תהלים ק"ל: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה|}} {{חלונית | ניקוד = כן | כותרת =תהילים ק"ל {{ש}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְ...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==ביאורי חסידות== | ==ביאורי חסידות== | ||
* | *כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. בחסידות{{הערה|שם=תשט|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31685&st=&pgnum=294 ד"ה כי עמך הסליחה תש"ט]}} מבואר ש"כי עמך הסליחה" דוקא עמך - עם ה', כי [[מלך]] בשר ודם לא תמיד יכול לסלוח מפני היותו מוגבל בשרים יועצים וממלכתו; אך ה' אין מי שמונע ממנו לסלוח. שהיותו סולח, הוא סיבה ל[[יראה]] ולא ל[[אהבה]], ומובא [[משל]] מ[[האדמו"ר הזקן]], לבעל חוב שאינו מצליח לשלם את חובו, שאם מלווהו הוא אדם קשה וידרוש ממנו לשלם הכל לאלתר - הוא לא יתייאש ולא יצליח לשלם אפילו קצת; אבל אם המלווה הוא סלחן ויציע לו תשלומים נוחים יצליח לשלם הכל. | ||
*לְמַעַן תִּוָּרֵא. בחסידות{{הערה|שם=תשט}} מבואר שהיות ה' סולח, הוא סיבה ל[[יראה]] ולא ל[[אהבה]], ומובא [[משל]] מ[[האדמו"ר הזקן]], לבעל חוב שאינו מצליח לשלם את חובו, שאם מלווהו הוא אדם קשה וידרוש ממנו לשלם הכל לאלתר - הוא לא יתייאש ולא יצליח לשלם אפילו קצת; אבל אם המלווה הוא סלחן ויציע לו תשלומים נוחים יצליח לשלם הכל. כך היהודי הוא בירידת נשמתו ל[[עולם הזה]] נעשה בעל חוב לקיים תורה ומצוות, ואם ה' סולח לו בימי התשובה, אז הוא מגיע ליראה ב[[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]]. | |||
{{הערות שוליים|}} | {{הערות שוליים|}} | ||
גרסה מ־19:19, 21 בספטמבר 2020
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
תהילים ק"ל
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' |
|---|
|
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: צ. |
תהלים ק"ל הוא המזמור ה-130 בספר התהלים.
תכנו
אמירתו
נוהגים לומר מזמור זה, בעשרת ימי תשובה, אחר ברכת ישתבח.
בקבלה[1] מבואר הטעם, שבראש השנה זהו זמן בנין המלכות - שבו ממשיכים את רצון ה' למלוכה בעולמות. ולכן בכל יום מאז, אומרים את תהלים ק"ל - כדי להמשיך ("קראתיך") ספירה אחת מהמלכות כפי שכלולה מעשר, מבחינת "מעמקים" שבו נעלמת.
ביאורי חסידות
- כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. בחסידות[2] מבואר ש"כי עמך הסליחה" דוקא עמך - עם ה', כי מלך בשר ודם לא תמיד יכול לסלוח מפני היותו מוגבל בשרים יועצים וממלכתו; אך ה' אין מי שמונע ממנו לסלוח. שהיותו סולח, הוא סיבה ליראה ולא לאהבה, ומובא משל מהאדמו"ר הזקן, לבעל חוב שאינו מצליח לשלם את חובו, שאם מלווהו הוא אדם קשה וידרוש ממנו לשלם הכל לאלתר - הוא לא יתייאש ולא יצליח לשלם אפילו קצת; אבל אם המלווה הוא סלחן ויציע לו תשלומים נוחים יצליח לשלם הכל.
- לְמַעַן תִּוָּרֵא. בחסידות[2] מבואר שהיות ה' סולח, הוא סיבה ליראה ולא לאהבה, ומובא משל מהאדמו"ר הזקן, לבעל חוב שאינו מצליח לשלם את חובו, שאם מלווהו הוא אדם קשה וידרוש ממנו לשלם הכל לאלתר - הוא לא יתייאש ולא יצליח לשלם אפילו קצת; אבל אם המלווה הוא סלחן ויציע לו תשלומים נוחים יצליח לשלם הכל. כך היהודי הוא בירידת נשמתו לעולם הזה נעשה בעל חוב לקיים תורה ומצוות, ואם ה' סולח לו בימי התשובה, אז הוא מגיע ליראה בראש השנה ויום כיפור.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ פרי עץ חיים שער תפלת ראש השנה פרק ז'
- ↑ 2.0 2.1 ד"ה כי עמך הסליחה תש"ט