התקשרות

ענין ההתקשרות בין חסיד לרבי מהווה את היסוד העיקרי עליו מושתת התואר 'חסיד'. רגיל הוא הביטוי בפי חסידים: "שנהיה קשורים באמת".

התקשרות במעשה בפועל

בלוח היום יום לכ"ד סיון כותב הרבי: "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי, מאחר שאין אני מכירו פנים . . ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים - הנה בזה היא ההתקשרות".

מובן כי ההתקשרות תובעת מהחסיד מעשה בפועל.

התקשרות בהרגש הלב

לאידך, רבים הם המקומות בהם מבואר בטוב טעם ענין ההתקשרות בהרגש הלב.

דוגמא נאמרה בשיחת אחרון של פסח תיש"א: "חסיד הוא כמו עז שממלאת את תפקידה לתת חלב ואינה יודעת שום דאגה למזונותיה, כיון שבעליה דואג לספק לה כל צרכיה. כך חסיד צריך למלא את התפקיד שדורש ממנו הרבי ובמילא ידאג הרבי לכל עניניו".

ענין זה הוא אחד מהההנחות שנמצאים ברגש של החסיד, שהוא מרגיש כלפי הרבי כמו 'עז', היינו, רגש של ביטול מוחלט.

המעלה והצורך בשניהם

עולה בבירור - המעלה והצורך בשני הענינים. כי שניהם אכן נדרשים, ואי אפשר לזה בלא זה. א' משלים את השני והם בעצם ענין אחד. אי אפשר לרגש בלא קיום ההוראות בפועל. כי אהבה שאינה מולידה קיום מצוות בפועל שייכת לדמיונות שווא.

ויתירה מזו: דוקא המעשה בפועל הוא-הוא הדרך לרגש בלב ממש. שהרי כלל ידוע הוא (מובא בספר החינוך (מצוה טז)), ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". דהיינו, שבכדי לעורר את לב החסידים והתמימים להתקשרות ואהבה לרבי, הוא רק על ידי קיום הוראותיו. כשאדם משקיע עצמו במעשה בפועל, הרי המעשים שהוא עושה יוצרים אצלו רגש ההזדהות - הקשר והאהבה.

וכפי שכותב אדמו"ר שליט"א (אג"ק חכ"א ע' סא):

"אמרתי פה בהתוועדות עם אנ"ש והתמימים. דהנה ההתקשרות צריכה להיות בכל הכוחות שאפשר. והנה, לכל לראש אצל חסידי חב"ד כשמו כן הוא, שצריך להתקשר בחב"ד היינו בפשטות ללמוד מאמרי כ"ק הנשיא כיון שכוונת אומר המאמרים הוא המשכת חב"ד במדות ושינוי המדות על ידם, הרי זה מכריח התקשרות על ידי שוהלכת בדרכיו ועל פי הוראותיו במדות ומחשבה דיבור ומעשה, אבל כל זה נוגע . . בכח או כחות פרטיים ועל כל פנים בכחות הגלויים, ואל כן כיון שעדיין נשאר הספק באיזה דרך מוליכין אותו, הרי זה מטיל ספק באיזה מקום מקושר הוא בפנימיותו ועצמותו. ."