ספירת החכמה

קובץ:תרשים עשר ספירות.jpg

תרשים עשר הספירות. ספירת החכמה מופיעה בצידו הימני של המשולש העליון

ספירת החכמה היא הספירה הראשונה ומקור עשר הספירות הרוחניות המנויות בתורת הקבלה. מהותה של ספירת החכמה היא ביטול, העדר אנוכיות, כיוון שאור אין סוף האלוקי אינו שורה במקום של ישות. מקבילתה של ספירת החכמה בנפש האדם היא כוח החכמה שהיא השורש לכוחות השכליים של האדם המשפיעים על רגשותיו ומעשיו.

עשר הספירות, בחלוקתם הקלסית, מוצגים בפרמידה של שלושה משולשים; המשולש השכלי (העליון - מקביל למוח האדם), המשולש הרגשי (האמצעי - מקביל לאזור הלב והחזה) והמשולש המעשי (התחתון - מקביל לאזור המפשעה והרגליים). ספירת החכמה ממוקמת בצידו הימני של המשולש העליון, מקביל לאונה הימנים של המוח, אליה מייחסים תכונות מקבילות לספירת החכמה.

היכולת לקבל מושג מופשט על ספירת החכמה הרוחנית, נעשית באמצעות ניתוח כוח החכמה שבנפש האדם והשלכת תכונותיה, לאחר הפשטה, לספירות הרוחניות.

ענינה

ספירת החכמה היא הספירה הראשונה המסוגלת לקלוט השפעה רוחנית בכלי וממנה ממשיכה ההשפעה על שאר הספירות והעולמות. החכמה מאופיינת בתכונות הבאות:

1. ראשית הגילוי - ספירת החכמה היא ההברקה והנקודה הראשונית של רעיון שכלי מופשט, לפני היכנסה אל מסגרת ההגיון, ללא אפשרות להבנת הדברים ולהסבירם. על ספירה זו נאמר בתורת הקבלה "חכים ולא בחכמה ידיעא" (=חכם ולא בחכמה ידועה). כלומר, אף שמדובר כאן על דבר חכמה, אך מחמת פשיטותה לא ניתן לתפוס אותה בכלי השכל שלנו. הברקה זו מכילה בעצמה בתמציתיות מרוכזת, את כל המבנה הרעיוני העתיד להתפתח ממנה, באמצעות העמקה ממושכת במהות ההבזק. פירוק הברק והפיכתו למשפטים מובנים, עד לקבלת המבנה המושלם, שייכת לתחומה של ספירת הבינה.
2. עוצמת הגילוי - בספירת החכמה מתגלה עוצמה של הארה אלוקית, ברמה הגבוהה ביותר שבספירות.
3. ביטול - ההתבטלות המוחלטת בהעדר כל הרגשה של מציאות אנוכית, מוכרחת כדי לאפשר את היווצרותה וקבלתה של ההברקה הראשונית אל תוך ספירת החכמה. דבר זה גם מתבטא בשם הספירה "חכמה" שהוא אותיות של המילים כח-מה. כלומר, 'כח' שמתגלה רק במצבים של 'מה?' - שאלה בה מתבטל השואל לנשאל. בספירות הבאות, ככל שהאור האלוקי הולך ומתעבה, מתמעטת גם רמת הביטול הרוחני.

לאחר קבלת האור אצל ספירת החכמה, עליה להעביר זאת לספירת הבינה כדי שתפענח את האור האלוקי המופשט למבנה שכלי שלם של סברות ורעיונית. הספירות חכמה ובינה פועלות כמערכת זוגית, התלויה אחת בשניה. לולי ספירת הבינה, יתפוגג האור המופשט שהתקבל בספירת החכמה ולולי ספירת החכמה, לא יהיה לספירת הבינה שום חומר לעבד אותו. הספירות חכמה ובינה פועלות כמו מצלמה בחושך. הבזק המצלמה שולח אור עוצמתי לפני השטח ובדיוק באותו רגע על סרט הצילום לרשום על גביו את פרטי העצמים המשתקפים מן האור. רגע לאחר מכן מתפוגג ההבזק ולולי סרט הצילום לא היה נשאר זכר להבזק. לאידך, לולי ההבזק לא היה סרט הצילום מזהה את העצמים בחושך והיה מציג תמונה שחורה.

התחלקותה ובחינותיה

פנימיות וחיצוניות

כמו כל הספירות שבסדר ההשתלשלות, מתחלקת גם ספירת החכמה לחיצוניות ופנימיות:

• פנימיות החכמה היא התחום בו האור אין סוף מתקבל בספירת החכמה ונקלט בתוכה. פנימיות החכמה מכונה "חכמה עילאה" (=חכמה עליונה) ובה מאיר האור האלוקי בעוצמתה הגבוהה ביותר שבספירות. לכך גם נדרשת רמת הביטול הגבוהה ביותר, ביטול במציאות.

• חיצוניות החכמה היא התחום השייך להעברת אור החכמה אל הספירה הבאה, ספירת הבינה. חיצוניות החכמה מכונה "חכמה תתאה" (=חכמה תחתונה) ובה מאיר האור האלוקי בעוצמתה החלשה ביותר, כדי שתוכל להתקבל בספירות שתחתיה.

ל"ב נתיבות חכמה

ספירת החכמה מחולקת לל"ב נתיבות חכמה, המוזכרות בספר יצירה.

חכמה עילאה וחכמה תתאה

מבואר בחסידות שהפסוק "חכמות בחוץ תרֹנה" מתכוון כלפי שתי חכמות: חכמה עילאה וחכמה תתאה. חכמה עילאה היא החכמה עצמה וחכמה תתאה היא החכמה שבמלכות.

חכמה עילאה

פנימיות החכמה היא ביטול, כח מה, ולכן חכמה עילאה היא הביטול העליון. ביטול זה נקרא ביטול במציאות, והוא הגילוי שאין עוד מלבדו וכל המציאות זה רק גילויים של הקב"ה.

בעולם האצילות, חכמה עילאה היא חכמתו של הקב"ה, ודרכה מתגלה אחדות ה' בכל עולם האצילות. תכונת הביטול שבספירת החכמה עושה אותה כלי מוכן לגילוי אור אין סוף שמעל האצילות, "אחד האמת שורה ומתגלה בחכמה", ודרכה הוא מתגלה בכל עולם האצילות. "אורייתא מחכמה נפקת" ולכן חכמת התורה היא החכמה שקובעת את כל פרטי ודיקדוקי ההלכות ואת כל פרטי ואופני המשכות החיות מאור אין סוף להתלבש בעולמות.

בנפש האדם, חכמה עילאה היא חוסר הרגשת עצמותו כלל בעת הברקת ההשכלה החדשה. השכלה חדשה פועלת ביטול כל כחות הנפש והכללתם במח החכמה, כשהיא בעצמה בטלה אל כח המשכיל שבעצם הנפש. על ידי כך בטלים כל כחות המודע שבנפש אל עצם הנפש כמו שהיא למעלה מהתלבשות בגוף.

חכמה תתאה

פנימיות החכמה היא ביטול, כח מה, ולכן חכמה תתאה היא הביטול התחתון. ביטול זה נקרא ביטול היש, והוא הגילוי שהמציאות אינה קיימת מכח עצמה אלא אך ורק מכח הקב"ה המהווה אותה תמיד.

בעולם האצילות חכמה תתאה היא החכמה באמצעותה מולך הקב"ה על העולמות, ודרכה מתגלה אחדות ה' בעולמות בי"ע, עד המדרגות התחתונות ביותר. תפקידה של ספירת המלכות בכללות הוא למלוך על העולמות ולהאיר בהם את אור עולם האצילות. נקודת החכמה שבמלכות בפרט היא הכח להמשיך את הביטול, פנימיות החכמה מעולם האצילות אל העולמות הנפרדים. "כלם בחכמה עשית" היא חכמת הטבע, חכמה תתאה, ולפי חכמה זו מחלקת המלכות שפע וחיות לכל נברא במידה.

בנפש האדם, חכמה תתאה היא החכמה כיצד לדבר ולהתנהג כלפי חוץ. כח המלכות בנפש הוא כח הביטוי, היינו לדעת כיצד לבטא את פנימיות הנפש כלפי חוץ. החכמה שבדיבור היא כיצד לעשות מהדיבור כלי להבעה הבטל אל פנימיות הנפש ולא לעשות מהדיבור החיצוני עיקר. כמו כן, כח המלכות הוא הכח בנפש להנהיג. החכמה שבהנהגה היא כיצד להנהיג בחיצוניות עפ"י ה"לב מלכים אין חקר" הפנימי.

יחסה לספירות אחרות

כתר וחכמה

ספירת החכמה היא תחילת המשכת האור הפנימי, לעומת ספירת הכתר ששייכת לאור המקיף. על קשר זה נאמר "וחכמה מאין תמצא", כלומר שהחכמה, שהיא תחילת היש, נמשכת מן הכתר שהוא האין.

חכמה ובינה

ערך מורחב – חכמה ובינה

ספירת החכמה וספירת הבינה מיוחדות תדיר, ועליהם נאמר "תרין ריעין דלא מתפרשין". כמו כן, הם מכונים בשם "אבא ואמא", והם מולידים את שאר הספירות.

בתורת החסידות מבואר שספירה זו עניינה נקודה - "ברק המבריק". זאת-אומרת, שבספירה זו אין עדיין רעיון מוסבר ומפורט, כי אם רעיון מופשט חסר פרטים. רק אחר כך, הרעיון שבספירת החכמה יורד לספירת הבינה ושם מקבל "אורך ורוחב" - דהיינו - הסבר רחב, ופרטים.

המחשה להגדרת ההבדל בין ספירת החכמה לספירת הבינה ניתן למצוא במקרה בו 'נופל' לאדם רעיון במוחו אך אין לאדם עדיין את המילים להסביר לזולתו וגם לעצמו מה הרעיון בדיוק. רק כאשר הרעיון עובר את ספירת הבינה ניתן לפשטו, להסבירו, וממילא לאחר-מכן גם לבצעו. כאשר הוא עדיין נמצא בספירת החכמה אזי הרעיון עדיין בבחינת 'נעלם', רק הנקודה שלו ישנה. הברקה זו נקראת "חכמה", הורדת הרעיון לכלי השכל נקראת "בינה".

חכמה ומלכות

קשר מיוחד יש בין ספירת החכמה לספירת המלכות. קשר זה נעוץ בכך כי "נעוץ תחילתן בסופן", ולכן, הספירה האחרונה, ספירת המלכות, קשורה אל הספירה הראשונה, ספירת החכמה. על קשר זה נאמר "אבא יסד ברתא", כלומר, שספירת החכמה היא היסוד והשורש של ספירת המלכות.

כינויים

• אב - המשכתה לספירת הבינה הנקראת בשם אם נוצרים שאר הספירות.
• אמת - ספירת החכמה נקראת גם בשם "אמת", שהוא חותמו של הקב"ה.
• מעיין - מעיין הוא אחד מן הכינויים של ספירת החכמה, הנקראת כך משום שממנה נמשך הנהר, ספירת הבינה.
• קודש - ספירת החכמה נקראת בשם "קודש" שענינו הוא הקודש עצמו, בניגוד ל"קדוש" שהוא הדבר שנקרא על שם הקודש. עוד מבואר כי ספרה זו נבדלת משאר הספירות, ולכן נקראת בשם "קודש".
• ראשית - ספירת החכמה נקראת גם בשם "ראשית", כמאמר הכתוב "ראשית חכמה יראת ה'". וכן תרגום יונתן לפתיחת התורה למילה "בראשית" הוא "בחכמתא". והענין הוא שספירת החכמה היא ראשית התגלות הספירות.
• אבן - האבן הגשמית היא בחינת דומם, והמייחד אותו משאר סוגי הנבראים -כמו צומח חי ומדבר- הוא היותו עצם קיים בעל צורה והגדרה עצמית, אבל בלי תוספת תכונות וצורה שמחוץ לעצם קיומו הגשמי, וביחוד האבן הגולמית בטרם נקבע בה צורה כל-שהיא של כלי מסוים וכדומה. אינו דומה הצמח או החי, שמלבד עצם הקיומיות שבמציאותו הגשמית, יש בו גם תכונת הגדילה או הרגש, מה שאין כן האבן היא מציאות דוממת ואין בה תכונות נוספות על עצם מציאותה. ולכן האבן משמשת משל על ספירת החכמה הרמוזה באות 'י' של שם הוי', כמו שהיו"ד היא נקודה בלי התפשטות, היינו בלא ציור - אורך ורוחב, כי עיקרה של האות יו"ד היא נקודה בלבד (ה"קוצים" כלפי מעלה ומטה, הם תוספות), ו'נקודה' - אין לה צורה מוגדרת, ודוקא משום כך היא בסיס לכל הצורות האפשריות - השונות אלו מאלו בתכלית, שכולן נמשכות ובנויות עליה. כך החכמה היא רק מקור לבינה, שהיא השכלה מוגדרת ו"מצוירת" באורך ורוחב, היינו, מוגדרת בפרטיה השונים. אבל החכמה עצמה מופשטת מכל ציור והגדרה, ולכן נמשלת כאבן דומם.