ברכה

הברכה היא המשכה מלמעלה ממקור השפע, מלשון "הַבְרָכָה".

הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת.

שני משמעויות

תיבת ברוך יש לה שני משמעויות, האחת לשון הוספת שפע למי שמברכים אותו, הב' המשכת שפע, והנה שני משמעויות אלו נכונות, דאנו מברכים את הקב"ה ומוספים שפע בפמליא של מעלה (כידוע דברי חז"ל בזה) וגם ממשיכים שפע.

בשו"ת הרשב"א הביא את שני הפירושים, ואומר שבאמת שני הפירושים תלויים זה בזה, כי משל הוא למלך, שכאשר אוצרותיו גנוזים וחתומים אזי נראה כאילו המלך עני ואין לו מה לתת, וכשאוצרותיו פתוחים אזי נראה ומתגלה שהמלך יש לו שפע רב, ולכן בכך שאנו ממשיכים ממנו ית"ש שפע בהיותו מקור הברכות אנו כביכול מברכים אותו כי נתגדל ונתקדש שמו.

האדמו"ר האמצעי ביאר לישב שני הפירושים, משום שממשיכים שפע מהעולם שלמעלה לעולם שלמטה, שהרי השפע בא כידוע מעולם לעולם, נמצא כי מצד אחד אנו ממשיכים שפע לעולם הקדוש שמשם בא השפע, ומצד שני אנו ממשיכים ממנו שפע.

החילוק בין ברכה והצלחה

כאשר היה רבי שמעון נתן נטע בידרמן מלעלוב אצל הרבי אמר לרבי בשם זקנו רבי דוד מלעלוב שהגדיר את חילוק בין ברכה והצלחה, שברכה היא למעלה מדרך הטבע, והצלחה היא דבר שבדרך הטבע, ולכן הצלחה יכולה לחול גם בחוץ לארץ, מה שאין כן ברכה. וההוכחה היא, שכתוב ויהי יוסף איש מצליח - כאשר היה בבית האסורים, אך כאשר הפקיד פוטיפר את יוסף על ביתו כתוב "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". והביאור לכך הוא מכיון שהפקיד את יוסף להיות על ביתו, ונהיה ד' אמות של הצדיק בחינת ארץ ישראל, לכן חל הברכה שהיא למעלה מדרך הטבע, כמו בארץ ישראל.

הרבי לא קיבל דברים אלו והביא מספר ראיות שענין הברכה גדול מענין ההצלחה.

א. בענין הברכה - מבואר בדרושי חסידות, שברכה היא מלשון המשכה, כלשון המשנה: "המבריך את הגפן", שפירושו - שממשיכים א' מענפי הגפן למטה בארץ. כלומר, עצם הדבר ישנו כבר, אלא שצריכים לגלות ולהמשיך את הדבר משרשו ומקורו, מן ההעלם אל הגילוי.

ב. אדמו"ר הזקן מבאר שברכה ענינה המשכה משרשו ומקורו בלבד, כלומר, ברכה אינה פועלת דבר חדש, כי אם המשכה וגילוי משרשו ומקורו,

ג. בנוגע לענין ההצלחה - מבואר בדרושי אדמו"ר הצמח צדק שהצלחה הוא ענין מזל, כמו שקוראים איש מוצלח, "בר מזל", וממשיך לבאר ש"מזל" הוא ענין הכתר, כלומר, למעלה מסדר השחלשלות.

מכך מוכח שהצלחה היא למעלה מברכה. כי: ברכה ענינה המשכה משורש ומקור בלבד - שמזה גופא מוכח שזהו ענין השייך לדרך הטבע. מה שאין כן הצלחה - בחינת הכתר. שלמעלה מסדר השתלשלות, למעלה מדרך הטבע.

וכן הוא בלשון העולם: כאשר אומרים שאדם פלוני הוא "א געבענטשטער מענטש" הרי זה דבר על דרך הרגיל, מה שאין כן כאשר אומרים שאדם פלוני הוא "איש מוצלח" הרי זה דבר שאינו על דרך הרגיל...

מקורות

התוועדויות תשמ"ה ח"א