יונה מפולוצק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בהיותו כבן שבעים וחמש, ראה בחלומו את ה[[בעל שם טוב]] ואת הרב המגיד ועל פיהם העתיק את מושבו לליאזנא ־ [[תקל"ח]]. | בהיותו כבן שבעים וחמש, ראה בחלומו את ה[[בעל שם טוב]] ואת הרב המגיד ועל פיהם העתיק את מושבו לליאזנא ־ [[תקל"ח]]. | ||
חמש שנים ־ תקל"ח־[[ | חמש שנים ־ תקל"ח־[[תקמ"ב]] ־ היה מגיד שיעור עיוני לפני האברכים הצעירים, ולאחר מכן, על פי בקשתו מרבינו הזקן, הפסיק אמירת השיעורים כי נפשו חשקה בתורה ועבודה לעצמו. | ||
== אביו == | == אביו == | ||
גרסה מ־00:00, 18 במאי 2011
החסיד רבי יונה מפולוצק נולד לאביו רבי אברהם.
בהגיעו לעונת הבר מצוה שלחו אביו אל הישיבות בוילנה ובבריסק. בבריסק השתדך עם אחד מגדולי הרבנים והיה שוקד בתורה. בהיותו כבן שלשים חזר לפולוצק והיה אחד מראשי המתיבתא בישיבת פולוצק. שם התחבר אל החסיד המקובל רבי עזריאל סופר, שהיה תלמיד מובהק של רבי יונתן טעפער - עושה כלי חרס ־ וממקושרי הבעל שם טוב.
כשלמד כשלש שנים עם רבי עזריאל סופר, נעשה לחסיד נלהב והתקשר אל הבעל שם טוב ולאחר מכן אל הרב המגיד ממזריטש.
בהיותו כבן שבעים וחמש, ראה בחלומו את הבעל שם טוב ואת הרב המגיד ועל פיהם העתיק את מושבו לליאזנא ־ תקל"ח.
חמש שנים ־ תקל"ח־תקמ"ב ־ היה מגיד שיעור עיוני לפני האברכים הצעירים, ולאחר מכן, על פי בקשתו מרבינו הזקן, הפסיק אמירת השיעורים כי נפשו חשקה בתורה ועבודה לעצמו.
אביו
אביו של רבי יונה מפולוצק, רבי אברהם, היה מגדולי הגאונים. לא פסק פומיה מגירסא והיה בעל הגיון ושכל בריא. כל סוגיא היה מבאר ומסביר. בהיותו כבן שמונים היה לומד לעצמו ומתרגם כל תיבה ותיבה בטוב טעם, בשפה המדוברת כילד.
מורנו הבעל שם טוב אמר כי הרבה מלאכים יש להם עבודה מרובה ועסק רב לכבס את דברי תורתו של הגאון הישיש רבי אברהם מפולוצק מהגשמת ההגיון, ולמעלה שמחים מתמימות חיבתו של רבי אברהם ללימוד הגמרא.
משתתף בסעודה שערך הבעל שם טוב ללידת אדמו"ר הזקן
רבי זלמן מלוצק, רבי שלמה מבאיעוו ורבי יונה מפולוצק - שלשה זקנים אלה, היו אצל מורנו הבעל שם טוב ביום י"ח אלול תק"ה, יום הולדתו של רבנו הזקן, ונכחו בשעת הסעודה שעשה הבעל שם טוב כדרכו בקודש מימים ימימה והיה בשמחה גדולה ואמר תורה על הכתוב ״זה ינחמנו״ ־ שעד שבא נח לא היה להם כלי מחרישה.
בשבת פרשת תבא בסעודה אמר הבעל שם טוב תורה על הכתוב קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח. בכ"ה אלול ציווה הבעל שם טוב לערוך סעודה ואמר תורה על הכתוב ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״.
וביום השבת פרשת נצבים בשעת הסעודה אמר תורה על הכתוב ״שוש אשיש בהוי׳״, והיה בשמחה רבה, ואיש לא ידע טעמו של דבר.
לאחר מכן הודיע הבעל שם טוב למגיד ממזריטש כל זאת, והוא הודיע זאת לאדמו"ר הזקן; השמחה הגדולה שהיה לבעל שם טוב, ותוכן התורות שייך לעבודתו של האדמו"ר הזקן, לכן הודיעו המגיד כל המעשה.
לקריאה נוספת
- אוצר סיפורי חב"ד חלק ו' עמ' 45.