הבדלים בין גרסאות בדף "קמץ"
(יצירת דף עם התוכן "נקודת ה''קמץ''' הנקודה הראשונה, מכוונת בסדר הנקודות כנגד ספירת הכתר שהיא הספירה הראשונה,...") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | נקודת ה'' | + | נקודת ה'''קָמץ''' הנקודה הראשונה, מכוונת בסדר הנקודות כנגד ספירת ה[[כתר]] שהיא הספירה הראשונה, שבה תחילת ההשפעה וממילא גם צמצום ההשפעה בבחינת קמיצה. |
| + | |||
| + | גם הברת הקמץ כך היא שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ובפתח נפתחים השפתים{{הערה|אגרת הקודש פרק ה'}}. כלל זה תקף דווקא לפי ההברה האשכנזית (ולפי הברת [[חסידי פולין]] הפה נקמץ לגמרי בצורה מעוגלת), אך לפי ההברה הספרדית הקמץ והפתח שוים (מה שמערער את נכונות הברה זו). ההברה התימנית לעומת זאת, שוה להברה האשכנזית הכללית (שבה דוברים חסידי חב"ד). | ||
| + | |||
| + | כחלק מהחדשנות שבשפה ה[[עברית]] ה[[ציונות|ציונית]], נקבעה הגיית השפה בהברה שבין האשכנזית לספרדית - את ה"[[קמץ]]" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
אם האדם מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם [[הקב"ה]] מצמצם שכינתו ושורה עליו. משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. וכאשר שרוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל [[אהבה]] [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול [והרחב] עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. וזה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה. וזהו אפשר לומר שהוא מרומז בתיקונים רקיע וניצוץ. פי' לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת [[קמץ]] הניצוץ תחת הרקיע{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/magid/ot/29/140&search=%D7%A8%D7%91+%D7%97%D7%A1%D7%93 אור תורה שלח עמ' קמ]}}. | אם האדם מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם [[הקב"ה]] מצמצם שכינתו ושורה עליו. משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. וכאשר שרוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל [[אהבה]] [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול [והרחב] עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. וזה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה. וזהו אפשר לומר שהוא מרומז בתיקונים רקיע וניצוץ. פי' לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת [[קמץ]] הניצוץ תחת הרקיע{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/magid/ot/29/140&search=%D7%A8%D7%91+%D7%97%D7%A1%D7%93 אור תורה שלח עמ' קמ]}}. | ||
גרסה מ־04:09, 7 בנובמבר 2016
נקודת הקָמץ הנקודה הראשונה, מכוונת בסדר הנקודות כנגד ספירת הכתר שהיא הספירה הראשונה, שבה תחילת ההשפעה וממילא גם צמצום ההשפעה בבחינת קמיצה.
גם הברת הקמץ כך היא שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ובפתח נפתחים השפתים[1]. כלל זה תקף דווקא לפי ההברה האשכנזית (ולפי הברת חסידי פולין הפה נקמץ לגמרי בצורה מעוגלת), אך לפי ההברה הספרדית הקמץ והפתח שוים (מה שמערער את נכונות הברה זו). ההברה התימנית לעומת זאת, שוה להברה האשכנזית הכללית (שבה דוברים חסידי חב"ד).
כחלק מהחדשנות שבשפה העברית הציונית, נקבעה הגיית השפה בהברה שבין האשכנזית לספרדית - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון.
בחסידות
אם האדם מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם הקב"ה מצמצם שכינתו ושורה עליו. משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. וכאשר שרוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל אהבה [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול [והרחב] עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. וזה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה. וזהו אפשר לומר שהוא מרומז בתיקונים רקיע וניצוץ. פי' לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת קמץ הניצוץ תחת הרקיע[2].
ראו עוד
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ אגרת הקודש פרק ה'
- ↑ אור תורה שלח עמ' קמ
