עריכת הדף "אין עצם מסתיר על עצמו"

'''אין עצם מסתיר על עצמו''' הוא טענה לוגית המובאת ב[[תורת החסידות|חסידות]] כהסבר לכך שהצמצום שפעל [[שם אלוקים]] אינו מעלים על [[עצמותו]] ויתירה מכך שגם אינו מעלים על [[אור אין סוף]], וכל פעולתו הוא רק להעלים על האור ביחס ל[[נבראים]]. טענה זו מובאת כהסבר לתוכן הפסוק{{הערה|דברים ד, לט.}} "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים". ומבארת כי היות ושם אלקים מאוחד עם שם הויה, לכן אין בכוחו להעלים עליו מהטענה כי "אין עצם מסתיר על עצמו".

|תוכן="ואמנם יובן למשכיל דלגבי עצמותו ית' אין בחינת מגן המבדיל דשם אלקים הבדלה והעלם אמתי, '''מאחר שהוא עצמו המעלים ומבדיל''' כו' ועיקר ענין ההבדלה וההעלמה הוא רק לנבראים בלבד כדי שיתקיימו במציאות יש ודבר כנ"ל, אבל לא לגבי עצמותו.

וזהו שאמר דקמיה כחשכה כאורה כו' וכמו שנתבאר במקום אחר. וזהו "כִּי הוי' הוּא הָאֱלֹקים" ית' דהבדלה דשם אלקים מתיחד בעצמותו ית' בתכלית היחוד ולזאת "אֵין עוֹד" (המשך הפסוק) שאין הנבראים תופסים מקום כלל, אפילו בדרך בחינת עוד ודבר טפל.."

המשל מתאר, רב חכם גדול הרוצה להשפיע "דבר-שכל" לתלמיד שכישוריו השכליים נמוכים וקטנים בערך לשכלו של הרב. להצלחת המשימה נדרש המשפיע לצמצם ולהתאים את שכלו וחכמתו שבעת ההשפעה לא יגלה רק את רמת השכל השייכת לפי ערך התלמיד. השכלה זו תהיה רק קיצור ותמצות של שכל הרב ו[[הארה]] חיצונית המותאמת לפי ערך כלי המקבל. מלבד זאת, לעתים כאשר עולמו של התלמיד זר ומנותק לגמרי מעולמו של הרב, על הרב להעלים את השכל במשל מתאים מעולמו של התלמיד. מהותו של המשל ופרטיו הנם זרים לעומק שכלו והשגתו השכלית של הרב, והרי המשל כ[[לבוש]] שמחד גיסא מעלים על לובשו, ומאידך גיסא מותאם למידתו. כן הוא גם במשל ונמשל, שהמשל הוא דבר זר משכל והשכלת הרב ומעלים עליו אלא שהוא מותאם לפרטי הנמשל ולכן הוא מגלה את השכל לעולמו של התלמיד.

המורם מכך, שבעת שעוסקים הרב והתלמיד בשכל המקוצר או בפרטי המשל, עצם שכלו של הרב וסברותיו נעלמים ומוסתרים, וסברותיו המופשטות של הרב אינם גלויים. אולם הסתר זה אינו אמתי כלפי הרב שהרי אין לומר שהסברות נמחקו מידיעתו, אלא נהפוך הוא כל פרט בשכל המקוצר אותו משפיע הרב וכן בכל פרט במשל רואה בו הרב בגילוי כל עומק השכל שיש לו במוח זיכרונו.

ויתירה מכך, שכל התוכן של ההתעלמות של שכל הרב והבאתו בצמצום במשל הוא בכדי שבסופו של דבר השפעת הרב תגיע ותושפע למקומות נמוכים יותר בשכל התלמיד הנמוך והקטן.

לאמתו של דבר, כשמדובר ברב ותלמיד במשל סוף סוף ישנו צמצום בעת הכנת הרב להשפיע שבאמצעות צמצום השכל על יד הרב נמצא שכל ששיך למקבל, ורק שלאחר מכן מפני שבמוח זכרונו של הרב מאיר השכל בכל עמקו לכן גם בפרטים הקצרים אין הצמצום ומאיר בהם מצד הרב כל השכל. משאין כן במשל גם בעת הצמצום עצמו אין בכך שום הסתר על הבורא מצד הבורא כי כל מטרת הצמצום הוא רק ביחס לאור ששיך לנבראים שהוא לא ירגיש את האו הבלי גבול ומצד הבורא תמיד הוא היה נבדל מהאור הבלי גבול ולכן גם בעת הצמצום עצמו הוא אינו צמצום ביחס לבורא.{{הערה|שם=תרס"ה}}{{הערה|הרבי, מאמר גדול יהיה תשכ"ב (ספר המאמרים מלוקט ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/118.htm מהדורה חדשה - חלק ד עמוד 118]).}}  

מובא בשולחן ערוך בקשר ל[[כיפה|כיסוי הראש]]{{הערה|סימן צא סעיף ד.}}:"..הנחת היד על הראש לא חשיבה כיסוי.." ומקורו בשו"ת תרומת הדשן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14655&st=&pgnum=15 סימן י']) שנימק את הדין: "משום דהראש... והיד חד גוף אינון '''ואין הגוף יכול לכסות על עצמו'''.."{{הערה|הובא בית יוסף וב"ח שם, וכך כותב גם אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו (אורח חיים סימן צא סעיף ד.): "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו"}} כלומר, היות ותוכנו של כיסוי הראש הוא הסתרת מציאותו אין בכוחו להסתיר את מציאותו על ידי גופו שלו עצמו{{הערה|ראה ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב בתילת העמוד.}} משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שהמהות של שניהם הוא אותו העצם.{{הערה|מאמרי האדמו"ר הרש"ב: "ת"ר נר חנוכה", תרמ"ג. "וידעת היום", תרנ"ז. "ראה קראתי בשם בצלאל" תרס"ה.}}

[[קטגוריה:צמצום]]