זלמן מלוצק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
== משתתף בסעודה שערך ה[[בעל שם טוב]] ללידת [[אדמו"ר הזקן]] == | == משתתף בסעודה שערך ה[[בעל שם טוב]] ללידת [[אדמו"ר הזקן]] == | ||
רבי זלמן מלוצק, רבי [[שלמה מבאיעוו]] ורבי [[יונה מפולוצק]], שלשה זקנים אלה, היו אצל מורנו ה[[בעל שם טוב]] ביום י״ח אלול תק״ה ־ יום הולדתו של רבנו הזקן - ונכחו בשעת הסעודה שעשה ה[[בעל שם טוב]] כדרכו בקודש מימים ימימה והיה בשמחה גדולה ואמר תורה על הכתוב ״זה ינחמנו״ ־ שעד שבא נח לא היה להם כלי מחרישה. | חסיד זה, רבי [[זלמן מלוצק]], עם רבי [[שלמה מבאיעוו]] ורבי [[יונה מפולוצק]], שלשה זקנים אלה, היו אצל מורנו ה[[בעל שם טוב]] ביום י״ח אלול תק״ה ־ יום הולדתו של רבנו הזקן - ונכחו בשעת הסעודה שעשה ה[[בעל שם טוב]] כדרכו בקודש מימים ימימה והיה בשמחה גדולה ואמר תורה על הכתוב ״זה ינחמנו״ ־ שעד שבא נח לא היה להם כלי מחרישה. | ||
ב[[שבת]] פרשת תבא בסעודה אמר ה[[בעל שם טוב]] תורה על הכתוב קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח. ב[[כ״ה אלול]] ציווה הבעל שם טוב לערוך סעודה ואמר [[תורה]] על הכתוב ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״. | ב[[שבת]] פרשת תבא בסעודה אמר ה[[בעל שם טוב]] תורה על הכתוב קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח. ב[[כ״ה אלול]] ציווה הבעל שם טוב לערוך סעודה ואמר [[תורה]] על הכתוב ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״. | ||
גרסה מ־02:16, 2 בפברואר 2010
החסיד רבי זלמן מלוצק היה בן אחיו של הצדיק הנסתר רבי קהת, חברו המובהק של מורנו הבעל שם טוב.
רבי נפתלי, אביו של רבי זלמן, היה מהצדיקים הנסתרים, ממקושרי רבי אדם בעל שם, ובנערותו הכיר את רבי יואל בעל שם.
רבי זלמן מלוצק היה ממקושרי רבי אדם בעל שם ושימש את מורנו הבעל שם טוב, וכמה פעמים נסע בשליחות של מופתים מטעם הבעל שם טוב.
אחר כך שימש את הרב המגיד ממזריטש, וכחמש שנים ־ תקכ״ז־תקל״ב ־ ישב בתמידות במזיבוז.
שנה ראשונה - תקל״ג - אחרי הסתלקות הרב המגיד, ישב באניפאלי, ולאחר מכן העתיק מושבו לליאזנא.
מהותו - למדן מופלג, עובד ה׳ ואוהב הבדידות.
משתתף בסעודה שערך הבעל שם טוב ללידת אדמו"ר הזקן
חסיד זה, רבי זלמן מלוצק, עם רבי שלמה מבאיעוו ורבי יונה מפולוצק, שלשה זקנים אלה, היו אצל מורנו הבעל שם טוב ביום י״ח אלול תק״ה ־ יום הולדתו של רבנו הזקן - ונכחו בשעת הסעודה שעשה הבעל שם טוב כדרכו בקודש מימים ימימה והיה בשמחה גדולה ואמר תורה על הכתוב ״זה ינחמנו״ ־ שעד שבא נח לא היה להם כלי מחרישה.
בשבת פרשת תבא בסעודה אמר הבעל שם טוב תורה על הכתוב קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח. בכ״ה אלול ציווה הבעל שם טוב לערוך סעודה ואמר תורה על הכתוב ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״.
וביום השבת פרשת נצבים בשעת הסעודה אמר תורה על הכתוב ״שוש אשיש בהוי׳״, והיה בשמחה רבה, ואיש לא ידע טעמו של דבר.
לאחר מכן הודיע הבעל שם טוב למגיד ממזריטש כל זאת, והוא הודיע זאת לאדמו"ר הזקן; השמחה הגדולה שהיה לבעל שם טוב, ותוכן התורות שייך לעבודתו של האדמו"ר הזקן, לכן הודיעו המגיד כל המעשה.
מקורות
אוצר סיפורי חב"ד חלק ו' עמ' 44.