הבדלים בין גרסאות בדף "ניסן נמנוב"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:ר ניסן.jpg|left|thumb|250px|ר' ניסן נמנוב בשעת התפילה]] | [[תמונה:ר ניסן.jpg|left|thumb|250px|ר' ניסן נמנוב בשעת התפילה]] | ||
[[קובץ:חתונה נמנוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ב[[התוועדות]] בשמחת ה[[נישואין]] של בנו ר' [[משה נמנוב]]. מימין לשמאל: [[מרדכי שוסטרמן]], [[מרדכי טלישבסקי]], החתן, הרב נמנוב, והרב [[זלמן שמעון דבורקין]]]] | [[קובץ:חתונה נמנוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ב[[התוועדות]] בשמחת ה[[נישואין]] של בנו ר' [[משה נמנוב]]. מימין לשמאל: [[מרדכי שוסטרמן]], [[מרדכי טלישבסקי]], החתן, הרב נמנוב, והרב [[זלמן שמעון דבורקין]]]] | ||
| − | '''ניסן נמנוב''' (מכונה גם '''ר' ניסן''') ([[תרס"ד]] - [[תשמ"ד]]), היה [[רב]] ו[[משפיע]] [[חסידים|חסידי]] לאלפי תלמידים שהתחנכו בישיבות [[תומכי תמימים]] בטשקנט ו[[סמרקנד]] שב[[אוזבקיסטן]], ובב[[ברינואה]] שב[[צרפת]], תחת ניהולו. | + | '''ניסן נמנוב''' (מכונה גם '''ר' ניסן''') ([[תרס"ד]] - [[תשמ"ד]]), היה [[רב]] ו[[משפיע]] [[חסידים|חסידי]] לאלפי תלמידים שהתחנכו בישיבות [[תומכי תמימים]] בטשקנט ו[[סמרקנד]] שב[[אוזבקיסטן]], ובב[[ברינואה]] שב[[צרפת]], תחת ניהולו.חסידים מספרים כי בתקופה שהיה אברך צעיר ברוסיה, אמר עליו כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "ניסן איז א זיסער סאלדעט" [תרגום מאידיש= ניסן הוא חייל מתוק], ומכאן כינויו "חייל מתוק".] |
הוא נודע ב[[תפילה|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | הוא נודע ב[[תפילה|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
| − | ר' ניסן, נולד ב[[עיירה]] [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת [[תרס"ד]] (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]] אצל רב העיירה החסידית הרב [[משה אקסלרוד]]. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], כ[[משפיע]] וכ[[ראש ישיבה]] בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת [[תר"צ]] (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו [[מלמד]] תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]]. | + | ר' ניסן, נולד ב[[עיירה]] [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת [[תרס"ד]] (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]] אצל רב העיירה החסידית הרב [[משה אקסלרוד]]. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], כ[[משפיע]] וכ[[ראש ישיבה]] בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת [[תר"צ]] (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו [[מלמד]] תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]]. |
בג' תמוז תרפ"ז, לפני שהרבי הריי"צ יצא ברכבת מלנינגרד לעיר גלותו קוסטרמה, שם היה אמור לגלות ל3 שנים - ביקש מהחסידיו לא לבוא ללוותו בתחנת הרכבת, עקב הסכנה מעיניהם הבולשות של הק.ג.ב. בפועל, החסידים באו בהמוניהם לחתנת הרכבת,למרות הציווי, כיוון שידעו שבדרך הטבע אין להם סיכוי לראות את פניו הקדושות של הרבי בשלושת השנים הבאות. ר' ניסן ציית להוראת הרבי ונשאר בביתו. כשראה הרבי את המוני החסידים שהגיעו לתחנת הרכבת, שאל את אחד החסידים אם גם ר' ניסן נמצא במקום. ענה החסיד: הרי הרבי הורה שלא לבוא! הגיב הרבי: "ניסן איז א זיסער סאלדאט"[=ניסן הוא חייל מתוק]ומכאן הכינוי לו זכה- "חייל מתוק".] | בג' תמוז תרפ"ז, לפני שהרבי הריי"צ יצא ברכבת מלנינגרד לעיר גלותו קוסטרמה, שם היה אמור לגלות ל3 שנים - ביקש מהחסידיו לא לבוא ללוותו בתחנת הרכבת, עקב הסכנה מעיניהם הבולשות של הק.ג.ב. בפועל, החסידים באו בהמוניהם לחתנת הרכבת,למרות הציווי, כיוון שידעו שבדרך הטבע אין להם סיכוי לראות את פניו הקדושות של הרבי בשלושת השנים הבאות. ר' ניסן ציית להוראת הרבי ונשאר בביתו. כשראה הרבי את המוני החסידים שהגיעו לתחנת הרכבת, שאל את אחד החסידים אם גם ר' ניסן נמצא במקום. ענה החסיד: הרי הרבי הורה שלא לבוא! הגיב הרבי: "ניסן איז א זיסער סאלדאט"[=ניסן הוא חייל מתוק]ומכאן הכינוי לו זכה- "חייל מתוק".] | ||
גרסה מ־23:43, 11 בינואר 2020
ניסן נמנוב (מכונה גם ר' ניסן) (תרס"ד - תשמ"ד), היה רב ומשפיע חסידי לאלפי תלמידים שהתחנכו בישיבות תומכי תמימים בטשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן, ובבברינואה שבצרפת, תחת ניהולו.חסידים מספרים כי בתקופה שהיה אברך צעיר ברוסיה, אמר עליו כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "ניסן איז א זיסער סאלדעט" [תרגום מאידיש= ניסן הוא חייל מתוק], ומכאן כינויו "חייל מתוק".]
הוא נודע בתפילתו שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר התניא. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב חסידי חב"ד.
תוכן עניינים
תולדות חיים
ר' ניסן, נולד בעיירה ז'לובין שבבלרוס בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש אצל רב העיירה החסידית הרב משה אקסלרוד. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ, כמשפיע וכראש ישיבה בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת תר"צ (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי החוק בברית המועצות.
בג' תמוז תרפ"ז, לפני שהרבי הריי"צ יצא ברכבת מלנינגרד לעיר גלותו קוסטרמה, שם היה אמור לגלות ל3 שנים - ביקש מהחסידיו לא לבוא ללוותו בתחנת הרכבת, עקב הסכנה מעיניהם הבולשות של הק.ג.ב. בפועל, החסידים באו בהמוניהם לחתנת הרכבת,למרות הציווי, כיוון שידעו שבדרך הטבע אין להם סיכוי לראות את פניו הקדושות של הרבי בשלושת השנים הבאות. ר' ניסן ציית להוראת הרבי ונשאר בביתו. כשראה הרבי את המוני החסידים שהגיעו לתחנת הרכבת, שאל את אחד החסידים אם גם ר' ניסן נמצא במקום. ענה החסיד: הרי הרבי הורה שלא לבוא! הגיב הרבי: "ניסן איז א זיסער סאלדאט"[=ניסן הוא חייל מתוק]ומכאן הכינוי לו זכה- "חייל מתוק".] בשנת תש"ד, בהיותו בטשקנט נקרא הרב נמנוב לשמש כמשפיע בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה סמרקנד. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים (תש"ו) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים בפוקינג, גרמניה.
בתש"ח נסע לצרפת על פי הוראתו של הריי"צ, והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר ברינואה. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב למנהל ומשפיע ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול".
לאחר הכתרת הרבי הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה.
באחת הפעמים בהם ר' ניסן הגיע ל-770, התוועד כל הלילה עם הבחורים ב'זאל הקטן'. בבוקר התעניין הרבי אצל המזכיר ר' יהודה לייב גרונר על מה דיבר ר' ניסן בהתוועדות, והמזכיר סיפר שבכל הלילה התוועד על נקודה אחת: כיצד בחור יכול לעמוד מול הרבי כאשר המחשבה דיבור ומעשה שלו אינם נקיים? הרבי הרהר כמה רגעים, ואחר התבטא: "הוא צודק"...
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי התניא. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו נעשים לשם שמים.
נפטר בט' באייר תשמ"ד. בנו, הרב יצחק נמנוב, ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה.
ספריו
- ביאורי הרב ניסן נמנוב על התניא - יצא לאור על ידי תלמידו שלום דובער שאנאוויץ, ברוקלין, תשנ"ו.
משפחתו
- בתו מרת רחל לאה אשת הרב שלום דובער פבזנר שעסק בהדפסת ספרי חסידות בדפוס בלשן.
- בנו, הרב יצחק נמנוב - ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה.
- בנו, הרב משה נמנוב - מאנשי קהילת חב"ד בקראון הייטס.
- בנו, הרב שלום דובער נמנוב - משלוחי הרבי בצרפת (נפטר בי"ח שבט תשמ"ח).
לקריאה נוספת
- הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, הוצאת קה"ת, תשמ"ט.
- ר' ניסן - תולדותיו, אמרותיו ומכתביו, ואגרות קודש שזכה לקבל מרבותינו נשיאינו. ישראל אלפנביין, כפר חב"ד, תשע"ג (950 עמ').
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת חזק, תשע"ד
קישורים חיצוניים
- זכרון להולכים - צרור תמונות של ר' ניסן
ט' אייר התשע"ד (09.05.2014) - ל' הכהן, מיוחד: ר' ניסן נמנוב ע"ה - באתר שטורעם
