עריכת הדף "אור אין סוף"

{{פירוש נוסף|נוכחי=אור אין סוף|אחר=פירושים נוספים באור|ראו=[[אור (פירושונים)]]}}
{{סדר ההשתלשלות}}
'''אור אין סוף''' נקרא ההתגלות והתפשטות מ[[עצמות ומהות|עצמותו יתברך]] כפי שהוא לפני ה[[צמצום]]. התגלות זו מכונה [[אור]], משום שהאור (אור השמש) ממחיש לנו את כללות שלושת ה"גדרים" של "אור אין סוף": א. אינו חלק מעצם גוף המאור אלא רק זיו והארה ממנו, ב. דבוק למאור, ג. מעיין המאור (היינו, דלא זו בלבד שאין אור בלי מאור, אלא שכל גדר מציאות האור הוא התגלות '''המאור'''. אין זה שהמאור "עושה" משהו "אחר" שאינו מאור, אלא האור הוא התגלות המאור עצמו). והנמשל: אור אין סוף הוא התגלות העצמות, והתגלות זו עם שהיא בריחוק מהעצמות - להיותה "אור" הרי היא דבוקה (וכלולה בו) ודומה לו (דכשם שהעצמות הוא אין סוף גם האור הוא בבחינת אין סוף). '''עניינו ומטרתו''' של אור אין סוף הוא ראשית נתינת מקום לבריאת העולם שלהיותו אור והתפשטות בלבד ישנה האפשרות שממנו ועל ידו יתהווה העולם. אולם עדיין אור זה כפי שהוא לפני הצמצום הוא נעלה באין ערוך מהעולם ולפיכך הוצרך להיות באור זה צמצום.

במקומות רבים בחסידות גם האור '''שאחרי''' הצמצום נקרא "אור אין סוף"{{הערה|כי '''לגבי העולמות''' הוא אכן אין סוף הן בנוגע ל"התפשטותו" והן בנוגע למהותו (היינו, שהוא אור פשוט ואינו מוגדר בציור פרטי).}}, אך בערך זה מדובר רק על הפירוש הפשוט יותר - שאור אין סוף הוא האור שלפני הצמצום{{הערה|היינו, א. משום שהוא אין סוף "ממש" (ולא רק בערך לעולמות), ב. מה שגם אחרי הצמצום האור דבוק במאור אין זה באותו אופן שלפני הצמצום, שהרי הוא מציאות '''שמחוץ''' לעצם, ג. הפשיטות שבאור  אחרי הצמצום אינה פשיטות בתכלית (אלא רק ביחס לעולמות), וממילא אינה ממש "כעין המאור".}}

==תכונות==
===אור===
{{ערך מורחב|אור}}
ההתגלות מהעצמות מכונה ב[[תורת החסידות]] 'אור (אין סוף)', בשונה מ[[שיטת החקירה|חוקרים]] שהגדירו זאת כ'שפע'. מטעמים רבים כינו המקובלים את התגלות זו בשם אור כיון שה'אור' מתייחד בתכונות רבים המהווים [[משל]] להתגלות האלוקית:

אחדים מהתכונות של אור באים להגדיר את היחס שבין האור למאור שמחד ישנו קירוב גדול בין האור למאור (שלעומת זאת ב[[שפע]] הוא אינו) שהאור דבוק ומחובר תמיד למקורו, הוא דומה למקורו, ומאיר בדרך ממילא (ובהכרח). ומאידך ישנו 'ריחוק והבדלה' בין האור למאור שהוא רק התפשטות ואינו מציאות:

* '''מחובר למקור''' - טבע כל אור שהוא קשור תמיד למקורו, המאור. כשיש נתק בין מקור האור לאור, מיד נפסקת הארה ולכן אור אין סוף מחובר תמיד ל'עצמות'.

* '''דומה למקורו''' - מאחר שאור מחובר תמיד למקורו, ממילא הוא גם דומה למקור. כמו שהמקור, העצמות, אינו מוגבל ומוגדר כלל, כך גם אור אין סוף הוא בלתי מוגבל ומוגדר וכל ה[[עולמות]] ה[[רוחני]]ים וה[[גשמי]]ים מופרכים אצלו (שלכן כדי לברוא עולמות נצרכו צמצומים רבים). המשל המובא על כך ב[[תורת החסידות]] הוא מהשמש המאירה לכדור הארץ, שלמרות שהשמש עצמה לא מגיעה אלינו, בכל זאת על ידי קרני השמש מגיע לכדור הארץ כוחו של השמש עצמו{{הערה|[[ספר המאמרים]] שנת [[ת"ש]] ע' 11}}.

* '''מאיר באופן פסיבי''' - טבע האור שהוא מאיר באופן ספונטני מהמאור ולא צריך פעולה אקטיבית לשם כך. לדוגמה, השמש אינה צריכה לעשות פעולה כלשהי כדי שאורה תופץ.

* '''אינו מציאות לעצמו''' - אור הוא הארה בלבד מהמאור ואין שום יחס בין האור למאור. לדוגמה, אין שום יחס בין אור השמש, שהוא אור בלבד, לבין גוף כדור השמש עצמו.

(אולם לאמיתו של דבר יחסו של אור אין סוף להעצמות שונה מאור השמש לשמש. מפני שבו עניינים שבהם הוא רחוק יותר מהאור הגשמי ומאידך יש שהוא קרוב יותר. 

והוא מפני שלעומת אור השמש שעניין השמש הוא להאיר (ולכן סוף סוף יש קישור ושייכות ביניהם). העצמות לעומת זאת, הוא למעלה מלהיות 'מאור' ולכן האור הוא רחוק מהעצמות באין ערוך. וגם אינו 'מגלה' את העצמות כי אם את המאור שבעצמות שהוא מקור האור{{הערה|שהרי העצמות הוא למעלה מלהיות מאור ואם כן זה שישנו מציאות האור אינה מכריחה שישנו מציאות העצמות שלמעלה מהמאור.}} ומפני שהעצמות מציאותו מעצמותו לכן גם אופן מציאותו הוא: שהוא 'נמצא בבלתי מציאות נמצא'. משאין כן האור להיות שיש לו תחילה (כדלהלן) גם אופן מציאותו הוא כעין שאר הנמצאים ואינו כמציאות העצמות. ויתירה מכן שהמצאת והתהוות האור מהעצמות היא ברצון העצמות (ולא כאור השמש כדלהלן באריכות) שמראה על הבדלה שבין העצמות לאור.

אולם יחד עם ריחוקה של מציאות האור מהעצמות הרי שאופן המצאתה וגילויה מהעצמות היא באופן שהיא תהיה כאור הקרובה אל המאור ומגלה אותו. ולכן מצד אופן התהוותה הרי יש לה יחס אל העצמות כאור ומאור.
ומצד זה היא דבוקה יותר מהאור השמש בהעצמות לפי שאף התפשטותה היא בתוך המאור - העצמות, והיא כלולה בה עד שכל מציאותה היא העצמות.)

===אין סוף===
====סיבתה====
האין סוף שבאור זה נובע מצד דביקותו בעצמות משום שכל אור הוא מעין המאור ומכיוון שהעצמות הוא אין סוף לכן גם האור שמתפשט ממנו הוא אין סוף. (ובאמת האור מצד עצמו הוא מוגבל שהרי האור יש לו תחילה וכל דבר שיש לו תחילה בהכרח שיש לו סוף{{הערה|ראה [[תהלים]] קיט, צו ובמפרשים שם.}} וזה שאור זה הוא אין סוף הוא רק מצד רצון העצמות שיהיה דבוק ויהיה בו תכונה זו של אין סוף).

====עניינה====
אין סופיותו של אור אין סוף בא לידי ביטוי בפרטים הבאים:

א.'''מתפשט בכל מקום בלי שינויים''' - שמכיוון שהוא אור שאינו מוגבל כלל והוא אחד עם [[עצמותו יתברך]] לכן בכל מקום שהוא הוא ללא שינויים.

ב.'''מתגלה בכל מקום'''. בכמה פרטים: 1. הוא נמצא בגילוי בכל מקום וגם לאחרי הצמצום כשנעשה מקום פנוי (מהאור) אזי כשהוא כן מאיר הוא מאיר בשווה בכל העולמות (כמו בבית המקדש, ב[[שבת]] ובתורה. שבכל זה נמצא האור בגילוי בכל העולמות בשווה).{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו עמוד כב - כג.(מהדורה החדשה - לא-ב.)}}2. גם כשאינו מתגלה בעולם מצד היותו אין סוף הוא נמצא בכל מקום בגלוי - שגילויו הוא רק מצד האור על אף שמצד העולמות אינו מתגלה בהם.{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו עמוד תקא.(במהדורה החדשה - תרס-א.}} 3. הגילוי הוא גם בעולמות - שעל אף היותם גבול נמצא בהם עניינים שהם בלי גבול כריבוי מיני הנבראים וכנצחיות הנבראים שזה מצד הבלי גבול של אור אין סוף שמאיר בבריאה עד למטה מטה.

ג. '''אין לו הגדרה''' וציור: 1. שאינו מוגדר בשום גדר וציור ולא שייך לומר בו איזה תכונה וכדומה ולכן מושלל הוא מהספירות והעשר ספירות הם רק לאחרי ה[[צמצום]] ב[[אור הקו]]{{הערה|ובדרגה התחתונה יש [[עשר ספירות הגנוזות]] ראה ספר הערכים ערך אוא"ס (א) הערה 77 ובשולי הגליון להערה 90.}} ואילו הבריאה הייתה מאור זה (ללא הצמצום) הייתה הבריאה גם כן באופן של בלי גבול ובפשיטות ללא ציור והגבלה.
2. מצד זה שהוא בלי גבול וללא גדר וציור, לכן הוא יכול להוות '''כל''' מציאות. משום שאינו מוגבל בציור מסויים שיוכל להוות רק כציור זה.{{הערה|בשונה מאור הקו שמוגדר בגדר הרוחני ואינו יכול להוות גשמי.}}
3.עד כדי כך הוא אין סוף ולא מוגדר שאינו מוגדר גם בגדר של 'בלי גבול' וממילא יש בו גם 'כח הגבול'.{{הערה|שבכוחו להוות עולם מוגבל ויהיה מוגבל כהעולם עכשיו - ונתגלה על ידי הצמצום דווקא.}}

אולם סוף סוף על אף היותו בלי גבול וללא גדר אינו כהבלי גבול שבעצמות לפי שהעצמות מציאותו מעצמותו ולכן הבלי גבול שבו אינו נוסף עליו משאין כן אור אין סוף מכיוון שיש לו תחילה (כאמור) לכן הבלי גבול שבו הוא כדבר נוסף עליו והבלי גבול האמיתי בתכלית הוא רק [[עצמות ומהות|עצמותו יתברך]].

אלא שמצד היותו אור אין סוף הרי הוא "מקבל" גם עניין זה מהעצמות שגם בו יהיה עניין הבלי גבול בתכלית{{הערה|נוסף לזה שכללות היותו בלי גבול היא מצד דבקותו בעצמות הרי עניין זה נעשה גדר מציאותו מה שאין כן עניין הבלי גבול שבעצמותו הוא כדבר נוסף עליו.}} אמנם אין זה מעצם מציאותו אלא מצד עניין העצמות שבו{{הערה|ראה ספר הערכים ערך אוא"ס (א) פרק ב סעיף ז.}}

===אור הכלול בעצמותו===
אור אין סוף הן עצם האור והן התפשטות וגילוי האור הם כוללים בעצמותו. ולכן אינם במציאות כלל. מפני שאין דבר חוץ ממנו לכן בכל מקום שמאיר ומתגלה האור, הרי הוא כלול בעצמותו וכשם שאור השמש כשהוא עדיין בעצם המאור אינו מציאות כי אם ה[[כח]] להאיר כך גם האור אינו חש מציאות כלל אלא בטל לגמרי במקורו ואינו אלא הכח והיכולת של העצמות להאיר אור.

ורק לאחרי הצמצום ניתן האפשרות שהאור ירגיש את מציאותו כאילו היא יוצאת חוץ למציאות המאור, משאין כן לפני הצמצום כללות האור הוא כלול בעצמותו.

ביטולו של האור בעצמותו הוא עמוק יותר מביטול אור השמש כשהוא בגוף כדור השמש{{הערה|ראה גם [[ספר התניא]] שער היחוד והאמונה פרק ג.}} 

א. ביטול אור השמש בשמש הוא רק בעצם האור הכלול בשמש ולא גילויו והתפשטותו שהם מחוץ לשמש ואינם כלולים. משאין כן ההתפשטות והגילוי של אור אין סוף שלפני הצמצום אף הוא כלול בעצמותו ובטל ואינו מציאות.

ב. 'אופן' ביטולו של אור השמש שונה מביטולו של אור אין סוף, שאור השמש בגוף השמש הוא "[[כח]] האור" משאין כן האור הכלול הוא ה"[[יכולת]]" של העצמות להאיר. (ההבדל בין כח ליכולת הוא שהכח נחשב לתחילת הדבר. כלומר, הדבר כבר קיים במציאות (שהרי כח הוא כח לדבר מסויים ומצוייר כבר בתכונה מסויימת) אלא שהוא עדיין כלול במקורו בהעלם. משאין כן היכולת אינה נח[[שבת]] לתחילת הדבר כי מתייחסת למציאות היכול - שהוא יכול לעשות כרצונו (ועדיין אין יכולתו מצוירת בדבר אותו הוא יעשה) ולא לדבר שביכולתו לעשות. ולכן בכח נחשב כתחילת מציאותו של הדבר משאין כן ביכולת.) 

הסיבה לכך הוא שאנו רואים שהשמש מוכרח באור וזה מחייב שמושג האור קיים כבר במציאות לפני התגלותה בפועל משאין כן אור אין סוף להיות שאין העצמות מוכרח כלל באור והתגלותו הוא ברצון (כדלהלן באריכות) ממילא מובן שאין הכח להאיר שכלול בעצמות מציאות אור כי אם הוא ה[[יכולת]] להאיר.

בנוסף לכך שאין ענין העצמות בגילוי אור וממילא אין לומר שיש לו כח להאיר. מה שאין כן מאור השמש שעניינו להאיר אור וממילא עניין האור הוא בערכו ונמצא בו בהעלם.{{הערה|ראה בכל זה ספר המאמרים תרס"ו עמוד קפא ואילך (מהדורה חדשה עמוד רמא ואילך) ועוד.}}

===גילוי ולא התפשטות===
אור אין סוף אינו התפשטות כאור השמש המתפשט חוץ למקורו - כדור השמש, אלא הוא גילוי העצם כלומר הארתו אינה על ידי יציאתו חוץ למקורו אלא גילוי העצם. וכמו למשל אדם הפותח קופסה שבה יהלומים שגילויים של היהלומים הוא במקומם ולא על ידי התפשטותם.

והסיבה להבדל הוא שאור השמש להיותו אור גשמי הרי הוא תופס מקום ולכן הארתו מתפשטת ממקום למקום משאין כן באור רוחני וזו היא האור האמיתי שלא שייך בו התפשטות והתכווצות וזו אחת הסיבות שכינו המקובלים את התגלות האלוקית בשם אור.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז שיחה לפרשת אמור (ב) בסוף השיחה ובהערות.}}

תכונה זו היא אחת הסיבות לזה שהאור מכונה "[[שם]]" מפני שאף השם על אף היותו בשביל הזולת ואינו בשבילו עצמו (כאור המאיר לזולת) עם זאת הוא אינו הארה היוצאת מהאדם אלא קשורה אליו שהקורא בשמו קורא לו עצמו.

וההפרש ביניהם הוא בכמה פרטים:
* '''במקום''' בעוד שהתפשטות עניינה התגלות במקום חדש שבה המקור עצם האור אינו נמצא. (וכהתפשטות ה[[מים]] ממקום למקום) 'גילוי' האור הכוונה שבאותו המקום בו נמצא העצם שם מתגלה האור.
* '''במציאות''' אור המתפשט הוא מציאות לפי שהוא מוסיף דבר שלא היה בעצם ובמקורו. שהרי הוא מביא אותו למקום שהוא מצד עצמו לא היה. (וזה עצמו מוכיח שהוא מציאות אף לפני שהתפשט). לעומת 'אור אין סוף' שעניינו 'גילוי' שאינו מוסיף שום דבר על העצם שהרי עניין הגילוי הוא ש'העצם מתגלה' (במקומו).
* '''במציאותה ללא גילוי''' אור המתפשט היותו מאיר הוא על ידי שמגיע למקום ממילא כשיש דבר המעלים שאינו נותן להאור להגיע למקום ממילא יוצא שהאור אינו נמצא כלל, משאין כן אור המתגלה מכיוון שהעצם נמצא בכל מקום אלא שלאחרי הצמצום אינו מאיר אלא נמצא בהעלם אבל הוא נמצא שם.{{הערה|ראה בכל זה בספר המאמרים אתהלך לאזניא עמוד רנב, סידור עם [[דא"ח]] עמוד מח, א. ועוד (ספר הערכים המצויין בקישורים חיצוניים להלן)}}

===כח העצמות שבו===
{{ערך מורחב|כח העצמות}}
כח העצמות הוא כוחו של העצמות לברוא ולחדש [[יש מאין]], כח זה הוא כוחו רק של העצמות לפי שסוג המציאות של היש הוא מציאות שאינה חשה את מקורה והרי היא כאילו מציאותה מעצמותה. כלומר בהרגשתה הרי היא [[קדמון]] והיות והמציאות היחידה שהיא מציאותה מעצמותה הוא העצמות לכן הכח לברוא מציאות כזו היא רק בכח העצמות ולא בכל דרגה אחרת המתפשטת מהעצמות לפי שכל דרגה אחרת היא אינה קדמון אלא יש לה מקור ותחילה.

אולם היות והאור מעין המאור הרי כשם שבמאור - העצמות, יש כח לברוא יש מאין, כך גם באור אין סוף 'ניתן' כח זה שכשם שעל ידי דבקותו של האור למאור הרי הוא אין סוף (על אף שמצד עצמו הוא מוגבל כנ"ל) כך גם ניתן לו כח העצמות. אלא שכח העצמות שבה שונה מהאין סוף שבה, שהאין סוף הוא תכונה באור עצמו משאין כן כח העצמות שבאור גם אחרי שיש לו כח זה, הרי היא אינה באור עצמו אלא מצד דבקותו.

לפי שאמיתית כח העצמות אינה מתגלית באור אין סוף (אלא בספירת המלכות) היות וגדר האור הוא גילוי וכח העצמות הוא למעלה מגילוי{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו עמוד תקכח (מהדורה החדשה - עמוד תרצו).}} והיות ויש לאור קצת מציאות - שהיא 'מגלה' את העצמות לכן אין כח העצמות מתלבש בה{{הערה|מאמר תודיעני אורח חיים [[תש"ח]] פרק כ"ד.}} והיות והאור עניינו גילוי העלם, לכן אין בכחו לברוא מציאות יש שהיא 'התחדשות'{{הערה|מאמר זה היום [[תשכ"ה]] (תורת מנחם - התוועדויות חלק מא עמוד 6).}}

ותפקידו של אור אין סוף הוא להיות ממוצע בין העצמות לספירת ה[[מלכות]] שעיקר הבריאה וההתהוות היא על ידה דווקא להמשיך לגלות ולעורר בה את כח העצמות שבה - בספירת המלכות. שהבריאה עצמה היא דווקא על ידי תנועה של גילוי וכח העצמות שבספירת המלכות היא בהעלם ודווקא על יד האור היא מתגלית. וכן תפקידו של האור להמשיך את כח העצמות להיות ממוצע בין העצמות למציאות ה[[יש הנברא]] להמשיך בה את כח העצמות לבריאתה.

==המשכתו מעצמות ==
===ברצון===
על אף היותו השפעה בדרך אור ולא בדרך [[שפע]] שהחילוק ביניהם הוא: שהאור השפעתו בדרך "ממילא" כלומר ללא התעסקות ה[[משפיע]] להשפיע האור. משאין כן ה"שפע" הוא בדרך התלבשות והתעסקות - שה[[משפיע]] מתעסק כדי להעביר ההשפעה למקבל. ואחד החילוקים היוצאים מזה הוא: שהשפע הוא ברצון המשפיע, משאין כן האור להיותו בדרך ממילא הרי ההשפעה אינה תלויה ברצון המשפיע, על דרך [[אור השמש]] שאינו תלוי כלל ברצון השמש ואינו יכול להפסיקו ברצונו.

מכל מקום אור אין סוף, הוא גילוי שבא ברצונו של העצמות. ומניעת הרצון בלבד תהווה מניעת גילוי האור אין סוף.{{הערה|ראה בכל זה ספר המאמרים תרס"ו עמוד קע"ח (מהדורה חדשה רלז-ח) וראה שם שלכן מצד בפרט זה מתאים יותר [[משל]] דאור הנפש שהוא גלוי ברצון לא כאור השמש.}} על אף שב[[עצמותו יתברך]] אי אפשר לומר שום ציור וגדר כלל שנומר שיש בו עניין ה[[רצון]] ולכן בהכרח שאין זה רצון ממש מכל מקום הכוונה ברצון הוא שבוודאי אין האור בהכרח.

ומזה יוצא שגילוי אור אין סוף גם אור זה שהוא לפני הצמצום הוא על ידי צמצום והתעלמות מכיוון שהוא מאיר על ידי הרצון ולא בדרך ממילא (בהכרח). (אמנם אין זה צמצום כבאור הממלא המצומצם כי אם ברצון [[אותיות]] צנור.){{הערה|ספר השיחות תורת שלום עמוד 147.}}{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 87 ואילך.}}

ולכן אין האמת של האור כאמת העצמות לפי שגדר האמת הוא דבר הקיים שלא יבטל{{הערה|על דרך לשון המשנה(פרה פרק ח משנה ט) לנהר שנפסק זרימתו "נהרות '''המכזבים'''".}} ומכיוון שמציאות האור מחודשת ברצון ובהבטל הרצון בטיל האור, לכן אינה אמת כאמיתות העצמות וזה הוא הפירוש בלשון ה[[רמב"ם]]{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ד.}} "הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת אמיתתו" שהכוונה בזה אף על אור אין סוף שלפני הצמצום. אולם עדיין אור אין סוף להיותו "אור" שהוא מעין המאור - העצמות הרי הוא אמיתי בעת קיומו ואינו כמו הנבראים שאינם אמת לגמרי גם בעת קיומם.{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו סוף עמוד תלב ואילך (מהדורה החדשה עמוד תקסח ואילך).}}

===תוארו - "אור אין סוף"===
זה שאור אין סוף המשכתו היא ברצון דווקא היא הסיבה שהתואר לאור הוא "אין סוף" ולא "אין לו תחילה" לפי שבפירוש 'תחילה' שני ביאורים: או שיש לו מקור שממנו נמשך. או שיש לו תחילה ממש שלפני התהוותו קדם לו 'העדר' - שלא היה קיים. ולפי זה אילו המשכת אור אין סוף היה הכרחי (ח"ו) אמנם מצד זה שלאור זה יש מקור - העצמות שממנו נמשך האור - לא שייך לתארו באין לו תחילה, הנה מצד זה שמיד כשישנו מציאות המאור ישנו מציאות האור (אילו היה בהכרח ח"ו) ממילא היה שייך לתארו אין לו תחילה שכשם שאין למאור תחילה שמציאותו מעצמותו כן גם באור. ורק משום שהתחדשות האור הוא ברצון ממילא הרי הוא כעין{{הערה|זה שנאמר רק כעין, הוא משום שהרצון הוא לא רצון ממש שהרי אי אפשר לומר בעצמות תואר "רצון" כנ"ל - ספר המאמרים תרס"ו עמוד קסט-ע (מהדורה חדשה עמוד רכו).}} קדמו העדר משום שמציאותו מחודשת על ידי הרצון.

וזהו שהתואר אור אין-סוף, משמעותו - אור שהוא אין-סוף, ולא אור של אין-סוף. משום שאת [[עצמות|עצמותו]] יתברך שממנו נמצא האור אין סוף, אי אפשר לתאר בתואר "אין-סוף", לפי: 

'''א.'''שתואר זה אינו מתארו כלל, שהרי [[עצמות ומהות|עצמותו יתברך]] אין לו תחילה, שמעלה זו גדולה יותר ממעלת אין-סוף, וכמו שכתב הרמ"ע: "כי כל [[קדמון]] נצחי ולא כל נצחי קדמון שרבים מן הנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא".

כלומר, כל "קדמון" - היינו, מציאות שלא קדמו מצב של העדר מציאותו, אלא היה והווה תמיד, מפני שמציאותו מציאות-אמת מצד עצמו, הרי בהכרח שהוא גם נצחי, כי מציאות אמתית שאינה תלויה בשום דבר שתבטל על ידה ולכן היא נצחית.

אולם מציאות נצחית אינה בהכרח "קדמון", כי ייתכן מציאות מחודשת שהתחדשה על ידי [[הקב"ה]] (וקדם למציאות זו מצב של העדר המציאות) ומכל מקום יהיה נצחי ברצון הבורא (כעולמות עליונים [[א"ק]] [[אצילות]] ו[[צבא השמים]] שאף שמחודשים המה מאין ליש יש בהם ניצחיות ואינם מוגבלים וגם בארץ למטה נמצא נצחיות במין שבכל מין יש בלי גבול תולדות על אף היותו נברא ומחודש). 

ומכיוון ש[[עצמותו יתברך]] היא קדמון שלא קדם לה העדר אלא מציאותה מעצמותה, לכן לא שייך התואר אין סוף משאין כן על האור המתפשט ממנו בלבד, והוא הנקרא בשם "אור אין סוף".

'''ב.''' התואר אין סוף שייך לומר על דבר המתפשט ויצא חוץ לעצם שהוא מתפשט ומתגלה באין סוף פרטים וכיוצא בזה. ומכיוון "שהעצם בלתי מתגלה ובלתי מתפשט" לכן לא שייך תואר זה על העצמות משאין כן על אור המתפשט.{{הערה|ראה גם ספר המאמרים תרנ"ט מאמר דיבור המתחיל צאנה וראינה (הא').}}

==מדרגות כביכול באור אין סוף==

אף על פי שאור אין סוף ברוך הוא כשמו כן הוא - שאין לו סוף, מכל מקום יש בו מדריגות, והם בבחינת אין סוף,
החל מעצם פנימיות האור כפי שהוא דבוק ומאוחד בעצמותו יתברך, וכלה ב[[צמצום]] שנעשה בו עד שנעשה בבחינת "[[סובב כל עלמין]]", שבזה נותן "מקום" ואפשרות להתהוות ה[[עולמות]].

והיינו שאף על פי שהאור אין סוף - סובב ומקיף את השתלשלות העולמות, שהוא למעלה מהם ב[[אין ערוך]], אבל מאידך, העובדה שהוא מקיף אותם - מלמדת על שייכותו אליהם.

השייכות של האור אין סוף ברוך הוא להשתלשלות העולמות היא היות האור אין סוף בבחינת [[רצון]] להתהוות כל ההשתלשלות, ואף על פי שרצון ה' "להיות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]" - מושרשת בעצמותו יתברך, מכל מקום בהיות הרצון כלול בעצמותו - אינו בגדר רצון כלל.

כי בהיות האור אין-סוף כלול בעצמותו, הריהו בבחינת [[אין]] לגמרי, ואחר-כך נמשך להיות בבחינת זיו ובו היה [[הצמצום הגדול]], שנעשה בו "חלל ומקום פנוי" כביכול לצורך עמידת העולמות, ונמשך לתוך "[[חלל]]" זה בחינת "[[אור הקו|קו אור]]" דק ומצומצם.

==מלכות דאור אין סוף==
'''מלכות דאור אין סוף''' היא הבחינה האחרונה של אור אין סוף שלפני ה[[צמצום]] וזהו הנקרא [[עשר ספירות הגנוזות]] שב[[טהירו עילאה]]. על ידי הצמצום נמשך מלכות דאור אין סוף להיות בבחינת [[עתיק יומין]] ל[[אדם קדמון]].

==למעלה מעלה עד אין סוף ולמטה מטה עד אין תכלית==
"למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית" שהוא לשון ה[[תיקוני זוהר]]{{הערה|תקוני זוהר, סוף תיקון נ"ז}} וה[[זוהר]]{{הערה|זוהר חדש, יתרו לד סע"ג}} המובא ב[[חסידות]] המתאר את התפשטות של [[אור אין סוף]] בכל ה[[עולמות]]{{הערה|ענין ה'מעלה' ו'מטה' שבאור אין סוף נתבאר בד"ה ויולך הוי' ובד"ה אדם כי יקריב שבהמשך תרס"ו. כפל הלשון - "למעלה מעלה" ו"למטה מטה" - נתבאר בד"ה ונחה תשי"ד (הוגה ונדפס בסה"מ מלוקט ח"ב)}}.
בכללות, הביאורים מתחלקים לב' ביאורים כללים:
א. ה"מעלה" ו"מטה" מדבר על האור - שיש בו תנועה של מעלה" - עליה והתעלמות, ו"מטה" - ירידה והתפשטות.
ב. ה"מעלה" ו"מטה" מדבר על העולמות - והאמרה באה לבטא את העילוי והשלימות של אוא"ס, שגם העולמות העליונים הם לא חשובים לגביו, ושהוא מתפשט גם בעולמות תחתונים.

==קישורים חיצוניים==
* [[אדמו"ר הזקן]] - '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32911&st=&pgnum=35&hilite= מאמר דיבור המתחיל להבין עניין אור אין סוף - תקס"ז]''' - ספר מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ז, עמוד כב. {{הב}}
* [[הצמח צדק]] - '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32911&st=&pgnum=430 מאמר דיבור המתחיל להבין עניין אור אין סוף]''' ביאור הצמח צדק על מאמר [[אדמו"ר הזקן]] הנ"ל בספר המאמרים תקס"ז בהוספות. {{הב}}
* הרב [[יואל כהן]] '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30575&st=&pgnum=22 ספר הערכים ערך אוא"ס]''' - סיכום לפרטי פרטים של ערך זה אור אין סוף. {{הב}}

{{אור}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אורות וכלים]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]