מלאכת גוזז

מלאכת גוזז היא אחת מל"ט מלאכות שבת וגדרה - ניתוק דבר הצומח ממקום חיותו.

במשנה

הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, וְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה

— שבת פרק י' משנה ו'

מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות מסכת שבת פרק י משנה ו: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו כו'. התולש מעציץ נקוב חייב כו' - וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו, רוצה לומר מי שנטל אלו בידו מעצמו כמו צפרניו בזה הוא המחלוקת שזכר, אבל מי שנטל אחת מהם במספרים ודומה לו מכלי הגלוח, כיון שנטל שתי שערות יתחייב לו לדברי הכל, וכמו כן אם עשה בזה לאדם אחר אפילו ביד שהוא חייב, ודע כי שער הראש כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש ומצער אותו מותר לו לכרתו בידו בשבת.

חידושי הצמח צדק

בגזיזת צפרנים נחלקו הראשונים, שלפי דעת התוספות גזיזת הצפרנים נחשבת "מלאכה שצריכה לגופה", מכיון שהיא נצרכת לבן אדם למרות שהצפרנים עצמם אינן נצרכות, אבל הריב"ש חולק על כך וסובר שגזיזת הצפרנים נחשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה, מכיון שאין תועלת בחפץ שבו נעשה המלאכה דהיינו הצפרנים.

אדם המפריד את שערותיו אלו מאלו, ובאופן שהשערות דבוקות זו לזו כך שאי אפשר להפרידן מבלי לתלוש, נחשבת פעולה זו פעולה אחת, וגם אם אין לו תועלת בהפרדת השערות, נחשבת הפעולה "צריכה לגופה". שהרי סוף כל סוף, במקרה כזה שהשערות דבוקות זו בזו, יש לאדם צורך מעשי גם בתלישת השערות הדבוקות זו בזו - כדי להפרידם, למרות שהתלישה אינה מטרה אלא אמצעי.