חיים ברוך דוכמן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
נולד ב[[הומיל]] להוריו דובער מנחם מענדל וחיה פייגא רישא דוכמן.
נולד ב[[הומיל]] להוריו דובער מנחם מענדל הלוי וחיה פייגא רישא דוכמן.


למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], ולאחר מכן למד בסניף הישיבה בשצדרין.
למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], ולאחר מכן למד בסניף הישיבה בשצדרין.


נישא עם רעייתו מרת רוזה פבזנר.
נישא עם רעייתו מרת רוזה (אלטע רייזע גנעשע), בתו של ר' [[הלל פבזנר]].


שימש כמנהל ישיבת [[תומכי תמימים הומיל]].
בשנת [[תרפ"ב]] החל לשמש כמנהל ישיבת [[תומכי תמימים הומיל]], כשהוא מחליף בתפקיד את ר' [[יחזקאל פייגין]] ור' [[ישראל ג'ייקובסון]].


במשך מספר שנים שימש כשוחט ב[[עיירה]] מעדוועד הסמוכה ללנינגרד, לאחר מכן התגורר ב[[חרקוב]], ובתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] נמלט כמו רבים מאנ"ש ל[[סמרקנד]] המרוחקת מחזית המלחמה. ב[[סמרקנד]] שימש כשוחט של קהילת חב"ד שהתהוותה במקום, וזקני החסידים הסכימו לאכול רק משחיטתו.
במשך מספר שנים שימש כשוחט ב[[עיירה]] מעדוועד הסמוכה ללנינגרד, לאחר מכן התגורר ב[[חרקוב]], וכמו בכל מקום אליו הגיע, היה מראשי הפועלים והעוסקים, ודאג להקמת [[מקווה טהרה]] כשהוא זוכה לסיועו של [[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערה|שם=ז ניסן|1=ראו [https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/16/6171.htm מכתבו של אדמו"ר הריי"צ מז' ניסן תרפ"ט].}}.
 
בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] נמלט כמו רבים מאנ"ש ל[[סמרקנד]] המרוחקת מחזית המלחמה. ב[[סמרקנד]] שימש כשוחט של קהילת חב"ד שהתהוותה במקום, וזקני החסידים הסכימו לאכול רק משחיטתו.
 
לצד עיסוקו בעצמו בשחיטה, הסמיך שוחטים חסידי חב"ד, ביניהם ר' [[שלום מענדל קלמנסון]], שהיה לימים השוחט ששחט עבור הרבי.


בשנת [[תשי"ח]] קיבל באופן חריג אישור יציאה מברית המועצות ועלה לארץ הקודש, התגורר תקופה קצרה ב[[תל אביב]], ולאחר מכן התיישב ב[[בני ברק]] בסמיכות לישיבת ויז'ניץ. מייד עם הגיעו החל לבקר בקביעות בישיבה ולשוחח עם התלמידים בעניני תורה וחסידות, וזכה לכך שראש הישיבה עודד את התלמידים לקבל ממנו{{הערה|בעוד שכאשר ביקרו בישיבה תלמידים מישיבת סלבודקה, הורה ראש הישיבה שלא לבוא עמהם במגע כלל.}}, ושהרבי יעודד את פעילותו{{הערה|1=אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תשלד.}}.
בשנת [[תשי"ח]] קיבל באופן חריג אישור יציאה מברית המועצות ועלה לארץ הקודש, התגורר תקופה קצרה ב[[תל אביב]], ולאחר מכן התיישב ב[[בני ברק]] בסמיכות לישיבת ויז'ניץ. מייד עם הגיעו החל לבקר בקביעות בישיבה ולשוחח עם התלמידים בעניני תורה וחסידות, וזכה לכך שראש הישיבה עודד את התלמידים לקבל ממנו{{הערה|בעוד שכאשר ביקרו בישיבה תלמידים מישיבת סלבודקה, הורה ראש הישיבה שלא לבוא עמהם במגע כלל.}}, ושהרבי יעודד את פעילותו{{הערה|1=אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תשלד.}}.


בערוב ימיו התגורר בירושלים, עד לפטירתו חשוך בנים ב[[י' אייר]] [[תש"כ]]. נטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.
בערוב ימיו התגורר בירושלים, עד לפטירתו חשוך בנים{{הערה|שם=ז ניסן}} ב[[י' אייר]] [[תש"כ]]. נטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.


לאחר פטירתו, שאל הרב [[יעקב לנדא]] את הרבי בנוגע לנוסח מצבתו, והרבי השיב שיש להתייעץ עם המכירים אותו, אך לדאוג שהמצבה תהיה דומה לשאר המצבות בבית העלמין, ושיוזכרו בה רבותינו נשיאינו אליהם היה מקושר.
לאחר פטירתו, שאל הרב [[יעקב לנדא]] את הרבי בנוגע לנוסח מצבתו, והרבי השיב שיש להתייעץ עם המכירים אותו, אך לדאוג שהמצבה תהיה דומה לשאר המצבות בבית העלמין, ושיוזכרו בה רבותינו נשיאינו אליהם היה מקושר.

גרסה מ־13:42, 3 בנובמבר 2021

הרב חיים ברוך דוכמן (?-י' אייר תש"כ) היה שוחט ובודק, מאנשי קהילת חב"ד בסמרקנד, ובשנותיו האחרונות מזקני חסידי חב"ד בבני ברק ועסק בהפצת חסידות בקרב תלמידי ישיבת ויז'ניץ.

תולדות חיים

נולד בהומיל להוריו דובער מנחם מענדל הלוי וחיה פייגא רישא דוכמן.

למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, ולאחר מכן למד בסניף הישיבה בשצדרין.

נישא עם רעייתו מרת רוזה (אלטע רייזע גנעשע), בתו של ר' הלל פבזנר.

בשנת תרפ"ב החל לשמש כמנהל ישיבת תומכי תמימים הומיל, כשהוא מחליף בתפקיד את ר' יחזקאל פייגין ור' ישראל ג'ייקובסון.

במשך מספר שנים שימש כשוחט בעיירה מעדוועד הסמוכה ללנינגרד, לאחר מכן התגורר בחרקוב, וכמו בכל מקום אליו הגיע, היה מראשי הפועלים והעוסקים, ודאג להקמת מקווה טהרה כשהוא זוכה לסיועו של אדמו"ר הריי"צ[1].

בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט כמו רבים מאנ"ש לסמרקנד המרוחקת מחזית המלחמה. בסמרקנד שימש כשוחט של קהילת חב"ד שהתהוותה במקום, וזקני החסידים הסכימו לאכול רק משחיטתו.

לצד עיסוקו בעצמו בשחיטה, הסמיך שוחטים חסידי חב"ד, ביניהם ר' שלום מענדל קלמנסון, שהיה לימים השוחט ששחט עבור הרבי.

בשנת תשי"ח קיבל באופן חריג אישור יציאה מברית המועצות ועלה לארץ הקודש, התגורר תקופה קצרה בתל אביב, ולאחר מכן התיישב בבני ברק בסמיכות לישיבת ויז'ניץ. מייד עם הגיעו החל לבקר בקביעות בישיבה ולשוחח עם התלמידים בעניני תורה וחסידות, וזכה לכך שראש הישיבה עודד את התלמידים לקבל ממנו[2], ושהרבי יעודד את פעילותו[3].

בערוב ימיו התגורר בירושלים, עד לפטירתו חשוך בנים[1] בי' אייר תש"כ. נטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

לאחר פטירתו, שאל הרב יעקב לנדא את הרבי בנוגע לנוסח מצבתו, והרבי השיב שיש להתייעץ עם המכירים אותו, אך לדאוג שהמצבה תהיה דומה לשאר המצבות בבית העלמין, ושיוזכרו בה רבותינו נשיאינו אליהם היה מקושר.


משפחתו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ראו מכתבו של אדמו"ר הריי"צ מז' ניסן תרפ"ט.
  2. בעוד שכאשר ביקרו בישיבה תלמידים מישיבת סלבודקה, הורה ראש הישיבה שלא לבוא עמהם במגע כלל.
  3. אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תשלד.