הבדלים בין גרסאות בדף "אהרן רוזנפלד"
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== חותם על הפסק דין == | == חותם על הפסק דין == | ||
| − | + | במשך תקופה ממושכת למד ר' אהרון חסידות עם ה[[משפיע]] ר' [[זלמן לנדא]]. בהזדמנות אחת ביקש ממנו ר' זלמן שיחתום על הפסק דין ש[[הרבי]] הוכח כ[[נביא]] ועל כן מצווים אנו לשמוע לו וכי הוא הינו ה[[מלך המשיח]]. ר' אהרן חבש את אבנתו וחתם, אך ביקש שלא לפרסם חתימתו. ואכן, חתימתו פורסמה רק לאחר הסתלקותו. | |
== ספריו == | == ספריו == | ||
לאחר פטירתו הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים נושאי השם "ארחות אהרן", ביניהם ספר "משנת החינוך" שמקובל מאוד בקרב מחנכים במגזר החסידי. | לאחר פטירתו הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים נושאי השם "ארחות אהרן", ביניהם ספר "משנת החינוך" שמקובל מאוד בקרב מחנכים במגזר החסידי. | ||
[[קטגוריה:רבנים שחתמו על הפסק דין שהרבי מלך המשיח|רוזנפלד]] | [[קטגוריה:רבנים שחתמו על הפסק דין שהרבי מלך המשיח|רוזנפלד]] | ||
גרסה מ־22:38, 10 בינואר 2010
רבי אהרן הכהן רוזנפלד הינו מקרלין-סטולין. נולד לאביו ר' יצחק משה רוזנפלד, שהיה מחשובי החסידות.
התמונותו לאדמו"רות
בתחילה היה רבי אהרן מחשובי זקני חסידי קרלין, נכד לרבי אהרן הגדול מקרלין ושל בנו רבי אשר מסטולין. לאחר הסתלקות האדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מקרלין, שהשאיר אחריו רק בת אחת ולה בן כבן שנה, התחלקה חסידות קרלין למספר חלקים. החלק הגדול קיבל כאדמו"ר את נכדו של האדמו"ר הקודם, רבי ברוך שוחט מקרלין-סטולין, שהיה כבן שנה וראו בו ממשיך הדרך בתואר "הינוקא". קבוצה אחרת, שנקראה בשם "זקני קרלין" (דער אלטע קרלינער'ס), פנו לרבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב וקבלו אותו למורה דרכם כאדמו"ר מקרלין-לעלוב. לאחר הסתלקותו לשמי מרום, קבלו החסידים את מרות בנו רבי שמעון בידרמן מלעלוב, כשלוש שנים.
לאחר שרבי שמעון בידרמן לא רצה לשמש כאדמו"ר מקרלין-לעלוב, אלא כאדמו"ר מלעלוב בלבד, פרשו ממנו החסידים ובחרו לרבם את אחד מזקני החסידים הוא רבי אהרן הכהן רוזנפלד - כאדמו"ר מפינסק-קרלין.
רבי אהרן הסתלק בליל שבת בשנת תשס"א. כממשיך דרכו משמש בנו רבי אריה רוזנפלד מפינסק קרלין.
חותם על הפסק דין
במשך תקופה ממושכת למד ר' אהרון חסידות עם המשפיע ר' זלמן לנדא. בהזדמנות אחת ביקש ממנו ר' זלמן שיחתום על הפסק דין שהרבי הוכח כנביא ועל כן מצווים אנו לשמוע לו וכי הוא הינו המלך המשיח. ר' אהרן חבש את אבנתו וחתם, אך ביקש שלא לפרסם חתימתו. ואכן, חתימתו פורסמה רק לאחר הסתלקותו.
ספריו
לאחר פטירתו הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים נושאי השם "ארחות אהרן", ביניהם ספר "משנת החינוך" שמקובל מאוד בקרב מחנכים במגזר החסידי.
