יצחק חיים דובער וילנסקי: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־02:05, 7 באוקטובר 2014
החסיד רבי יצחק חיים דובער וילנסקי מקרמנצ'וג (תקצ"ז-כ"ו כסלו תרנ"ג) היה אחד מגדולי החסידים של אדמו"ר הצמח צדק אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב, ונחשב למשכיל עצום בחסידות ולעמקן נפלא בעל כשרון ריכוז יוצא מגדר הרגיל. בנוסף, שימש כמשפיע של עדת החסידים בקרמנצ'וג ועסק בהדרכת אברכים בדרכי החסידות.
תולדות חייו
נולד בסביבות שנת תקצ"ז בקרמנצ'וג לאביו ר' מאיר הלוי ווילנסקי, והתחנך על ברכי גדולי החסידים שהתגוררו בעיר.
לאחר חתונתו שנערכה בשנת תרט"ו (לערך), נסע לליובאוויטש והיה מ'היושבים' בחצרו של אדמו"ר הצמח צדק, שם נודע כמשכיל עצום ועמקן נפלא בלימוד החסידות.
מעמדו בקרב עדת החסידים הלך והתחזק, ורבותינו נשיאינו הוקירו והעריכו במאוד את יגיעתו בלימוד תורת החסידות.
עד כדי כך הגיעו הדברים שבשבת פרשת אחרי מות תרמ"ט - בעיצומו של חורבן ליובאוויטש - נשא אדמו"ר הרש"ב מאמר חסידות ביחידות בפניו ובפני ר' זלמן זלטפולסקי (בהזדמנות אחרת, ביקש אדמו"ר הרש"ב מאחד מהחסידים לשאול אותו ענין מוקשה בחסידות).
שלושת ה'דובים'
בקובץ התמים מובאת רשימה של אדמו"ר הריי"צ[1] בה מספר על שלושה חסידי חב"ד תושבי קרמנצ'וג שנקראו בשם 'בער', והיו מכונים "שלושת הבערלעך": ר' דוב ב"ר משה, ר' דוב מאסיעוו, והרב וילנסקי.
על שלושתם מתבטא הרבי כי הם היו "בעלי שכל אדיר ואבירי לב, מאריכים בתפלה בהתפעלות הלב ובקול נעים, והיו כולם חוזרים דא"ח, וכל החסידים - גם בני פולין - שבקרמנצ'וב, היו יראים ומכבדים אותם".
פטירתו
בנוגע לשנת פטירתו, אדמו"ר הריי"צ כתב לבנו מיכאל כי על פי הזכור לו אירע זה בעת שהיה מה'יושבים' בליובאוויטש בשנת תרנ"ד, אך מאוחר יותר כאשר נעתר הבן על פי בקשת אדמו"ר הריי"צ לכתוב ראשי פרקים מתולדות אביו, טען כי היה זה ביום שני של חג החנוכה, כ"ו כסלו תרנ"ג[2].
משפחתו
- גיסו, ר' נח שיינעש - נושע בזרע של קיימא אחרי 18 שנות עקרות בזכות ברכת חסידים בהתוועדות[3].
- בנו מיכאל - התרחק מגזע החסידים, אך המשיך לשמור על קשרי מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ[4].
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- רשימת בנו מיכאל אודות תולדות חייו של אביו, בצירוף הערות מאת ר' שלום דובער לוין, בתוך פרדס חב"ד גליון 5 עמוד 61 ואילך.