ניגון הרועה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "וורשא" ב־"וורשה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "וורשה" ב־"ורשה") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
שם ה[[ניגון]] '''הרועה''' (במקורו באידיש '''דער פאסטוך'''), מורה על תוכן הניגון שמשתייך לסוג הניגונים הסופגים בתוכם תנועות שירה המושרות על-ידי רועי הצאן בשדות. ניגון זה יש בו הרבה מיופי ומתיקות השירה, תנועותיו העמוקות ונעימתו העריבה מעוררות חשבון הנפש, רגשי חרטה, בקשה ותחנון ותקוה להשם. | שם ה[[ניגון]] '''הרועה''' (במקורו באידיש '''דער פאסטוך'''), מורה על תוכן הניגון שמשתייך לסוג הניגונים הסופגים בתוכם תנועות שירה המושרות על-ידי רועי הצאן בשדות. ניגון זה יש בו הרבה מיופי ומתיקות השירה, תנועותיו העמוקות ונעימתו העריבה מעוררות חשבון הנפש, רגשי חרטה, בקשה ותחנון ותקוה להשם. | ||
כמו"כ נקרא ניגון זה "דער ווארשאווער ניגון" (הניגון | כמו"כ נקרא ניגון זה "דער ווארשאווער ניגון" (הניגון הורשהי) בהיות שכשהרבי הריי"צ היה בורשה (אחרי שעבר ל[[ריגא]]) עם ישיבת תומכי תמימים שרו שם הרבה את הניגון הזה, | ||
ועל פי דברי המנגן ר' מנחם מנדל ליפסקר שיחי' | ועל פי דברי המנגן ר' מנחם מנדל ליפסקר שיחי' | ||
בזמן מלחמת העולם השנייה, בסעודת יום השבת (שבת פ' פנחס ת"ש), אדמו"ר הריי"צ החל לדבר אודות מעלת הנגינה. הוא הסביר את הפתגם "קול מעורר הכוונה", שיש כוונה של האדם שהיא מוגבלת כי הראייה של האדם היא מוגבלת, אבל הניגון מעורר גם את הכוונה העליונה, כוונת הבורא, שהיא בלתי מוגבלת. ועל יסוד מאמר המשנה "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר", שלניגון יש כוח להוציא ולהמשיך נשמות, הפטיר אדמו"ר הריי"צ משפט שמיימי: "כעת ינגנו את הניגון הידוע | בזמן מלחמת העולם השנייה, בסעודת יום השבת (שבת פ' פנחס ת"ש), אדמו"ר הריי"צ החל לדבר אודות מעלת הנגינה. הוא הסביר את הפתגם "קול מעורר הכוונה", שיש כוונה של האדם שהיא מוגבלת כי הראייה של האדם היא מוגבלת, אבל הניגון מעורר גם את הכוונה העליונה, כוונת הבורא, שהיא בלתי מוגבלת. ועל יסוד מאמר המשנה "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר", שלניגון יש כוח להוציא ולהמשיך נשמות, הפטיר אדמו"ר הריי"צ משפט שמיימי: "כעת ינגנו את הניגון הידוע מורשה בהתעוררות פנימית, כדי להמשיך לכאן על ידי הניגון את תלמידי תומכי תמימים שבורשה"{{הערה|ספר השיחות ת"ש, שיחת פ' פנחס אות ו'.}}. | ||
אדמו"ר הריי"צ היה אז כבר בארצות הברית (אבל עדיין לא ב-770, אלא עדיין בבית מלון גרייסטון, ניו יורק), ובו בזמן היו תלמידי תומכי תמימים בתוך ההפגזות של הנאצים, | אדמו"ר הריי"צ היה אז כבר בארצות הברית (אבל עדיין לא ב-770, אלא עדיין בבית מלון גרייסטון, ניו יורק), ובו בזמן היו תלמידי תומכי תמימים בתוך ההפגזות של הנאצים, בורשה. | ||
ניגון זה הוא ניגון ס' ב[[ספר הניגונים]], והוא גם אחד מניגוני [[ניקולייב]]. | ניגון זה הוא ניגון ס' ב[[ספר הניגונים]], והוא גם אחד מניגוני [[ניקולייב]]. | ||
גרסה מ־15:08, 31 באוגוסט 2020
שם הניגון הרועה (במקורו באידיש דער פאסטוך), מורה על תוכן הניגון שמשתייך לסוג הניגונים הסופגים בתוכם תנועות שירה המושרות על-ידי רועי הצאן בשדות. ניגון זה יש בו הרבה מיופי ומתיקות השירה, תנועותיו העמוקות ונעימתו העריבה מעוררות חשבון הנפש, רגשי חרטה, בקשה ותחנון ותקוה להשם.
כמו"כ נקרא ניגון זה "דער ווארשאווער ניגון" (הניגון הורשהי) בהיות שכשהרבי הריי"צ היה בורשה (אחרי שעבר לריגא) עם ישיבת תומכי תמימים שרו שם הרבה את הניגון הזה, ועל פי דברי המנגן ר' מנחם מנדל ליפסקר שיחי'
בזמן מלחמת העולם השנייה, בסעודת יום השבת (שבת פ' פנחס ת"ש), אדמו"ר הריי"צ החל לדבר אודות מעלת הנגינה. הוא הסביר את הפתגם "קול מעורר הכוונה", שיש כוונה של האדם שהיא מוגבלת כי הראייה של האדם היא מוגבלת, אבל הניגון מעורר גם את הכוונה העליונה, כוונת הבורא, שהיא בלתי מוגבלת. ועל יסוד מאמר המשנה "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר", שלניגון יש כוח להוציא ולהמשיך נשמות, הפטיר אדמו"ר הריי"צ משפט שמיימי: "כעת ינגנו את הניגון הידוע מורשה בהתעוררות פנימית, כדי להמשיך לכאן על ידי הניגון את תלמידי תומכי תמימים שבורשה"[1].
אדמו"ר הריי"צ היה אז כבר בארצות הברית (אבל עדיין לא ב-770, אלא עדיין בבית מלון גרייסטון, ניו יורק), ובו בזמן היו תלמידי תומכי תמימים בתוך ההפגזות של הנאצים, בורשה.
ניגון זה הוא ניגון ס' בספר הניגונים, והוא גם אחד מניגוני ניקולייב.
קישורים חיצוניים
- ביצועים
- אודות
- ר' לב לייבמן, דער פאסטוך: ניגון שמושך מהצד השני של האוקיינוס, אתר קיר הניגונים
הערות שוליים
- ↑ ספר השיחות ת"ש, שיחת פ' פנחס אות ו'.