כל ניגון שלוש פעמים חמש פעמים או שבע פעמים. 

משיחת ליל שש”פ ת”ש, נדפס בספר הניגונים ע’ כח

(התמים גליון 27. ר' זלמן הרצל.) חסיד חב"ד* אידישעפדיה* פותחים אלף רביעי!