רבי שמואל בן מאיר

רבי שמואל בן רבי מאיר (הרשב"ם) היה מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, מגדלי הראשונים מפרש המקרא והתלמוד מראשוני בעלי התוספות. בן בתו של רש"י ואחיו הבכור של ריב"ם ורבינו תם ורבי שלמה המדקדק. נולד בעיר רומרוג (Rameru) בצרפת, בין השנים ד' אלפים תת"מ-תתמ"ה (1085-1080).

תולדות חיו

הרשב"ם נולד בעיר רמרו‏ג (Ramerupt) שבצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רמרו. לרבי מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק – ריב"ם, נפטר בחיי אביו בגיל צעיר; הבן יעקב היה למנהיג יהדות צרפת וידוע יותר כרבנו תם; הבן שמואל הוא הרשב"ם.

רבותיו

למד תורה מפי חכמי לותיר, וביחוד אצל אביו רבי מאיר, חתנו של רש"י, ואף אצל רש"י אבי אמו.עוד בחיי רש"י הגיע רשב"ם למעלה רמה בתורה והיה מתווכח עם רש"י זקנו על פירושי מקראות ובעניני הלכה, ורש"י הכיר את כוחו בתורה ולפעמים הודה לדבריו.

מקום מגוריו

מקום מגוריו היה בטרוייש׳ ויש שהתגורר במקומות שונים בצרפת. פעם דרש בעיר פאריש, וזמן מה ישב בעיר קאם, שם נולד לו בן בנו רבי יוסף מקאם.

שנת פטירתו

שנת פטירתו אינה ידועה בבירור ונראה שנפטר לאחר שנת תתקי"ח (1158).