ישעיה ברלין

הגביר חיים ישעיה ברלין היה עסקן חב"די תושב ריגא קרוב משפחה של בית הרב, שעמד לימינו של אדמו"ר הרש"ב בפעולותיו הציבוריות והיווה את הגב הכלכלי של אדמו"ר הרש"ב ברוב הענינים הכלליים בהם עסק, כשאדמו"ר הרש"ב דואג לדווח לו על כל פעילות ולבקשת את עצתו ועזרתו.

תולדות חייו

נולד בעיירה וועליז לאביו הרב ירוחם דב, ובשנת תרי"ט נישא לרעייתו חיה עטא, ביתה של הרבנית ראדע פריידא (בת אדמו"ר הצמח צדק) והרב שניאור, נכדו של אדמו"ר האמצעי, ונכדתו של אדמו"ר הצמח צדק.

בסעודת החתונה, השתתף אדמו"ר הצמח צדק בתור סב הכלה, ואמר בו מאמר חסידות שהתחיל במילים "מה יפו פעמייך בנעלים".

לאחר חתונתו התיישב בוועליז, והחל להיכנס לעולם העסקים כשהוא עושה חיל רב, ומיום ליום עסקיו הלכו וגדלו. עסקיו התמקדו בעיקר ברכישת יערות וכריתתם לצורך ייצור קורות עץ למכירה.

באותה תקופה, הצטרף מספר פעמים לנסיעותיו של אדמו"ר המהר"ש בתור קרוב משפחתו, ולאחר הסתלקותו של אדמו"ר הצמח צדק בחר להתקשר דווקא אליו, ואל בנו וממשיך דרכו, אדמו"ר הרש"ב.

בשנת תרל"ה התעורר פולמוס רחב, כאשר מספר חסידים תושבי וועליז מכרו לו את החמץ שלהם, והוא מכר את זה לשמש של בית הכנסת, והשמש של בית הכנסת מכר לנוכרי, ומכיוון שהיו מספר בעיות בשטרי המכירה ואופן ביצועה, לא ידעו מה דינו של החמץ שנמכר. בפועל, רבה של ויטבסק הרב יקותיאל זלמן לנדא פסק שאין צד להתיר את המכירה.

תקופה קצרה לאחר מכן עזב את העיירה וועליז, ועבר להתגורר בריגא לצורך עסקיו, והפך שם לאחד מעמודי התווך של קהילת החסידים בעיר, והחזיק בביתו את המנין החב"די.

הוא עצמו היה חשוך בנים, ופיזר מהונו הרב לצדקה.

בעסקנות החב"דית

עם עלותו של אדמו"ר הרש"ב, הפך ליד ימינו בכל עניני עסקנות הכלל, וזכה שאדמו"ר הרש"ב יתייעץ איתו וידווח לו על הפעולות הציבוריות, כשבכרכי האגרות קודש של אדמו"ר הרש"ב נמצאים למעלה ממאה מכתבים הממוענים אליו.

מלבד עזרתו בעניני עסקנות הכלל, הוא נמנה כאחד מתומכיו הכספיים העיקריים של אדמו"ר הרש"ב, ומימן רבות מפעולותיו ויוזמותיו.

בין השאר, תרם את הזאל של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ואת חדר האוכל של הישיבה, וכן את הפעולות השונות נגד הרבנים מטעם שמונו על ידי הממשלה הרוסית.

כאשר אדמו"ר הרש"ב יצא חוצץ נגד הציונות ופרסם את מכתבו החריף והמנומק, יצאו ראשי הציונים בהתקפה כללית נגדו ונגד פעולותיו, ובראשם עמד עיתון 'המליץ'. ר' ישעיה רצה לפעול נגד העיתון ולדאוג להחזיר את כבודו של אדמו"ר הרש"ב, אך אדמו"ר הרש"ב הרגיע אותו, וענה לו על יסוד דברי הגמרא ש"יש להניח לשיכור, שהרי בסופו של דבר הוא יפול מעצמו".

ידידותו עם בעל ה'תורת חסד'

בעקבות קשרי חיתונים בין אחיין אשתולבתו של הגאון רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין בעל ה'תורת חסד', נוצרו קשרי ידידות קרובים ביניהם, והם החלו להתכתב ביניהם.

קשרי מכתבים אלו נמשכו גם לאחר שבעל ה'תורת חסד' עלה לארץ ישראל וקבע את מושבו בירושלים, ור' ישעיה היה שולח לו תמיכה כספית רחבה לאחזקת צורכי משפחתו, ותומך במוסדות כולל חב"ד שהיו תחת הנהלתו.

במכתבים אלו מספר לו בעל ה'תורת חסד' פרטים אישיים מהמתרחש במשפחתו ומקורות חייו ועל הצרות שעובר ממתנגדיו, ומבקש ממנו לעדכן אותו מהנעשה בחצרו של אדמו"ר הרש"ב.

מכתבים אלו, נאספו על ידי הרב יהושע מונדשיין, ונדפסו בתשורה מחתונת בתו בשנת תשס"א.

פטירתו

נפטר בי"ב תמוז תרס"ח.

לאחר פטירתו התמנה ועד מיוחד לנהל את העזבון שהותיר אחריו, ובאגרת מיוחדת ששלח אדמו"ר הרש"ב אל חברי הוועד הוא מכתיר אותו בתוארים מופלאים: "לא בכוחו ועוצם ידו חס ושלום עשה לו כל החיל הזה, כי אם . . בזכות אבותינו רבותינו הקדושים . . בכל זמן שהיה דרוש לעצה או לרחמים הלא פנה רק אל כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה אשר אליהם היה מסור ונתון בכל לב ונפש, ולפניהם גילה כל תעלומות ליבו . . אחד המיוחד מאנ"ש".

משפחתו

• אחיו ר' שלמה זלמן ברלין, היה גם הוא גביר חסיד חב"ד מתושבי ריגא, ובעידודו של אחיו תמך בפעולותיו של אדמו"ר הרש"ב.

לקריאה נוספת

• אגרות בעל התורת חסד: מירושלים לריגא, איגרותיו של הרב שניאור זלמן פראדקין בעל ה'תורת חסד' אל הרב ישעיה ברלין שנשלחו בין השנים תרנ"ב-תרס"ב (יצא לאור על ידי הרב יהושע מונדשיין, ירושלים תשס"א).