ספר התורה של הרבי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 52: שורה 52:


בעקבות הסכם הדדי שנחתם בין רוסיה ופולין בדבר החזרת עתיקות שיש להם חשיבות מיוחדת לשתי הארצות ביקשתי מהנסיך רדזביל שאתו באתי בקשרי מסחר שיעשה עמי אות לטוב וידרוש את ספר התורה שהיה כל כך יקר וחשוב למשפחתנו . הנסיך מרדזיביל מילא את מקובקשי וכך הגיע אלי ספר התורה שעבר אלי במורשה מאבי שבברחו משלטונות רוסיה וויתר על רכושו ורק את הספר לקח אתו.
בעקבות הסכם הדדי שנחתם בין רוסיה ופולין בדבר החזרת עתיקות שיש להם חשיבות מיוחדת לשתי הארצות ביקשתי מהנסיך רדזביל שאתו באתי בקשרי מסחר שיעשה עמי אות לטוב וידרוש את ספר התורה שהיה כל כך יקר וחשוב למשפחתנו . הנסיך מרדזיביל מילא את מקובקשי וכך הגיע אלי ספר התורה שעבר אלי במורשה מאבי שבברחו משלטונות רוסיה וויתר על רכושו ורק את הספר לקח אתו.
בשנת תש"ז  הועלה הספר ארצה והיה אצל מאיר משה ? שפירא עמדי עם פטירתה של נוות ביתי נכד ה"צמח דצדק" נמסר הספר לבן שמפחה האדמו"ר מלויבוביץ.


==סיפור הספר תורה==
==סיפור הספר תורה==

גרסה מ־06:53, 31 באוגוסט 2020

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מלא טעויות הקלדה וחלק מהמילים לא מובנות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרבי מחזיק בידיו את ספר התורה של האחים מסלאוויטא

ספר התורה של הרבי הינו ספר תורה מזערי בעל היסטוריה עתיקה המיוחס לאחים מסלאוויטא. הספר הוענק לרבי על ידי הרב משה אשכנזי שרכש אותו תמורת סכום כסף גדול, והרבי נהג לרקוד איתו בשעת ההקפות בשמחת תורה.

היסטוריית הספר

הספר מוחד למדפיסי סלאוויטא רבי שמואל אבא ורבי פינחס בני רבי משה בן רבי פינחס מקוריץ, תלמיד המגיד ממזריטש וחברו של אדמו"ר הזקן.

העלילה והמאסר

העלילה

ב3 ביוני בשנת תרל"ה[1] שמש בית הכנסת "חייטים" בסלאויטא פתח את בית הכנסת לתפלת מנחה כשנכנס לבית הכנסת ראה את לייזר פרוטוגאין שעבד בדפוס של האחים שפירא ככורך ספרים תלוי על קורת התקרה.

השמש יצא החוצה והרים קול צעקה ואז באה המשטרה וקבעה כי היה כאן מקרה של התאבדות וכי לא נמצאו בגופה הוכחות למעשי אלימות, אשתו ומכריו אישרו שלעיתים היה לייזר שקוע במרה שחורה. ואפשר שבמצב זה היה נתון כשהחליט לאבד עצמו לדעת.

התיק היה נסגר והמשטרה היתה עוברת עליו לסדר היום אלמלא הרימו ראש שונאי ישראל והכומר בנדרובסקי בראשם הם העלילה שכאילו ביצעו האחים שפירא את המעשה הזה כיון שלפי עלילתם חרה להם להאחים שפירא על שכביכול מסר לייזר למשטרה דף מתוך "יורה דעה" של דפוס סלאויטה שבו מוקעים כביכול כל אלה שאינם יהודים ומותר ליהודי לעשות בהם כטוב בעיניו, והיות בעקבות "ההדלפה" הזאת השלטונות הרוסיים נלחמו נגד דפוס סלאוויטא, אזי לטענתם המעללים האחים שפירא החליטו לנקום בו בלייזר והרגו אותו.

עלילה חסרת שחר זו הוכחשה בזמן החקירה הוכח שללייזר לא היה כל קשר עם דף זה והמעלילים עצמם הודו שלא קיבלו את הדף מלייזר.

כתוצאות העלילה הנבזה נאסרו האחים שפירא ועמם עוד שנים עשר יהודים מסלאוויטא שהיו קשורים לדעת השלטונות במעשה זה, היחס עליהם מתחילה היה אכזרי, אחרי כן הועברו לקיוב והוטל למאסר אימה שהיה אפשר למוא לו דמיון רק במרטפי האינקווזציה האסירים בודדובידוד גמור, בלי שיאופשר להם לבוא במגע אפילו עם חיילי המשר השומרים עליהם, ישבו כל אחד מן האסירים בתא נפרד במשך שלוש שנים ויותר עד שהתסיימה החקירה.

רק אמונתם העמוקה בבורא עולם, שופט צדק שאתו באו בקשר בלי שיפרדו המחיצות ביניהם לבין בוראם היא שקיימה אותם בתנאים לא אנושיים.

החקירה ופסק דין המזעזע

ביום 30 במארס תרצ"ח הוציא ועד החקירה המיוחדת את פסק דינה לפיה נדונו האחים שפירא למות "מיתה מדינית", שפירושה: שלילת כל הזכיות האזרחיות ושילוח לסיביר ולמעשה: מוות בטוח.

באפריל של תרצ"ח הוגש הדו"ח של ועדת החקירה לחוות דעת של שר הפלך הראשי בקיוב, גוי שונא ישראל שמעטים דגומתו, ושמו :ביביקוב. גוי מתועב זה מצא כי העונש שהוטל על האחים שפירא, הוא קל מידי ויש לחמיר בו ולהענישם בעונש ש"ישמש דוגמה לכל היהודים". וכן הציע להוסיף על העונש גם "שבט נוגשים". כשהוגש הדו"ח בצירוף חוות דעתו לאישור בית המשפט העליון בפטרבורג קבע בית המשפט: "שמואל אבא ופינחס שפירא: ביחס לרצח לייזר פרוטוגאין, כיון שאין הוכחות חוקיות, נשארים הם בחשד חזק. אך, על שהדפיסו בדפוס ספרים המיכלים הוראות המנוגדות לחוק, המכוונים להגדיל את ההשפעה של כת החסידים המזיקה, ועל הוצאת דיבה על הנסיך ואסילטשיקוב, שערך את החקירה באופן לא חוקי וכו' - יש להעניש את כל אחד מהם במלקות אלף וחמש מאות "שבטי נוגשים" לשלול מהם כל זכויותיהם ולשלחם לסיביר".

ביום ה 15 ביוני תרצ"ט חתם הקיסר העריץ ניקולאי הראשון את שמו על פסק הדין, בהוסיפו את המלים: "כך יהיה!".

ביום י"ז (או"י) באב תקצ"ט כינסו את כל הנדונים וקראו בפניהם את פסק דינם אחרי כן יצאו האחים שפירא לרחבה שבחצר המבצר בקיוב.

לפניהם היו ערוכים חמש מאות חיילים בשתי שורות כמו שדרה. כל חייל החזיק בידו שבט נוגשים: מקל ארוך, כפיף, שקטרו (עוביו) היה שנים וחצי סנטימטר בערך. היו פושטים את בגדיו של הנענש עד החגורה היו קושרים לצדו הימני והשמאלי רובה לכל צד ושני סגני קצינים היו אוחזים ברובים ומוליכים אותו עקב בצד אגודל דרך ה"שדרה החיה".

העונש והשחרור

שני האחים החלו עוברים בין השורות ובהיותם נדונים ל"אלף וחמש מאות שבט נוגגשים", עברו שלוש פעמים בין שרוות החיילם. באמצע "המצעד" נפלה כיפתו של רבי פינחס. הוא לא זז ממקומו והמשיך לסגפוג מכות, עד שמישהו הרים אלו את כיפתו ואז המשיך במצעדו.. פלא הוא איך שני האחים שהיו כבר קשישים בגילם, החזיקו מעמד וגילו אבירות וגבורה שאין להם דוגמה. רק כוחם המסורי הכביר, הוא שעבד להם לשאת איסורי המוות ולא לכבור תחתהים. אחרי המעשה הועברו לבית החולים וכשהחלימו מעט מפציעיהם היצאו לדרך הנודנים לסביר האיומה. בדרכם לסיביר הגעיו האחים למוסקבה ובהשתדלות שעלתה בדמים מורבים, הורשו זמנית להשאר שם. קשיחות הלב של שליטי מוסקבה בפגה למראה האישיות של האחים שפירא. הם השתדלו להקל על מכאובם ונתנו להם את כל ההקלות הדרושות במקום. אלום כל מאמץ שעשו להחזרת האחים שפירא לבתיהם, נתץקבל באוזנו האטומה והקשוחה של העיריץ הרוסיא הצאר ניקולאי, ורק כאשר עלה על כסא הקישרות אלכסנר השני וחות חדשות החלו מנשבות ברוסיה השה הלה לשחררם ממאסרם ובאחד ביוני תרט"ז חתם אלכסנדר השני על פקדת השחרור.

הספר תורה

כשהיו האחים שפירא חבושים בבית הכלא במוסקבה נשאו כאמור חן וחסד בעיני השלטונות המקומיים, שהשתדלו להקל עליהם את סאת המכאובים והירוסרים. יחס מיוחד גילה כלפיהם הנסיך טשרבטוב שהרשה להחסידים שיביאו לאסירי המלכות כוס לקידוש והבדלה וכן ספרי תורה.

כיון שתא הכלא היה מטונף וקשה היה לשמור על נקיונו, לא העיזו האחים למרות תשוקתם להגות בספר תורה, להכניסו לתאם. הם מצאו עצה והכניסו לתא רק ירעות של הספר, כדי שלא יהא הספר שלם ולא יקראו עליו שם: ספר תורה. ספר תורה זה היה כליל תפארת וכלו מאלכת מחשבת של סופר סת"ם קדוש ופרוש, ששיקע עצמו במלאכה זו ונתן לה את ימיו ולילותיו את הדיו שהבריק בברק מיוחד שלחו הבנים של הצדיק רבי שמואל מניקלשבורג.

רק כאשר יצאו האחים ממאסרם נטלו עמהם את הירעות ואיגדו אותם לחטיבה אחת ועשהו לספר תורה.

עמוד מהספר תורה של הרבי *"הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד לאהבב ולשמרי מצות לאלף דור"*

העצי חיים

ספר התורה חסר היה "עצי חיים" והנה זימנה ההשגחה ע"עצי חיים" בעלי יחס, כאשר הצדיק רבי מיכלא מזלוטשוב עמד לכתוב ספר תורה, שלח לו המגיד מקוזניץ "עצי חיים" עשויים וחטובים מעץ. ברם, עד שהגיעו ה"עצי חיים" למחוז חפצם, נודע הדבר לחסידים והם קנו "עצי חיים" עשויים מכסף.

רב מיכאלה השתמש באלו של כסף משום "זה אלי ואנוהו" אולם הבטיח כי יבוא יום וה"עצי חיים" של עץ יגיעו לידיהם של צדיקים גדולים. והנה בא היום ו"בעצי חיים" אלו נכרכו יריעות ספר התורה המיוחד.

הספר בשביה בידי הקומונסטים

ספר תורה זה עבר ביורשה מבן לבן הבן הבכור למשפחת שפירא היה מקבל את ספר התורה לידיו למשמרת.

כאשר עלה השלטון הקומוניסטי נמצא ספר התורה בבית הכנסת של העשיר היהודי ברוצקי בקיוב. השלטון הקומוניסטי החרים את ספר התורה במסגרת פעולותיו להשלטת הקומוניזם בברית המועצות.

בעקבות הסכם הדדי שנחתם בין רוסיה ופולין בדבר החזרת עתיקות שיש להם חשיבות מיוחדת לשתי הארצות ביקשתי מהנסיך רדזביל שאתו באתי בקשרי מסחר שיעשה עמי אות לטוב וידרוש את ספר התורה שהיה כל כך יקר וחשוב למשפחתנו . הנסיך מרדזיביל מילא את מקובקשי וכך הגיע אלי ספר התורה שעבר אלי במורשה מאבי שבברחו משלטונות רוסיה וויתר על רכושו ורק את הספר לקח אתו.

סיפור הספר תורה

בזמן המאסר בבית הכלא, הורשו על ידי השלטונות להכניס ספרי תורה לתאים הפרטיים בהם שהו, אך עקב התנאים הירודים של הצחנה והלכלוך ששררו במקום הם העדיפו שלא לחלל את קדושתו של הספר תורה, ועל כן הם למדו מתוך יריעות נפרדות שלא אוגדו בספר ולא נתקדשו בקדושתו החמורה של הספר תורה.

לאחר שישבו 17 שנים במאסר, הוכתר כצאר של רוסיה אלכסנדר השני שהעניק להם חנינה, ועם היציאה מהמאסר איגדו את יריעות ספר התורה שהצטברו בידם לאורך השנים, ותפרו אותם. עצי החיים בהם השתמשו היו אף הם בעלי ייחוס, היות וגולפו על ידי המגיד מקוזניץ ששלח אותם כתשורה לידידו ר' מיכל מזלוטשוב. כאשר הגיעו עצי החיים לידיו של ר' מיכל הוא הכריז בדביקות "בעצי החיים הללו עתידים לאחוז צדיקים גדולים".

במשך עשרות שנים עבר הספר אצל צאצאי משפחת שפירא מאב לבן עד שהולאם על ידי הממשל הקומוניסטי.

בשנת תרצ"ז נפדה הספר מידי ממשלת רוסיה על ידי הרב שמואל אבא שפירא שהיה צאצא ישיר של האחים מסלאוויטא, וקרוב משפחתו של אדמו"ר הריי"צ[2].

אך אדמו"ר הריי"צ השיב לו שאף שהוא רוצה בכך, אין בידו את הכסף הדרוש לרכישה. לאחר שיקבלו חזרה את הספר, החליט ר' שמואל אבא יחד עם זוגתו (בת דודתו של הרבי הריי"צ) שס"ת כזה ראוי להיות אצל אדם נעלה ובשנת תש"ז כתב ר' שמואל אבא שפירא לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והציע לו לרכוש את הס"ת.

וכך ענה לוה רבי הריי"צ: "ובדבר שאלתו אם הנני מתעניין ברכישת הס"ת, הנה הרצון והיכולת הכספי שני מדות המה במדות בני אדם, ותודה רבה לש"ב על אשר מתעניין לזכני בזה נוסף על דרישת שלומו ושלום בני בתי יחיו".

בשנת תשי"ד עלה שוב הענין על הפרק, ומי שהתעסק בכך היה הרב פינייע אלטהויז שניסה להגיע להסדר כספי עם משפחת שפירא, אך לא הצליח להשיג את סכום הכסף שביקשו.

רכישת הספר

כאשר נודע לרב משה אשכנזי על כך שספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודש, ביקש לקנות מהם את הספר, אלא שהיורשים ביקשו עבורו סכום עתק. הוא הלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות - סכום אגדי בימים ההם - בכדי לקנות את הספר ושלחו אל הרבי במתנה על ידי הרב בנימין גורודצקי.

את החוב הכבד שלקח על עצמו, שילם בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. כעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש סכום גדול, וכל החוב כבר נפרע, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי שכדי שעל ספר תורה של הרבי לא יהיה אף פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו שוב את החוב בשלימותו, בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמ"ח חמש מאות לירות ללא אומר ודברים.

הספר מגיע לרבי

הספר הגיע לידיו של הרבי בכ"ח אלול תשי"ד, ובראש השנה עלה הרבי לתורה וקרא בספר, ובד' תשרי כתב מכתב תודה לרב שפירא על הסכמתו למכור את הספר תורה ולהעבירו לידי הרבי.

ב ג' תשרי תשט"ו כותב הרבי[3] לרב משה אשכנזי:

ועל של עתה באתי להביע תודתי רבה ועמוקה, על הס"ת שהובא כיומים לפני ר"ה, וקראו בה בראש השנה זה, וע"פ הזח"ב קסא, ב דכשם שהקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא הרי כן הוא כביכול באיש הישראלי אשר על ידי התורה בורא עולמו, וגם הגורמים לזה בכלל, כמובן - הרי יה"ר שבשנה חדשה זו יראו עולמם חדש בטוב הנראה ונגלה בנוגע לעצמו, זוגתו וכל יו"ח - שיחיו.

מלבד רכישת ספר התורה עצמו, תרם הרב אשכנזי גם את המעיל המיוחד של הספר תורה, אותו הקדיש לעילוי נשמת אביו הרב מאיר אשכנזי שנפטר כחודש קודם לכן, ובמשך השנים הקפידו בני משפחת אשכנזי לחדש את המעיל מידי כמה שנים.

ספר התורה כיום

כיום, הספר מופקד למשמרת בתא מיוחד בצידו השמאלי של ארון הקודש ב-770, והוא משמש לקריאת המפטיר בימים הנוראים, חנוכה, ד' פרשיות ובמועדים נוספים.

בשמחת תורה בשעת ה"הקפה" ראשונה ושביעית במיני עצרת ושמחת תורה מניחים את הספר על הסטנדרט של הרבי.

כמו כן ניתן שעות מיוחדות על ידי גבאי בית הכנסת לנשק הספר תורה בלילה וביום של שמיני עצרת ושמחת תורה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. סיפור עלילת הס"ת עד בואו לרבי מתוך הספר "יחדי סגולה" מאמר "ס"ת של ירושה" נכתב על ידי הרב שמואל אבא שפירא שמסר את הס"ת לרבי.
  2. היה נשוי עם מרת מוסיא לבית דוליצקא, נכדתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש ובת דודתו של אדמו"ר הריי"צ (אמה מרת שיינא ברכה, הייתה אחות אמו של אדמו"ר הריי"צ, הרבנית שטערנא שרה שניאורסון.
  3. קודש חלק כא אגרת ח'לא