|
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
| (15 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| על פי התורה על האדם לעשות מצידו '''השתדלות''' גשמית לפרנסתו, על אף שלא ההשתדלות מועילה, אלא הפרנסה היא רק מיד ה'. | | נוסף על האמונה הפשוטה ש[[הקדוש ברוך הוא]] זן ומפרנס את כל בריותיו, על האדם לעשות את ההשתדלות שלו להביא את פרנסתו, ואין זה בא בסתירה לכך שהכל מלמעלה. |
|
| |
|
| בשעת עשיית ההשתדלות על האדם להאמין כי אין ההשתדלות מועילה או חסרונה מזיקה ח"ו, אלא פרנסתו היא מידו של השם יתברך. ב. כאשר הוא אנוס מלעשות את חובת ההשתדלות, הרי מלבד הכלל הידוע ש"אונס רחמנא פטריה", נוסף כאן הראיה כי הוא פטור כאן מחובת ההשתדלות, שהרי אין הוא יכול לעשותה. | | גם בשעת עשיית ההשתדלות על האדם להאמין כי אין ההשתדלות מועילה או חסרונה מזיקה חס-ושלום, אלא פרנסתו היא מידו של השם יתברך, אלא שנדרש ממנו לעבוד ולהתאמץ. |
|
| |
|
| את הסיבה לכך שישנה חובת ההשתדלות מסביר [[אדמו"ר הצמח צדק]] בכך שהשפע יורד לעולם בדרך ה[[טבע]], ולכן צריך האדם להכין דרך על פי ה[[טבע]] שתוכל הפרנסה לחול עליה. מלבד זאת, אם לא יעשה השתדלות, הגם שיכול הדבר להתרחש באופן ניסי, הוא יענש על כך שגזל את נפשו ולא העניק לגופו את צרכיה, וגם את יעשה לו נס הוא יענש על כך שהטריח כיביכול כלפי מעלה לערוך לו נס, מלבד הכלל הידוע {{הערת שוליים1=[[מסכת שבת]], לב, א.}} שמנכין לו מזכויותיו. | | כאשר האדם עושה את שלו, ומנוע מלעשות עוד, הרי זו ראיה ש[[הקב"ה]] כך רצה וימצא את דרכיו להיטיב ולדאוג לכל מחסורו. |
|
| |
|
| אם כי הרבי הסביר, כי כל זאת הוא רק ב[[צדיקים]] שה[[עולם]] תופס אצלם מקום, אך [[צדיקים]] כאלו שהעולם - גם בעוסקם בו - אינו תופס אצלם מקום כלל, עליהם איו חובת ההשתדלות, שהרי ממילא מופשטים הם מהעולם.
| | הסיבה לחובת ההשתדלות מסביר [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|[[דרך מצותיך]] קו, א (מצות תגלחת מצורע).}} מכיון שהשפע ה[[גשמי]] וה[[רוחני]] יורד לעולם בדרך ה[[טבע]], דהיינו משפע ואור [[אלוקי]] נעלה, הוא יורד ומתלבש בדברים וצרכים [[גשמיות|גשמיים]], עד לפרטים הכי קטנים של צרכי האדם, לכן צריך האדם לעשות את ההשתדלות שהינה בעצם כלי ואפשרות לאור ולשפע הנצרך לרדת ולהשפיע עליו. |
| | |
| | וכך הוא גם לגבי [[נס]], כאשר אדם נקלע למצב שהוא זקוק לברכה מיוחדת מהקב"ה, עליו לקבל על עצמו איזה הידור או הוספה בתורה ומצוות על מנת שיהיה '[[כלי]]' וראוי לקבל את הברכה. |
| | |
| | אדם שאינו עושה את השתדלותו, ותולה תקוותיו לגמרי בהקב"ה, אינו נוהג כראוי וכמו שכתוב "אין סומכין על הנס שמא אין עושין לו נס"{{הערה|מסכת [[מסכת שבת|שבת]] לב, א.}} וגם אם יעשה לו נס, הרי זה מוריד לו מזכויותיו, למקרה שיצטרך באמת לנס, ונקרא 'מטריח על בוראו'{{הערה|רמב"ן שער הגמול.}}. |
|
| |
|
| | אך מבאר [[הרבי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15907&hilite=911fb140-9c7b-417d-8466-197a7bcad658&st=%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA+%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%95%D7%AA&pgnum=206 אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חלק ב' תש"ה עמ' קפ'].}} שכל זאת הוא רק בנוגע ל[[צדיקים]] שה[[עולם]] הוא 'מציאות' אצלם, אך [[צדיקים]] כאלו שהעולם - גם בעוסקם בו - אינו תופס אצלם מקום בכלל, עליהם אין חובת ההשתדלות, שהרי ממילא מופשטים הם מהעולם. |
|
| |
|
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| | ==ראו גם== |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| | * [[שיתוף]] |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
|
| |
|
| שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
| | {{הערות שוליים}} |
| | | [[קטגוריה:תורת החסידות]] |
| כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
| | [[קטגוריה:מושגים כלליים]] |
| | | [[קטגוריה:אמונה וביטחון]] |
| הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
| |
| | |
| ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
| |
| | |
| לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
| |
| | |
| קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
| |
| | |
| זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
| |
| | |
| שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
| |
נוסף על האמונה הפשוטה שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את כל בריותיו, על האדם לעשות את ההשתדלות שלו להביא את פרנסתו, ואין זה בא בסתירה לכך שהכל מלמעלה.
גם בשעת עשיית ההשתדלות על האדם להאמין כי אין ההשתדלות מועילה או חסרונה מזיקה חס-ושלום, אלא פרנסתו היא מידו של השם יתברך, אלא שנדרש ממנו לעבוד ולהתאמץ.
כאשר האדם עושה את שלו, ומנוע מלעשות עוד, הרי זו ראיה שהקב"ה כך רצה וימצא את דרכיו להיטיב ולדאוג לכל מחסורו.
הסיבה לחובת ההשתדלות מסביר אדמו"ר הצמח צדק[1] מכיון שהשפע הגשמי והרוחני יורד לעולם בדרך הטבע, דהיינו משפע ואור אלוקי נעלה, הוא יורד ומתלבש בדברים וצרכים גשמיים, עד לפרטים הכי קטנים של צרכי האדם, לכן צריך האדם לעשות את ההשתדלות שהינה בעצם כלי ואפשרות לאור ולשפע הנצרך לרדת ולהשפיע עליו.
וכך הוא גם לגבי נס, כאשר אדם נקלע למצב שהוא זקוק לברכה מיוחדת מהקב"ה, עליו לקבל על עצמו איזה הידור או הוספה בתורה ומצוות על מנת שיהיה 'כלי' וראוי לקבל את הברכה.
אדם שאינו עושה את השתדלותו, ותולה תקוותיו לגמרי בהקב"ה, אינו נוהג כראוי וכמו שכתוב "אין סומכין על הנס שמא אין עושין לו נס"[2] וגם אם יעשה לו נס, הרי זה מוריד לו מזכויותיו, למקרה שיצטרך באמת לנס, ונקרא 'מטריח על בוראו'[3].
אך מבאר הרבי[4] שכל זאת הוא רק בנוגע לצדיקים שהעולם הוא 'מציאות' אצלם, אך צדיקים כאלו שהעולם - גם בעוסקם בו - אינו תופס אצלם מקום בכלל, עליהם אין חובת ההשתדלות, שהרי ממילא מופשטים הם מהעולם.
הערות שוליים