עולא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
 
(10 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''עולא''' היה [[אמורא]] בזמנו של [[רבה בר רב הונא]], תלמידם של [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]].
{{חז"ל|
|דור=דור השני והשלישי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[ארץ ישראל]]
|רבותיו=[[אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]]
|חבריו=
|בית מדרש=[[ישיבת טבריה]]
}}
'''עולא''' היה [[אמורא]] בזמנו של [[רבה בר רב הונא]], תלמידם של [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]].


היה [[צדיק]] גמור, ולא היה חושש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי{{הערת שוליים|1=שבת יג, ב. תוס' שם.}} {{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ט]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4599&hilite=38dccb53-1479-4945-ba1c-8a5f8adfb548&st=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%90&pgnum=307 ח"א].}} שאינו בדרגה של [[צדיק גמור]].
היה [[צדיק]] גמור, ולא חשש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי{{הערה|1=שבת יג, ב. תוס' שם.}}{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ט]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4599&hilite=38dccb53-1479-4945-ba1c-8a5f8adfb548&st=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%90&pgnum=307 ח"א].}} שאינו בדרגה של [[צדיק גמור]].


עולא נהג לרדת לעתים תכופות ל[[בבל]]. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על ה'נחותי', שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל".
עולא נהג לרדת לעיתים תכופות ל[[בבל]]. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על ה'נחותי', שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל".


עולא [[הסתלקות|נפטר]] בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות ב[[ארץ ישראל]]. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה."
עולא [[הסתלקות|נפטר]] בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות ב[[ארץ ישראל]]. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה."
לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!"
לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!"
חז"ל אמרו על עולא שהיה שוקד בתורה תמיד ועם כל זה לא החזיק טובה לעצמו. בחסידות מוסבר שרק מי שלומד תורה מתוך ביטול עצמי להקב"ה וללא כל כוונה של כבוד וכדומה יכול להשיג את שכל התורה, כמו תלמיד שדווקא על ידי הביטול לרבו הוא יכול לעמוד על דעת רבו{{הערה|שערי תשובה, שער התפילה כו, ב}}.
{{אמוראים}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אמוראים]]
[[קטגוריה:אמוראים]]

גרסה אחרונה מ־22:10, 15 בספטמבר 2021

עולא
דור דור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל
בית מדרש ישיבת טבריה
רבותיו רבי אלעזר ורבי יוחנן

עולא היה אמורא בזמנו של רבה בר רב הונא, תלמידם של רבי אלעזר ורבי יוחנן.

היה צדיק גמור, ולא חשש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי[1][2] שאינו בדרגה של צדיק גמור.

עולא נהג לרדת לעיתים תכופות לבבל. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על ה'נחותי', שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל".

עולא נפטר בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות בארץ ישראל. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה." לאחר מות עולא ספד לו רבי אלעזר רבו, ובסופדו קרא: "אתה, עולא, על אדמה טמאה תמות?!"

חז"ל אמרו על עולא שהיה שוקד בתורה תמיד ועם כל זה לא החזיק טובה לעצמו. בחסידות מוסבר שרק מי שלומד תורה מתוך ביטול עצמי להקב"ה וללא כל כוונה של כבוד וכדומה יכול להשיג את שכל התורה, כמו תלמיד שדווקא על ידי הביטול לרבו הוא יכול לעמוד על דעת רבו[3].

הערות שוליים

  1. שבת יג, ב. תוס' שם.
  2. שיחות קודש תשכ"ט ח"א.
  3. שערי תשובה, שער התפילה כו, ב