עריכת הדף "משה זכות"

רבי '''משה זכות''' (המכונה הרמ"ז) היה רב בווינציא, מבחירי פרשני [[הזוהר הקדוש]], ביאורו מוזכר בספרי רבותינו מאות פעמים. חיבר ספרים רבים בנגלה ובנסתר.

נולד באמשטרדם לאביו רבי שלמה הלוי אב"ד איזמיר, היה ידוע בבקיאותו המרובה בנגלה ובנסתר כאשר ידע את כל הש"ס בעל פה, וחיבר חיבורים רבים על הירושלמי, הזוהר הקדוש, ועוד. נפטר ביום ב' דסוכות שנת [[תנ"ח]]{{הערה|שם הגדולים להחיד"א בערכו}}.

==אזכורים בספרי רבותינו==
===אדמו"ר הזקן===
====ארז====
הרמ"ז כותב בפירוש הזהר פ' תרומה{{הערה|דקכ"ז ע"ב}} "גבי אילנין נטיעין דעקר לון קב"ה ושתיל לון באתר אחרא ואלין אקרון ארזי לבנון" כלומר אילנות ארז שעקרם הקב"ה ממקום אחד ונטען במקום אחר, ופירש הרמ"ז שהם [[ו"ק]] ד[[זעיר אנפין]] שנעקרו ב[[עולם התהו]] ונפלו ב[[עולם הבריאה]] ואח"כ נטעו ונשתלו ב[[עולם התיקון]]{{הערה|ודלא כמק"מ שפי' שם ובפ' פינחס (דרי"ז ע"ב) בענין אחר}} וכן פירש בספר [[עמק המלך]]{{הערה|שער י"ו פרק מ"א}}. ומכיון שכך, נמצא שגם הניצוצות שב[[שבירת הכלים]] נקראים גם כן בשם זה. וזה כוונת חז"ל במאמרם "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז", כי בעולם התהו מחמת תוקף ותגבורת המדות לא היה התכללות מדה אחת מהיפוכה, אשר דבר זה הוא תכונותיו של אדם שהוא "קשה כארז" ועומד על תכונותיו בכל התוקף, משא"כ בתיקון שנתקנו להיות בבחי' קוין והתכללות שאדם כזה הוא "רך כקנה". 

וזהו ענין השלכת עץ ארז ואזוב לתוך שריפת הפרה, כי האזוב הוא ההשפלה ונמיכת רוח והביטול, וכן [[תולעת]] מורה על ענין זה כמו שכתוב ואנכי תולעת ולא איש, ומחברים הארז עם האזוב בשני תולעת ומשליך לתוך שרפת הפרה דהיינו להיות בירור המדות דתהו שהם קשה כארז על ידי המשכת הביטול{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/20/60b&search=%D7%A4%D7%AA%D7%97 ליקוטי תורה חוקת סא, א]}}.
====החילוק בין עתיקא קדישא לעתיק יומין====
בכתבי האר"י יש כמה הבחנות בין שני השמות [[עתיקא קדישא]] ו[[עתיק יומין]]. לפי הבחנה אחת, שם עתיקא קדישא הוא שם כולל להארת הכתר ד[[עולם הנקודים]], שלאחר ה[[שבירת הכלים|שבירה]] והתיקון נתחלק ל[[תלת רישין]] העליונים של עולם האצילות, הנכללים מ[[עתיק יומין]] ומספירת ה[[כתר]] וה[[חכמה]] של אריך אנפין{{הערה|[[אוצרות חיים]] שער עתיק, [[מבוא שערים]] שער ג', ח"ב פ"י, שער ההקדמות דף כט}}, ולפי הבחנה אחרת - של הרמ"ז - עתיקא קדישא הוא כינוי ל[[עצמות]] [[אור אין סוף]] שמתפשט בתוך ה[[תלת רישין]]{{הערה|שער מאמרי רשב"י - פירוש ספרא דצניעותא פרק א: ודע שאף על פי ששם עתיקא קדישא כולל תלת רישין הכונה על העצמות הנמצא בתוך שלשה אלו}}.

ב[[ליקוטי תורה]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/35/71d&search=%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%90+%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9%D7%90 דרושים ליוה"כ דף ע"א, ג]}} מוכיח אדמו"ר הזקן כפי שיטת [[הרמ"ז]], ומפרש בכך את מאמר חז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם, שהכוונה לעתיקא קדישא שהוא האור הפנימי המאיר בעתיק יומין.

===אדמו"ר הצמח צדק===
האדמו"ר הצמח צדק מביא את דברי הרמ"ז{{הערה|אור התורה במדבר חלק ג' עמ' תתקפ. וראה שם בעמ' שלאחריו שמבאר זאת גם על עולמות האין סוף: א"ק, אצילות ובי"ע, עיי"ש.}}: {{הדגשה|כל העולמות שבתוך החלל בג' עולמות שכנגדם נאמר קדוש קדוש קדוש, וענין ג' עולמות: הא' הוא עולם האין סוף, ב' עולם האצילות, וג' בי"ע. ושכנגדם יש לאדם ג' עולמות [[עולם הזה]] ו[[גן עדן התחתון]] וגעה"ע}}.

כלומר, שהקדושה היא על שלוש בחינות אלו הנעלות מהשגתם של השרפים. אך קדושה זו גם חודרת למטה: {{הדגשה|ואמנם קדוש בוי"ו מורה גם כן על המשכה, והוא המשכה מבחינת סוכ"ע ב[[ממלא כל עלמין]]. וג"פ קדוש הם ג' מיני המשכות לג' עולמות בי"ע}}{{הערה|לקוטי תורה דרושים ל[[יום הכיפורים]] דף סט, עמ' ב.}}. המשכה זו היא כנגד אור הממלא, אור הסובב והתחברותם יחד. וכך הם משפיעים על עולמות בי"ע.
===הרבי===
====ענינו של משיח====
חידושו ומעלתו של משיח הוא דבר אחד עם עצם מהותו - מעלותיו אינם נוספים על עצם מציאותו אלא הם בו עצמו. ועל דרך מלכותו שתהיה באופן נעלה ביותר אין זה שעל ידי ביטול העם והנהגתו שלו נוצרת בזה מלכותו אלא שהוא 'מלך בעצם' - רוממותו היא עצמית ואינה תלויה ונגרמת על ידי הפעולות. 

הסיבה לכך היא: משום שכל מעלותיו נובעים מנשמתו שהיא דרגת ה[[יחידה]] כמבואר בפירוש הרמ"ז{{הערה|לזח"ג רס, ב, נדפס במקדש מלך קצ, ב). לקוטי תורה להאריז"ל על הפסוק: (בראשית ה, כב) ויתהלך חנוך. ועוד.}} ולכן גם המלכות שלו היא 'תוצאה' מנשמתו שהיא בדרגת היחידה שעניינה היא לא שהיא מרוממת עצמה מעל כל הדרגות, אלא שהיא 'מובדלת בעצם' משאר הדרגות ומלכתחילה עצם מהותה מובדלת מהם ואינה בגדרם כלל. ולכן גם מלכותו הוא בעצם מהותו שהוא מרומם ומנושא בעצם מכל העם כולו. 

ולכן במלכותו המתגלה על ידי פעולותיו לא מתגלה עומק מלכותו (שבזה מתגלה רק המלכות שמצד הפעולות) ודווקא בזה ש'יעמוד מלך' - לפני הפעולות, מתגלה עצם המלכות. ועל ידי התגלות זו שאר פעולותיו שאחרי זה עניינם להמשיך עניין זה בעולם.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כז עמוד 256 הערות 36 ו37.}}{{הערה|שם=תולדות נ"ב|1=התוועדויות [[תשנ"ב]] עמוד 320. ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=139 ספר השיחות [[תשנ"ב]] חלק א עמוד 133] פרשת תולדות)}}.
====אבן השתיה====
עניינה של [[אבן השתיה]] הוא ספירת ה[[מלכות]] (ובפרטיות במלכות גופא עניינה הוא יסוד שבמלכות) וזה הוא הביאור בדברי הילקוט{{הערה|הובא בפירוש [[הרמ"ז]] על הזהר חלק ג ריג, ב.}} "נטל [[הקב"ה]] אבן השתיה ואמר ליוסף אם תגע בה (באשת [[פוטיפר]]) הרי משליכו ומחריב את העולם" שעניינו של יוסף הוא יסוד והמלכות היא בת זוגו של ספירת היסוד.{{הערה|ספר המאמרים תרל"א {{מקור}}.}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:מקובלים]]