ישיבת חב"ד באגאדיר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
==הקמה== | ==הקמה== | ||
ישיבת חב"ד ב[[אגאדיר]] הוקמה על ידי הרב [[שלמה מטוסוב]] ובסיוע הקהילה היהודית המקומית. | ישיבת חב"ד ב[[אגאדיר]] -[[מרוקו]], הוקמה על ידי הרב [[שלמה מטוסוב]] ובסיוע הקהילה היהודית המקומית. | ||
==ראשי ומנהלי הישיבה== | ==ראשי ומנהלי הישיבה== |
גרסה מ־16:02, 7 באוגוסט 2017
הקמה
ישיבת חב"ד באגאדיר -מרוקו, הוקמה על ידי הרב שלמה מטוסוב ובסיוע הקהילה היהודית המקומית.
ראשי ומנהלי הישיבה
בשנים הבאות מונה הרב עזריאל חייקין למנהל וראש הישיבה. כאשר הרב חייקין סיים את שליחותו מונה התלמיד חיים אלבז למנהל וראש הישיבה. כאשר הרב אלבז התכונן לחתונתו נשלח במקומו התלמיד מסעון קאקון והם כיהנו בתפקיד יחדיו באופן זמני.
רעידת האדמה
בתחילת אדר תש"כ התרחשה רעידת אדמה קטלנית באגאדיר, ובניין הישיבה קרס תחתיו. עשרות תלמידים נהרגו, ורבים נפצעו.
ההצלה ארכה זמן, ובחלק מהמקרים הורים מכרים ואחרים חילצו ילדים והעבירו אותם למרכזים רפואיים או לבני משפחתם. נראה כי במהלך החילוץ מספר ילדים הועברו לאימוץ כנראה מחוץ למדינה, יחד עם קבוצות ילדים שנשלחו באותם ימים לאימוץ בבלגיה. לאחר פרסום הספר חב"ד במרוקו התברר למשפחות תלמידים שלא ידוע מה עלה בגורלם, כי בספר יש רשימות תלמידי הישיבה בזמן הרעידה ועל כל אחד יש פירוט מה עלה בגורלו. ומספר משפחות חידשו את החיפושים אחר התלמידים זאת על פי מידע שהבינו מתוך הספר.
התייחסות הרבי לרעידת האדמה
בבית משיח גיליון 1079, הובאו תגובות ומענות הרבי לרעידת האדמה: בעקבות רעידת האדמה הקשה, הורה הרבי מה”מ לשלוחים במרוקו, כי בתענית אסתר שחלה באותם ימים, יוסיפו בתפילה וצדקה. במקביל שיגר מברק מיוחד לרבה הראשי של מרוקו, הרב שאול דאנאן:
“ביחד עם כל אחינו דמרוקו שליט”א, מבכים את השריפה אשר שרף השם עושה מעשה בראשית, בקהלה קדישא אגאדיר ותפלתנו בהדי צבורא שיגדור השם פרצות עמו בכל מקום שהם והריסותיו יקים בקרוב ממש ומתוך מנוחה והרחבה יבנו קהלות ומוסדות תורה ומצוה עדי קיום היעוד ובניתי’ כימי עולם בביאת משיח צדקנו. בפריסת שלום אחינו הנאנחים בכבוד ובברכה.
מנחם שניאורסאהן”
מספר ימים עברו מאז רעידת האדמה, אתא ובא יום הפורים. מידי שנה מתוועד הרבי לכבוד היום, כאשר התוועדות זו נחשבת לשמחה במיוחד. אך הפעם ההתוועדות היתה באווירה אחרת, במהלכה בכה הרבי בכי נורא. הרבי אף הזכיר בכאב את דבר האסון הנורא שפקד את אגאדיר באותם ימים:
“מסתמא קראו כולם אודות המאורע “את אשר קרהו” באגאדיר. יש להתחזק בתקוה ובטחון, שימצאו בחיים עוד רבים גם מאלה שעדיין לא העבירו אותם למקומות אחרים. ובכל אופן הרי ישנם כאלה שיודעים אודותם (שנספו בהאסון), אשר אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא (כפסק דין המשנה). ועל זה ישנה עצה אחת:
“ובהקדם מארז”ל שמביא רבנו הזקן באגרת התשובה: אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב’ דפים לשנות פרק א’ ישנה ב’ פרקים וכו’. ולא רק ב’ פעמים ככה, אלא כמה פעמים ככה […] ועד”ז ביחס לתיקון הדבר בהנוגע אלינו ולפעולותינו - שבמקום מוסד אחד יקימו כמה מוסדות, במקום תלמיד אחד יעמידו כמה וכמה תלמידים, ובמקום תלמידה אחת יעמידו כמה וכמה תלמידות”.
עד כמה העניין העסיק את הרבי באותם ימים, ניתן ללמוד מהתנצלות ששיגר הרבי בשושן פורים אל מר שלום לוין, מזכ”ל הסתדרות המורים בישראל: “אחת הסיבות להתעכבות המענה שלי היה גם כן האסון באגאדיר, ואף על פי שהידיעות האחרונות משם הודיעו על דבר הצלת מספר מסויים מהתלמידים תהלה לא־ל, אבל הרי אפילו נפש אחת בישראל עולם מלא היא, ועל אחת כמה וכמה הרבה מהם. ויהי רצון שלא יהיו לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם שום ענינים של עגמת נפש, וינצלו כל הכוחות והאמצעים בעניני טוב הלוך וטוב הלוך ואור”.