התייסדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הסרת קישורים עודפים, הגהה, הסרת פרטים לא קשורים)
שורה 1: שורה 1:
{{עריכה|הרחבה בפרטים שוליים שלא קשורים לנושא הערך}}
[[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ממוזער|250px]]
[[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ממוזער|250px]]
'''קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן''' הינו אירוע משמעותי ב[[חב"ד]], שאליו יש לייחס את [[התייסדות חסידות חב"ד]], על אף שאת שיטת חב"ד ייסד [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקל"ב]], [[אדמו"ר הזקן]] הוכר רשמית כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי [[אברהם מקאליסק]] שאז פולגה ה[[חסידות]] ו[[אדמו"ר הזקן]] התמנה לנשיא [[חב"ד]].
'''קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן''' הינו אירוע הקשור ל[[התייסדות חסידות חב"ד]]. את שיטת [[חסידות חב"ד]] ייסד [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקל"ב]], אך הוכר כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי [[אברהם מקאליסק]] שאז פולגה [[תנועת החסידות]] ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד.
 
==רקע==
==רקע==
את שיטת [[חסידות חב"ד]] ייסד [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקל"ב]], אולם במשך שנים השיטה הייתה צפונה ולא פורסמה ברבים{{הערה|ע"פ [[שלשלת היחס]]}}.
אחרי שבשנת [[תקל"ב]] הוחלט על חרם אצל החסידים מה שהחריף את ההתנגדות הגדולה ל[[חב"ד]], פטירתו של [[המגיד ממזריטש]] גרמה בעייה קשה, שכעת תלמידי המגיד נשארו לא מנהיג, שלושה מתלמידי [[המגיד ממזריטש]]{{הערה|מבניהם גם [[אדמו"ר הזקן]]}} קיבלו עליהם את [[רבי אברהם המלאך]] כנשיא עדת החסידים ע"פ הוראתו של [[המגיד ממזריטש]], וכן שלחו לו "מכתב התקשרות".
באסיפה הראשונה של תלמיד המגיד{{הערה|שהייתה ב[[תקל"ג]]}} הוחלט למנות אותו כמנהל החבריא קדישא, [[רבי אברהם המלאך]] ישב על כיסא הנשיאות במשך ארבע שנים עד לפטירתו בשנת [[תקל"ז]], לאחר פטירתו הפצירו רבות תלמידי המגיד ב[[אדמו"ר הזקן]] להתמנות כנשיא עדת החסידים, אולם הוא עדיין סירב.
==אסיפות תלמידי המגיד==
{{ערך מורחב|אסיפות תלמידי המגיד}}
{{ערך מורחב|אסיפות תלמידי המגיד}}
לאחר פטירת [[המגיד ממזריטש]] ב[[י"ט כסלו תקל"ג]], התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאילו:
לאחר [[הסתלקות]] [[המגיד ממזריטש]] ב[[י"ט כסלו תקל"ג]], התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאלו:
*'''תקל"ג''' - באסיפה הראשונה שנערכה הוחלט על מינוי [[רבי אברהם המלאך]] כמנהל החבריא קדישא, [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] כנשיא החסידים ברוסיה וליטא, ו[[אדמו"ר הזקן]] להמסדר הכללי.
*'''תקל"ג''' - באסיפה הראשונה שנערכה הוחלט על מינוי רבי [[אברהם המלאך]] כמנהל החבריא קדישא, רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]] כנשיא החסידים ברוסיה וליטא, ו[[אדמו"ר הזקן]] להמסדר הכללי.
*'''תקל"ו''' - באסיפה השנייה הוחלט על כך ש[[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] יסע ל[[ארץ הקודש]], וש[[אדמו"ר הזקן]] יתמנה לנשיא עדת החסידים.
*'''תקל"ו''' - באסיפה השנייה הוחלט על כך שרבי מנחם מענדל מוויטבסק יסע ל[[ארץ הקודש]], וש[[אדמו"ר הזקן]] יתמנה לנשיא עדת החסידים.


לאחר החלטות האסיפה החל [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם [[אדמו"ר הזקן]] רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.
לאחר החלטות האסיפה החל רבי מנחם מענדל מוויטבסק להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם אדמו"ר הזקן רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של רבי מנחם מענדל מוויטבסק התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.


==הפצת תורת החסידות==
במשך השנים [[תקל"ג]] - [[תקל"ז]] היו תלמידי המגיד מפיצים את [[תורת החסידות]], כל אחד בעירו ובמקומו.
במשך השנים [[תקל"ג]] - [[תקל"ז]] היו תלמידי המגיד מפיצים את [[תורת החסידות]], כל אחד בעירו ובמקומו.[[אדמו"ר הזקן]] ו[[רבי מנחם מענל מויטבסק]] היו נודדים מעיר לעיר שהם מחופשים והיו מגיעים לבית כנסת ומדרש של [[מתנגדים]] ושם מרצים להם על [[תורת החסידות]].
 
בשנת [[תקל"ו]] ייסד [[אדמו"ר הזקן]] את ה[[חדרים (אדמו"ר הזקן)|חדרים]], שעליהם הגיעו אנשים מ[[רוסיה]] ו[[ליטא]], החדרים שימשו ככלי להפצת [[תורת החסידות]] ו[[תורת חב"ד]] בשנת [[תק"מ]] פוצלו החדרים ל"חדר א'", "חדר ב'" ו"חדר ג'". את החדרים ניהלו אחיו של [[אדמו"ר הזקן]] רבי [[משה (אח אדמו"ר הזקן)|משה]], רבי [[מרדכי פוזנר]] ו[[ראש הישיבה]] היה רבי [[יהודה לייב מינוביץ']]. תלמידי ה'חדרים' זכו לקירובים מיוחדים מאדמו"ר הזקן שהיה אומר בפניהם שיעורי מיוחדים בלימוד הגמרא, ואף היה חוזר בפניהם מאמרי חסידות מיוחדים.


==הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות==
==הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות==
לאחר הסתלקות [[המגיד ממזריטש]] ב[[תקל"ג]] התחלקו גדולי תלמידיו בערים {{הערה|בהתאם לתוצאות האסיפה}} שכל אחד מפיץ את החסידות בעיר אחרת, [[אדמו"ר הזקן]] התיישב ב[[ויטבסק]], [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] ב[[הורודוק]] ורבי [[אברהם מקאליסק]] ב[[קאליסק]], כאשר בראשם עומד [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] כראש עדת החסידים{{הערה|בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד}}, לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויבסק ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תקל"ז]] התיישב [[אדמו"ר הזקן]] ב[[הורדוק]].
אדמו"ר הזקן התיישב ב[[ויטבסק]], רבי מנחם מענדל מוויטבסק ב[[הורודוק]] ורבי [[אברהם מקאליסק]] ב[[קאליסק]], כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים{{הערה|בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד}}, לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויטבסק ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תקל"ז]] התיישב [[אדמו"ר הזקן]] בהורודוק.


באותו העת [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] ורבי [[אברהם מקאליסק]] מינו את [[אדמו"ר הזקן]], רבי [[ישראל מפולוצק]] ורבי [[ישכר דוב מליובאוויטש]] כמנהיגי עדת החסידים:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת|מקור=?}}
באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי [[ישראל מפולוצק]] ורבי [[ישכר דוב מליובאוויטש]] כמנהיגי עדת החסידים:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת|מקור=מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב}}


בשנת [[תקמ"ג]] עבר [[אדמו"ר הזקן]] מהעיר [[הורודק]] ל[[ליאזנא]] לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] {{ביאור|מכתבו של רבי מנם מענדל מויטבסק:{{ציטוטון|כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי, להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך}}}} ורבי [[אברהם מקאליסק]]{{ביאור|מכתב של רבי אברהם מקאסליק:{{ציטוטון| והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'}}}}לשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם [[אדמו"ר הזקן]] סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק [[אדמו"ר הזקן]] את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות:{{ציטוטון|אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע}}, ע"פ כן קיבל [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקמ"ו]] עליו את הנשיאות בעקבות הלחץ שהפעילו אליו.
בשנת [[תקמ"ג]] עבר אדמו"ר הזקן מהעיר הורודוק ל[[ליאזנא]] לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו רבי מנחם מענדל מוויטבסק{{הערה|מכתבו של רבי מנחם מענדל מויטבסק: {{ציטוטון|כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי, להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך}}}} ורבי [[אברהם מקאליסק]]{{הערה|מכתב של רבי אברהם מקאסליק: {{ציטוטון|והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'}}}} לשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם אדמו"ר הזקן סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק אדמו"ר הזקן את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות: {{ציטוטון|אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע}}, אף על פי כן קיבל עליו אדמו"ר הזקן את הנשיאות בשנת [[תקמ"ו]].


אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]], הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו ב[[אדמו"ר הזקן]].כל אותו העת חיזקו אותו [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] ורבי [[אברהם מקאליסק]] ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים אותו כהמנהיג הבלתי מעורר של החסידים בליטא וברוסיה.
אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו באדמו"ר הזקן. כל אותו העת חיזקו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים אותו כהמנהיג הבלתי מעורר של החסידים בליטא וברוסיה.


===תקנות ליאזנא===
===תקנות ליאזנא===
{{ערך מורחב|תקנות ליאזנא}}
עם התמנותו של [[אדמו"ר הזקן]] לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד [[אדמו"ר הזקן]] את [[תקנות ליאזנא]] המגבילות את הנסיעה אליו:
עם התמנותו של [[אדמו"ר הזקן]] לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד [[אדמו"ר הזקן]] את [[תקנות ליאזנא]] המגבילות את הנסיעה אליו:
{{ערך מורחב|תקנות ליאזנא}}
*כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא{{הערה|1=מלבד ארבע מועדים בשנה בהם כולם יכולים להגיע לליובאוויטש, ובלבד שיהיה להם מספיק כסף לקנות אוכל ולשכור מקום לשינה: [[שמחת תורה]], [[שבת חנוכה]], [[פורים]], ו[[שבת שובה]].}}.
*כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא{{הערה|1=מלבד ארבע מועדים בשנה בהם כולם יכולים להגיע לליובאוויטש, ובלבד שיהיה להם מספיק כסף לקנות אוכל ולשכור מקום לשינה: [[שמחת תורה]], [[שבת חנוכה]], [[פורים]], ו[[שבת שובה]].}}.
*חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק ב[[שבת מברכים|שבתות 'מברכים']].
*חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק ב[[שבת מברכים|שבתות 'מברכים']].
שורה 39: שורה 29:
*קודם הכניסה אל הרבי ל[[יחידות]] יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
*קודם הכניסה אל הרבי ל[[יחידות]] יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
*אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.  
*אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.  
*כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא{{הערה|1=בספר 'מאה שערים' הובאה תקנה נוספת, שבהיות ורבו הטעויות סופרים ב'הנחות' של מאמרי ה[[דא"ח]] מאדמו"ר הזקן, כל אחד ואחד מהחסידים שמגיע לרבי מחוייב להביא יחד עימו את כל כתבי היד שברשותו, על מנת שאחיו של [[אדמו"ר הזקן]] יגיה אותם מטעויות, ובאם לא יביא את כתבי היד שברשותו - לא יניחו לו להיכנס ליחידות.}}.
*כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא{{הערה|בספר 'מאה שערים' הובאה תקנה נוספת, שבהיות ורבו הטעויות סופרים ב'הנחות' של מאמרי ה[[דא"ח]] מאדמו"ר הזקן, כל אחד ואחד מהחסידים שמגיע לרבי מחוייב להביא יחד עימו את כל כתבי היד שברשותו, על מנת שאחיו של [[אדמו"ר הזקן]] יגיה אותם מטעויות, ובאם לא יביא את כתבי היד שברשותו - לא יניחו לו להיכנס ליחידות.}}.


==מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק==
==מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק==
{{חלונית
|כותרת = מכתבו של רבי [[אברהם מקאליסק]]
|תוכן =
{{ציטוטון|וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי}}
|מקור = ?
}}
===המחלוקת===
===המחלוקת===
בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.}}. [[ספר התניא]] היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את [[תורת החסידות]] באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה [[אדמו"ר הזקן]] מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר [[המגיד ממזריטש]] ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|אגרות קודש הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. [[אדמו"ר הזקן]] השיב לו על כך{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}}. שיטתו של [[אדמו"ר הזקן]] היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.
בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] והחל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר. כן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.}}. ביאור והרחבת [[תורת החסידות]] היו חידוש ביחס לאותה תקופה ורבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה, הוא טען שהחיבור סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות{{הערה|אגרות קודש הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}} ובשנת [[תק"ס]] רבי אברהם חזר בו ממחלוקתו להסכים עם אדמו"ר הזקן{{הערה|אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.}}. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.
 
PDF}}.}}.
בשנת [[תק"ס]] פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו{{הערה|אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.}} ומסכים על כך שדרכו של [[אדמו"ר הזקן]] לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".
 
===היחסים בין הצדדים===
באותם שנים סבל רבי אברהם רבות מאחד מחסידי אדמו"ר הזקן שהיה ב[[ארץ ישראל]] ושמו [[אלעזר מדיסנא]], אלעזר זה הציק לרבי אברהם בכל מיני הצקות וביזה אותו בביזויים נוראיים. הוא היה רגיל לומר אשר מי שאינו הולך בדרכו הוא אפיקורס. הלשין עליו בפני האדמו"ר ר' [[יעקב שמשון משפיטיווקא]] שהיה מתנגד מתון לרבי אברהם, אולם זה האחרון הזדעזע מדבריו ושלח לרבי אברהם שצריך לנדותו, אולם רבי אברהם התנגד לכך מכיון שפחד שאלעזר יגרום נזק ממשי על ידי הלשנות באם ינדוהו. אלעזר זה לא הסתפק בחירופים וגידופים אלא אף הביא לנזק ממשי כאשר סיפר לחכם של הספרדים ר' יצחק אבולעפיא על פרטי המחלוקת בין רבי אברהם לאדמו"ר הזקן, ואף הוסיף ואמר לו אשר אדמו"ר הזקן אינו מתכוון להמשיך לשלוח כספי תמיכה לחסידים בארץ ישראל, ובכך גרם לספרדים להימנע מלהלוות כסף לחסידים מפחד שמא לא ימצאו מאיפה להחזיר. דבר זה אף גרם להורדת קרן ה[[בעל שם טוב]] ו[[המגיד]] בעיני חכמי הספרדים.
 
את כל דבריו תלה אלעזר הנ"ל באילן גדול, באמרו אשר אדמו"ר הזקן נוטר בליבו [[שנאה]] כבושה לרבי אברהם, וכך בשנת [[תקס"א]] שלח רבי אברהם איגרת לאדמו"ר הזקן בה הוא מספר את כל השתלשלות הענינים, ומבקש ממנו שלא יקבל לשון הרע מאת אלעזר זה{{הערה|1= נדפס ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=172 אגרות בעל התניא ובני דורו ע' קנה. {{PDF}}.]}}. כן שב במכתב זה ומבקש מחילה על כל עניני המחלוקת שהיה ביניהם. אך גם באיגרת זו נרמזת בדקות ביקורתו של רבי אברהם על שיטתו של רבינו, בהביאו את דברי חכם הספרדים שתמה כיצד מגלים רזי תורה לאיש בעל מידות רעות כאלעזר.
 
אך בשנים הבאות עוררו השד"רים של מעות [[ארץ הקודש]] את המחלוקת בשנית, הן בנוגע לשיטת חב"ד והן בנוגע לקופת מעות [[ארץ הקודש]] שטענו ש[[אדמו"ר הזקן]] אינו מעביר את כל הכסף, ורבי אברהם יצא שוב לחלוק על אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה שם נספח 32. תגובת [[אדמו"ר הזקן]] אגרת נ"א, במהדורת [[תשע"ב]] אגרת פ"ט עמ' של"ח. תולדות חב"ד בארה"ק עמ' כ"ה.}}. בתקופה זאת נחלקה החסידות הכללית ורבים מהחסידים הלכו לאדמו"רי פולין. אז הפך [[אדמו"ר הזקן]] למנהיג של [[חסידות חב"ד]] בלבד ולא של החסידות הכללית{{הערה|שלום דובער לוין, '''תולדות חב"ד ב[[רוסיה]] הצארית''' עמ' מ'. סקירה כללית בנושא עמ' כ"ח ואילך.}}. כמו כן גרם הדבר לייסוד קופת ארץ ישראל לחסידי חב"ד בנפרד מהחסידות הכללית{{הערה|תולדות חב"ד בארה"ק, עמ' כ"ט.}}.
 
המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ורבי [[אשר מסטולין]] ואילו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי [[נחמן מברסלב]] ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם [[אדמו"ר הזקן]] ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת{{הערה|על המסע ראה [[יהושע מונדשיין]], '''מסע ברדיטשוב''', תש"ע. על פגישתו במהלך המסע את רבי נחמן ראה הרב [[יהושע מונדשיין]], '''[http://www.toratchabad.com/files/Gilion39Digital2.pdf פגישותיו של רבי נחמן מברסלב עם אדמו"ר הזקן]''', גליון [[מעיינותיך]], כ"ד טבת [[תשע"ד]] עמוד 11. {{PDF}}.}}.


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]

גרסה מ־15:13, 8 בנובמבר 2020

קבלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן הינו אירוע הקשור להתייסדות חסידות חב"ד. את שיטת חסידות חב"ד ייסד אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב, אך הוכר כנשיא חב"ד, רק אחרי המחלוקת עם רבי אברהם מקאליסק שאז פולגה תנועת החסידות ואדמו"ר הזקן התמנה לנשיא חב"ד.

רקע

ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד

לאחר הסתלקות המגיד ממזריטש בי"ט כסלו תקל"ג, התאספו תלמיד המגיד כדי להטוות את המשך דרכם, במהלך השנים נערכו שלושה אסיפות כאלו:

לאחר החלטות האסיפה החל רבי מנחם מענדל מוויטבסק להתארגן לנסיעה לארץ הקודש, אומנם גם אדמו"ר הזקן רצה לנסוע ואחרי הפצרות רבות הוא נשאר ברוסיה, אולם סירב לקבל את התפקיד "נשיא עדת החסידים", זמן קצר לפני צאתו של רבי מנחם מענדל מוויטבסק התאספו תלמידי המגיד לאסיפה קצרה בה טוו את המשך דרכה של החסידות.

במשך השנים תקל"ג - תקל"ז היו תלמידי המגיד מפיצים את תורת החסידות, כל אחד בעירו ובמקומו.

הכתרת אדמו"ר הזקן כנשיא החסידות

אדמו"ר הזקן התיישב בויטבסק, רבי מנחם מענדל מוויטבסק בהורודוק ורבי אברהם מקאליסק בקאליסק, כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים[1], לאחר עליית רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז התיישב אדמו"ר הזקן בהורודוק.

באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר דוב מליובאוויטש כמנהיגי עדת החסידים:

והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת

מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב

בשנת תקמ"ג עבר אדמו"ר הזקן מהעיר הורודוק לליאזנא לשמש שם כמגיד מישרים, כל אותו העת לחצו עליו רבי מנחם מענדל מוויטבסק[2] ורבי אברהם מקאליסק[3] לשמש כמנהיג עדת החסידים, אולם אדמו"ר הזקן סירב לקבל את הנשיאות, בעת מאסרו נימק אדמו"ר הזקן את הסיבה שלא רצה לקבל את הנשיאות: "אין לי שום נחת רוח מהנוסעים אלי, כי אין נותנים לי אפי' פרוטה אחת בבואם למחנינו, ואדרבה יש לי צער גדול מהקנאה, אך מה לי לעשות, שכך חובה עלינו עפ"י דתינו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע", אף על פי כן קיבל עליו אדמו"ר הזקן את הנשיאות בשנת תקמ"ו.

אחרי שקיבל את הנשיאות, היו כמה שהתנגדו לכך והשמיצו אותו, כאשר אחד מאותם מתנגדים נפגש עם רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הוא סירב לראות אותו בגלל פגיעתו באדמו"ר הזקן. כל אותו העת חיזקו אותו רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ושלחו מכתבים לתלמידיהם שבו הם מכתירים אותו כהמנהיג הבלתי מעורר של החסידים בליטא וברוסיה.

תקנות ליאזנא

ערך מורחב – תקנות ליאזנא

עם התמנותו של אדמו"ר הזקן לנשיא עדת החסידים, נהרו אליו החסידים, בעקבות כך ייסד אדמו"ר הזקן את תקנות ליאזנא המגבילות את הנסיעה אליו:

  • כל חסיד רשאי להגיע רק פעם אחת בשנה לליאזנא[4].
  • חסיד שהיה פעם אחת אצל הרבי, רשאי להגיע רק בשבתות 'מברכים'.
  • אין להגיע בחודשים חשון וניסן לליאזנא.
  • קודם הכניסה אל הרבי ליחידות יש לשכור דירה בעיר למשך שבועיים, ולעסוק בהכנה לכניסה ליחידות.
  • אין לאף אחד מהבאים לליאזנא להתארח על דעת עצמו, אלא רק באמצעות הממונה.
  • כתיבת הפיתקה עם בקשת הברכה מהרבי, צריכה להתבצע בבית, קודם הנסיעה לליאזנא[5].

מחלוקת אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק

המחלוקת

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא והחל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר. כן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם[6]. ביאור והרחבת תורת החסידות היו חידוש ביחס לאותה תקופה ורבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה, הוא טען שהחיבור סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות[7]. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך[8] ובשנת תק"ס רבי אברהם חזר בו ממחלוקתו להסכים עם אדמו"ר הזקן[9]. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק[10]. PDF}}.}}.

הערות שוליים

  1. בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד
  2. מכתבו של רבי מנחם מענדל מויטבסק: "כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי, להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל אלה ולהדביקם בו יתברך"
  3. מכתב של רבי אברהם מקאסליק: "והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'"
  4. מלבד ארבע מועדים בשנה בהם כולם יכולים להגיע לליובאוויטש, ובלבד שיהיה להם מספיק כסף לקנות אוכל ולשכור מקום לשינה: שמחת תורה, שבת חנוכה, פורים, ושבת שובה.
  5. בספר 'מאה שערים' הובאה תקנה נוספת, שבהיות ורבו הטעויות סופרים ב'הנחות' של מאמרי הדא"ח מאדמו"ר הזקן, כל אחד ואחד מהחסידים שמגיע לרבי מחוייב להביא יחד עימו את כל כתבי היד שברשותו, על מנת שאחיו של אדמו"ר הזקן יגיה אותם מטעויות, ובאם לא יביא את כתבי היד שברשותו - לא יניחו לו להיכנס ליחידות.
  6. מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.
  7. אגרות קודש הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
  8. אגרת זו לא נמצאת בידינו.
  9. אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.
  10. ראה תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך. קובץ PDF.