עריכת הדף "גד יעקבי"

'''גד יעקבי''' ([[ה'תרצ"ה]] (1935 למנינם) – [[י"ג באלול]] [[ה'תשס"ז]] (27 באוגוסט 2007 למנינם)) היה חבר כנסת, שר בממשלות [[ישראל]] ושגריר ישראל באו"ם, סופר, שהיה בקשר עם [[הרבי]].

 

הוא החל את פעילותיו הציבורית במסגרת הדור הצעיר של 'תנועת המושבים' ומטה הצעירים של מפא"י ורץ לבחירות לכנסת הרביעית. בהיותו בן 23, היה לעוזר שר החקלאות, משה דיין ולאחר מכן שימש כדובר משרד החקלאות וראש 'המרכז לתכנון ופיתוח חקלאי' של משרד זה. בוועידת מפא"י בשנת [[ה'תשכ"ד]] (1964 למינינם) היה בין פעילי 'המיעוט' שהתקבץ סביב [[בן גוריון]]. במשך כמה שנים היה חבר 'הועדה המרכזית' של ההסתדרות הכללית ולאחר מכן נבחר והיה חבר בכנסת השביעית, השמינית, התשיעית, העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה. בשנים אלה, שימש גם כסגן שר התחבורה, ולאחר מכן כשר התחבורה, יו"ר ועדת הכלכלה, שר הכלכלה ושר התקשורת. בתחילת [[ה'תש"נ]] היה חבר הקבינט המדיני בטחוני. בשנת ה'תש"נ הכריז על מעמדותו להנהגת מפלגת העבודה אך פרש מן ההתמודדות בסוף שנת [[ה'תנש"א]] (1991 למינינם) והצטרף לתומכים ב[[יצחק רבין]]. בשנת [[ה'תשנ"ב]] (1992 למינינם) הוצב במקום ה-45 ברשימת מפלגתו לכנסת ה-13. הוא לא נבחר אך מונה לשגריר ישראל באו"ם ושימש בתפקיד זה עד שנת [[ה'תשנ"ו]] (1996 למינינם). בתפקידיו הבאים, היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל ויו"ר מועצת רשות הנמלים והרכבות.

נפטר ב[[י"ג באלול]] [[ה'תשס"ז]] (27 באוגוסט 2007 למינינם) בגיל 72 לאחר שעבר ניתוח בלבו בטורונטו שבקנדה. נקבר בבית הקברות ב[[קריית שמואל]].

קשריו עם [[הרבי]] החל כבר בהיותו שר התחבורה. הוא כתב לרבי מספר מכתבים וזכה למענה מהרבי על כל מכתב ומכתב וגם לברכהשסייעה לו כאשר עבר ניצוח לב פתוח, מהראשונים שבוצעו אז בישראל. כאשר הרבי שמע על כך, שלח לו מכתב עידוד שחיזק את גד יעקבי. באחד המענים, הרבי גם כתב ונימק מדוע לדעתו, אין להשתמש בהגדרות 'דתי' ו'חילוני', דבר שגד יעקבי הזדהה עמו לחלוטין וקירב אותו מאוד לרבי.

אחד מהחסידים שקירב אותו לחב"ד, וביוזמתו הגיע ליחידות עם הרבי, היה ר' [[שלוימקה מיידנציק]]. הרב מיידנצ'יק תחילה היה מדבר עמו בעניני כבישים, אך לאחר מכן כאשר היה נפגש עמו, היה מכיר לו את היהדות לעומק, ואת חסידות [[חב"ד]] בפרט. כאשר הציע פעם אחת ליעקבי להגיע ל[[כפר חב"ד]] ולהתרשם מהמוסדות שם, הגיע יעקבי לכפר חב"ד, שם הדריך אותו הרב [[שמואל חפר]] יחד עם עוד כמה חסידים נוספים.

כאשר יעקבי עמד לצאת מארה"ב, הציע לו ר' שלוימקה מיידנצ'יק שכאשר יגיע ל[[ניו יורק]] יפגוש את הרבי. יעקבי לא היה אדם דתי, אך סבו וסבתו שמרו תורה ומצוות, ויעקבי הכיר כבר את ה[[יהדות]] לעומק.

כאשר יעקבי נכנס ל[[יחידות]] עם הרבי, נמשכה השיחה כשעתיים.  

בתחילת היחידות הרבי ביקש מיעקבי שיספר על עצמו. לאחר שסיפר על ילדותו ועל משפחתו, שאלו הרבי מה דעתו על [[ארץ ישראל]] - על גורלה ועתידה. 

יעקבי ענה באותה יחידות לרבי, שלדעתו זכות עם ישראל חלה על ארץ ישראל כלה, אבל בארץ חי גם עם אחר הזכאי לישב בארץ, שאסור לעם ישראל לפגע בו או לגרש אותו.

השיחה נמשכה בכיוון הזה, שיעקבי חוזר ומדבר שארץ ישראל תיהרס אם יפגעו בערבים, והרבי חולק עליו נחרצות, אך בצורה ניחוחה ועדינה. 

לאחר מכן, שאל יעקבי את הרבי מדוע הרבי אינו עולה לארץ ישראל. הרבי השיבו, שלפי התורה, אסור לו לצאת מארץ ישראל לאחר שביקר בה, ובזמן שיהיה בארץ ישראל ישנם מאות יהודים ברחבי אמריקה, וברחבי העולם שעדיין לא מודעים ליהדות, ואם הוא לא יפעל למענם לא יהיה מי שיפעל.

לקראת שנת [[ה'תשל"ז]], שלח הרבי מכתב ליעקבי. מכתב זה מכיל הוספות בכתב יד קדשו על שולי המכתב . במכתב זה הוסיף הרבי בכתב יד קדשו: {{ציטוטון|בכבוד ובברכה '''להצליח לחבר לב בנ"י לאבינו שבשמים והשם עוזרו [חתי"ק]'''}}. 

*[http://shturem.net/index.php?section=news&id=18326 על פטירתו] באתר {{שטורעם}}.

*[https://col.org.il/news/31851 מספר על פגישתו עם הרבי] באתר {{חב"ד און ליין}}.