שמואל לייב לוין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "הרה"ח" ב־"הרב")
מ (החלפת טקסט – "־" ב־" ")
שורה 6: שורה 6:
אחר כך כיהן כ[[ראש ישיבה]] במחלקת [[תומכי תמימים]] אשר בהאראדיטש ולימים התמנה ל[[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים פולטבה]].
אחר כך כיהן כ[[ראש ישיבה]] במחלקת [[תומכי תמימים]] אשר בהאראדיטש ולימים התמנה ל[[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים פולטבה]].


מהקהילה ב[[ויטבסק]] הציעו לו לקבל משרת 'שוחט ובודק', אך [[אדמו"ר הרש"ב]] התנגד להצעה זו{{הערת שוליים|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תשע־תשעב}} אך הסכים שיכהן ברבנות [[הומיל]] קטנה{{הערת שוליים|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תתקכד}}.
מהקהילה ב[[ויטבסק]] הציעו לו לקבל משרת 'שוחט ובודק', אך [[אדמו"ר הרש"ב]] התנגד להצעה זו{{הערת שוליים|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תשע תשעב}} אך הסכים שיכהן ברבנות [[הומיל]] קטנה{{הערת שוליים|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תתקכד}}.


אחרי המהפכה ב[[רוסיה]] ו[[מלחמת העולם הראשונה]] היה זמן מה [[שו"ב]] ב[[קרמנצ'וג]], שהה זמן מה ב[[לנינגרד]], ואחר כך שנים רבות בכהונת רבנות ב[[מוסקבה]].
אחרי המהפכה ב[[רוסיה]] ו[[מלחמת העולם הראשונה]] היה זמן מה [[שו"ב]] ב[[קרמנצ'וג]], שהה זמן מה ב[[לנינגרד]], ואחר כך שנים רבות בכהונת רבנות ב[[מוסקבה]].

גרסה מ־06:46, 3 באפריל 2016

הרב שמואל לייב לוין

הרב שמואל לייב לוין (מכונה שמואל לייב פַּריצֶ'ר על מוצאו מהעיר פאריטש) היה מן התמימים המובחרים שבליובאוויטש. חתנו של הרב מאיר שמחה חן מנעוועל.

ר' שמואל לייב היה עמיתו של הרב שאול בער זיסלין ב"ועד התמימים המצויינים" (שהוקם לערך בשנת תרס"ה/ו בהכוונת אדמו"ר הרש"ב על מנת לחזק את לימוד הדא"ח בישיבה).

אחר כך כיהן כראש ישיבה במחלקת תומכי תמימים אשר בהאראדיטש ולימים התמנה למשפיע בישיבת תומכי תמימים פולטבה.

מהקהילה בויטבסק הציעו לו לקבל משרת 'שוחט ובודק', אך אדמו"ר הרש"ב התנגד להצעה זו[1] אך הסכים שיכהן ברבנות הומיל קטנה[2].

אחרי המהפכה ברוסיה ומלחמת העולם הראשונה היה זמן מה שו"ב בקרמנצ'וג, שהה זמן מה בלנינגרד, ואחר כך שנים רבות בכהונת רבנות במוסקבה.

נפטר ביום כ"ו בתשרי תשי"ב, והוא בן ס"ה שנים.

הערות שוליים

  1. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תשע תשעב
  2. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב' ע' תתקכד