עריכת הדף "חסידות"

רבי ישראל בעל שם טוב נהג בתחילה כמנהגם של [[מחנה הנסתרים]] והסתיר את גדולתו, עד שגילה עצמו לציבור בעקבות עליית [[נשמה]] אותה עשה ב[[ראש השנה]] בשנת [[תק"ז]], במהלכה נשמתו נפגשה ב[[עולמות העליונים]] עם נשמת ה[[משיח]] שאמר לו שזמן [[גילוי]]ו יהיה כאשר תתפשט תורתו - [[תורת החסידות]] ב[[עולם]]. על עליית [[נשמה]] זו סיפר לגיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]] במכתב.

לאחר פרעות ת"ח - ת"ט הייתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות.  

מלבד זאת, עיקרי [[תורת החסידות]], שנוסדה על ידי הבעל שם טוב והורחבה על ידי המגיד ותלמידיו לדורותיהם, הוסברו באריכות בקונטרס [[ענינה של תורת החסידות (קונטרס)|ענינה של תורת החסידות]] מ[[הרבי]] וב[[קונטרס תורת החסידות]] מ[[אדמו"ר הריי"צ]].  

עיקרם של הדברים הוא כדלעיל, אין ענינה של החסידות רק להחיות מבחינה רוחנית את עם ישראל, או תנועה קבלית כלשהי, אלא לגלות את פנימיותו של כל דבר, בחינת היחידה שבכל עניין. ככזו מובן הקשר בין החסידות ל[[גאולה]] שענינה גם כן גילוי פנימיות כל דבר. וכפי שמסופר על עליית ה[[נשמה]] של הבעש"ט ב[[ראש השנה]] תק"ז ששאל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר", וע"ז ענה לו "[[הפצת המעיינות|לכשיפוצו מעינותיך חוצה,]] וידעו לעשות יחודים כמוך", היינו שעל ידי התפשטות תורת החסידות ועבודת ה' בדרך זו, על ידי זה יבוא ה[[משיח]].

גילויו של [[הבעש"ט]] נעשה כאמור בשנת [[תצ"ד]] ומאז החלה ההנהגה בצורת [[אדמו"ר]] ו[[חסידים]]. לאחר [[הסתלקות]] [[הבעש"ט]] ב[[חג השבועות]] בשנת [[תק"כ]] מילא את מקומו רבי דובער, הרב [[המגיד ממזריטש]], בהנהגת החסידות הכללית.