עולא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''עולא''' היה [[אמורא]] בזמנו של [[רבה בר רב הונא]], תלמידם של [[רבי אלעזר]] ו[[רבי יוחנן]].

היה צדיק גמור, ולא היה חושש שיבוא לידי הרהור, עד שכשהיה מגיע מבית המדרש לבית אביו, היה מנשק את אחיותיו, למרות שהדבר אסור על פי ההלכה לסתם יהודי{{הערת שוליים|1=שבת יג, ב. תוס' שם.}} {{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ט]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4599&hilite=38dccb53-1479-4945-ba1c-8a5f8adfb548&st=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%90&pgnum=307 ח"א].}} שאינו בדרגה של [[צדיק גמור]].

עולא נהג לרדת לעתים תכופות לבבל. הוא שימש כמתווך בין הישיבות הארצישראלית לישיבות הבבליות, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. בכך נמנה עולא על הנחותי, שהיו קבוצה של אמוראים שירדו ועלו חליפות בין מרכזי התורה שבשתי הארצות. הם נקראו גם "רבותינו היורדין מארץ ישראל".

עולא נפטר בבבל. כשהרגיש שהוא עוד מעט עומד להסתלק מהעולם הזה, הוא התעצב מאוד על שלא זכה למות ב[[ארץ ישראל]]. רבים ניחמוהו בכך שהבטיחו לו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, אך הוא לא התנחם בכך, באומרו "מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה."