פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
(←בתורת החסידות: עריכת הנאמר בצורה עכשווית ושווה לכל נפש.) |
||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
בני התקופה ההיא הכעיסו את הקב"ה, בורא העולם, במעשיהם. ה' מחליט למחות את כל המין האנושי, ואת כל בעלי החיים למיניהם, מלבד נח שמצא חן בעיניו וקומץ בעלי חיים שיישארו לצורך הקמת העולם החדש. | בני התקופה ההיא הכעיסו את הקב"ה, בורא העולם, במעשיהם. ה' מחליט למחות את כל המין האנושי, ואת כל בעלי החיים למיניהם, מלבד נח שמצא חן בעיניו וקומץ בעלי חיים שיישארו לצורך הקמת העולם החדש. | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
ב[[לקוטי שיחות]]{{הערה|ח"י עמ' 13 ואילך}} | ע"פ דברי [[הרבי מליובאוויטש]] ב[[לקוטי שיחות]]{{הערה|ח"י עמ' 13 ואילך}}, מוסבר שנטילת כוח הדיבור של הנחש לא נכלל בקללות שהקב"ה נתן לנחש, זאת משום ששאר הענשים אינם נוגעים למטרת הנחש, להחטיא את חווה. ולכן [[הקב"ה]] כשאמר:{{ציטוט|תוכן="כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיות השדה"}} לא היה באופן כללי, אלא משום שהנחש החטיא את חווה דרך פיו, ניטל כוח הדיבור ממנו ע"י אמירת 'ארור אתה'. | ||
==קישורים חיצונים== | ==קישורים חיצונים== | ||
גרסה מ־13:08, 5 באוקטובר 2020
פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בחומש בראשית (מפרק א' פסוק א' עד פרק ו' פסוק ח').
הפרשה בקצרה
בריאת העולם
הפרשה פותחת בתיאור בריאת העולם. התורה מפרטת בעיקר אודות הנבראים העיקריים והכלליים - האור והחושך, השמים, הים והיבשה, עולם הצומח, השמש, הירח והכוכבים, עולם החי והאדם.
יום ראשון - בריאת האור וחומרי יסוד של הבריאה כמו מים, אוויר ואדמה, כשהם מעורבים זה בזה. הבדלת האור מהחושך, מאפשרת הגדרה ראשונה של יממה - היום הראשון לבריאה. יום שני - הגדרת המושגים ארץ ושמים תוך פינוי החלל שביניהם ממים. יום שלישי - הקווית אל חלק משטח כדור הארץ והגדרת ים ויבשה. בציווי ה', מוציאה הארץ מיני צומח, עשבים ועצים. יום רביעי - בריאת גרמי השמים - שמש, ירח וכוכבים וחלוקת המשמרות והתפקידים ביניהם. יום חמישי - דגים ויצורי המים, עופות וכל בעלי הכנף. יום שישי - כל היצורים החיים על האדמה, ובריאת האדם. האדם מתואר כיצור הנברא בצלם אלוקים. האדם מקבל את הסמכות למשול בכל הנבראים שבים וביבשה.
השבת
הקב"ה סיים את מלאכת בריאת העולם בששה ימים ובחר לקבוע את היום השביעי, האחרון במעגל השבוע, כיום שביתה ומנוחה. ה' בירך את יום השביעי וקידש אותו.
האדם ותפקידו
העולם לא יכול להגיע לשלמותו ותכליתו ללא עבודת האדם. התורה ממחישה זאת באומרה ששיח השדה לא צומח ללא גשם, ואת הגשם אין ה' מוריד כי אין אדם לעבוד את האדמה. ואכן, את בריאת האדם מתארת התורה בשונה מיתר הנבראים. בריאתו היא מחומר גשמי, אך הקב"ה נופח באפיו נשמת חיים המבדילה אותו מיתר הנבראים. את האדם מניח הקב"ה בגן עדן. זהו גן שבו צומחים שני עצים מיוחדים - עץ החיים שלפירותיו סגולת חיי נצח, ועץ הדעת שבאכילת פירותיו נחשפים למושגי הטוב והרע שבעולם. ה' מצווה על האדם לשמור על הגן ולא לאכול מפרי עץ הדעת.
בריאת האשה
ה' אינו רוצה להשאיר את האדם לבדו בעולם, ויוצר מאחת מצלעותיו את האישה. מכאן תכונת היסוד באדם לדבוק באשה ולהקים עמה את התא המשפחתי. ה' מביא לפני האדם את כל בעלי החיים, כמי שתפקידו לשלוט בעולם החי והצומח, כדי שייתן להם את שמם הראוי. בהמשך, לאחר תיאור חטא עץ הדעת, מספרת התורה (ג, כ), כי גם לאשתו נתן האדם שם - חוה, כי היא אם כל חי.
חטא עץ הדעת
הנחש הקדמוני, שונה ומתוחכם בהרבה מהנחש אותו אנו מכירים כיום. הוא פונה לאישה ומפתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. האישה אוכלת, ומפתה גם את בעלה לאכול מהפרי. אכילת פרי הדעת, יוצרת אצל שניהם תחושת אי-נוחות מהיותם ערומים, והם תופרים לעצמם חגורות מעלי התאנה. הקב"ה כועס על הנחש המחטיא ועל האדם והאישה החוטאים. על הנחש נגזר להיות ארור מכל חית השדה ולזחול על גחונו, כשהוא נמצא בעימות מתמיד עם האדם. האישה נידונה לקושי בהריון ובלידה ולתשוקה אל הגבר שימשול בה. האדם, נידון למלחמה מתמדת בהשגת הפרנסה מן האדמה שנתקללה אף היא בגינו. האדם גם נידון לשוב לאחר שנות חייו אל האדמה ממנה נברא. הקב"ה מגרש את אדם וחוה מגן עדן, וחוסם את האפשרות לחזור אליו.
קין והבל
אדם וחווה מביאים לעולם שני ילדים - קין והבל. קין, עובד אדמה, מחליט להביא מנחה מפרי האדמה לה'. אך הוא מביא מנחה עלובה. לעומתו הבל, רועה הצאן, מביא ממבחר עדריו. ה' מקבל את מנחת הבל ודוחה את מנחת אחיו. בראות ה' את אכזבתו של קין הוא מסביר לו את יסוד הבחירה החופשית, את הצורך לגבור על יצר-הרע המסית את האדם לדבר עבירה. קין הפגוע ומקנא, מנצל את היותם לבד בשדה, והורג את הבל אחיו. הקב"ה כועס על קין ומגרשו מעל אדמתו. למך, דור שישי לצאצאי קין וצייד עיוור הנעזר בבנו תובל-קין, הורג בשוגג בשעת צייד את קין סב-סבו מתוך טעות כאילו הוא חיה בשדה. כך מגיע קין על עונשו.
עשרה דורות מאדם עד נח
הדמות המשמעותית הבאה בסיפור התפתחות העולם הוא נח, הצדיק בדור המבול. התורה מונה בפירוט אך בלא להרבות בסיפורי דברים, את הצאצאים של אדם וחוה עד להולדת נח והולדת שלושת בניו שם חם ויפת. תוך כדי פירוט סדר הדורות אנו לומדים, כי אנשי הדורות ההם חיו שנים רבות. השיא שייך למתושלח שחי 969 שנה! בני התקופה ההיא הכעיסו את הקב"ה, בורא העולם, במעשיהם. ה' מחליט למחות את כל המין האנושי, ואת כל בעלי החיים למיניהם, מלבד נח שמצא חן בעיניו וקומץ בעלי חיים שיישארו לצורך הקמת העולם החדש.
בתורת החסידות
ע"פ דברי הרבי מליובאוויטש בלקוטי שיחות[1], מוסבר שנטילת כוח הדיבור של הנחש לא נכלל בקללות שהקב"ה נתן לנחש, זאת משום ששאר הענשים אינם נוגעים למטרת הנחש, להחטיא את חווה. ולכן הקב"ה כשאמר:
"כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיות השדה"
לא היה באופן כללי, אלא משום שהנחש החטיא את חווה דרך פיו, ניטל כוח הדיבור ממנו ע"י אמירת 'ארור אתה'.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ ח"י עמ' 13 ואילך
| פרשות השבוע | ||
|---|---|---|
| ספר בראשית | בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי | |
| ספר שמות | שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצווה • כי תשא • ויקהל • פקודי | |
| ספר ויקרא | ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי | |
| ספר במדבר | במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קורח • חוקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי | |
| ספר דברים | דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ניצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה | |