לוט: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| (4 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
''' | '''לוֹט''' היה אחיין של [[אברהם אבינו]] (בן אחיו הרן), אביהם של עמון ומואב (דרך בנותיו). [[מלך המשיח]] היוצא מ[[דוד המלך]] נמנה על צאצאיו. | ||
==במקרא== | ==במקרא== | ||
ב[[פרשת לך לך]] מסופר כי | ב[[פרשת לך לך]] מסופר כי הייתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של אחיינו לוט, אם מותר לרעות את בהמותיהם בשדות זרים, בעקבות טענתו של לוט כי הוא יורשו היחיד של אברהם אבינו וממילא גם יורשה של [[ארץ ישראל]] ששייכת לו (טענה מופרכת לאור העובדה כי ארץ ישראל עדיין לא ניתנה לאברהם אבינו ובוודאי שלא ללוט). בעקבות מריבה זו מבקש אברהם אבינו מלוט "הפרד נא מעלי", והם נפרדים זה לדרך הקדושה ולוט לסדום - מקום של רשעים. | ||
ב[[פרשת וירא]] מסופר כי ה[[מלאכים]] שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו וה[[קול]] יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה | ב[[פרשת וירא]] מסופר כי ה[[מלאכים]] שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו וה[[קול]] יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה המלאכים מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר ומצווים עליהם לברוח להרים, לפני ש[[הקב"ה]] מחריב את העיר. | ||
לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי ה[[מבול]] בזמן [[נח]]. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה. | לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי ה[[מבול]] בזמן [[נח]]. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת ב[[מסכת שבת]], בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי [[יין]] לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו. | הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת ב[[מסכת שבת]], בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי [[יין]] לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו. | ||
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר ב[[עצמותו]] ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת | הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר ב[[עצמותו]] ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת{{הערה|[[רשימות]].}}. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
קודם הבירור היה לוט כלול באברהם בקדושה כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם [[זהב]]. ולכן לו"ט | קודם הבירור היה לוט כלול באברהם בקדושה כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם [[זהב]]. ולכן לו"ט בגימטריה [[שם מ"ה]], כי הוא בחינת ה[[אחוריים]] דשם מ"ה. אך הוא מקור [[חכמה]] ו[[בינה]] ד[[קליפה]], לכן נקרא לוט לשון קללה, ולכן הלך לוט את אברהם קודם הבירור. | ||
ולכן יצא מלוט עמון ומואב אשר יצאה מהם רות המואביה ונעמה העמונית כי מואב היא בחינת חכמה דקליפה ונעמה הוא לשון נועם בינה התגלות [[עתיק]] ב[[בינה]], ועל ידי בירור יצאה רות המואביה ונעמה העמונית מן חכמה ובינה דקליפה ואחר הבירור נפרדו סיגי לוט מאברהם{{הערה|תורה אור לך לך יא, ד}}. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5284170#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה אשת לוט הפכה לנציב מלח?]''' {{בית חבד}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:פרשת לך לך]] | |||
[[קטגוריה:האבות]] | [[קטגוריה:האבות]] | ||
[[קטגוריה:פרשת וירא]] | |||
גרסה אחרונה מ־13:03, 31 באוקטובר 2021
לוֹט היה אחיין של אברהם אבינו (בן אחיו הרן), אביהם של עמון ומואב (דרך בנותיו). מלך המשיח היוצא מדוד המלך נמנה על צאצאיו.
במקרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרשת לך לך מסופר כי הייתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של אחיינו לוט, אם מותר לרעות את בהמותיהם בשדות זרים, בעקבות טענתו של לוט כי הוא יורשו היחיד של אברהם אבינו וממילא גם יורשה של ארץ ישראל ששייכת לו (טענה מופרכת לאור העובדה כי ארץ ישראל עדיין לא ניתנה לאברהם אבינו ובוודאי שלא ללוט). בעקבות מריבה זו מבקש אברהם אבינו מלוט "הפרד נא מעלי", והם נפרדים זה לדרך הקדושה ולוט לסדום - מקום של רשעים.
בפרשת וירא מסופר כי המלאכים שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו והקול יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה המלאכים מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר ומצווים עליהם לברוח להרים, לפני שהקב"ה מחריב את העיר.
לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי המבול בזמן נח. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה.
אשת לוט[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר שאשת לוט הסתכלה - בניגוד לציווי המלאך - במהפכת סדום, היא נהפכה לנציב מלח. הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של אשת לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהותו למהות חדשה של מלח.
ברור הדבר, כי הדבר תלוי מה מהם נס גדול יותר; האם נס תמידי, שהינו קטן יותר, כלומר - הפיכה תמידית של גופה לנציב מלח הינו נס גדול יותר בכמות, שהרי הינו נס תמידי, אם כי באיכותו הנס קטן יותר, שהרי הנס לא הפך את גופה למהות אחרת של מלח, אלא הגוף נותר במהותו, וישנו דבר זמני ההופך אותו למלח. מצד שני אם הנס היה נס חד פעמי שהפך את מהות גופה למלח מוחלט, נמצא כי באיכותו הנס גדול יותר, שהרי הבשר נתהפך למלח מוחלט, אם כי בכמות הנס קטן יותר, מכיון שהינו נס חד פעמי.
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת במסכת שבת, בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי יין לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו.
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר בעצמותו ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת[1].
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
קודם הבירור היה לוט כלול באברהם בקדושה כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם זהב. ולכן לו"ט בגימטריה שם מ"ה, כי הוא בחינת האחוריים דשם מ"ה. אך הוא מקור חכמה ובינה דקליפה, לכן נקרא לוט לשון קללה, ולכן הלך לוט את אברהם קודם הבירור.
ולכן יצא מלוט עמון ומואב אשר יצאה מהם רות המואביה ונעמה העמונית כי מואב היא בחינת חכמה דקליפה ונעמה הוא לשון נועם בינה התגלות עתיק בבינה, ועל ידי בירור יצאה רות המואביה ונעמה העמונית מן חכמה ובינה דקליפה ואחר הבירור נפרדו סיגי לוט מאברהם[2].
