| גרסה אחרונה |
הטקסט שלך |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{תניא}} |
| '''אגרת הקודש כ"ב - מאהבה מסותרת תוכחה מגולה''' | | ב'''פרק כ"ב''' של [[אגרת הקודש]] מוכיח [[אדמו"ר הזקן]] את חסידיו על שמתאוננים על ה[[יסורים]] שבאים עליהם - למרות שהסיבה שהם מתאוננים הם מכיון שרוצים ל[[עבודת השם|עבוד את ה']], ומסביר כי עליהם לקבל את היסורים ב[[שמחה]] כבן המקבל מכות מאביו הרחמן והצדיק. |
|
| |
|
| ==מבוא== | | ==מבוא לפרק== |
| בסימן זה (בדומה [[אגרת הקודש - סימן י"ט|לסימן י"ט]]) הובאו '''שתי''' אגרות קודש שונות{{הערה|שנכתבו בזמנים שונים ובהקשרים שונים.}}, וכמוהו גם כאן צורפה השניה לתניא רק כעבור שנים רבות{{הערה|וגדולה מזו, למרות ש'מגודל טרדותי' נכתבה באותה שנה שנכתבה 'מאהבה מסותרת' היא צורפה לתניא רק 86 שנים מאוחר יותר ([[ספר התניא#אגרת הקודש|בדפוס וילנא תר"ס]]).}}, אך בשונה מ[[אגרת הקודש - סימן י"ט|האותיות הנגלות]]{{הערה|המצורפת לסימן י"ט, שתוכנה '''משלים''' את 'עוטה אור כשלמה'.}} אין קשר (גלוי) בין האגרות - ויהי לפלא.
| | באיגרת זאת מתאונן אדמו"ר הזקן על החסידים שבאים לשאול עצות גשמיות באומרו איפה מצאתם להיות מנהג לשאול לחכם בעצה גשמית מה לעשות בענייני העולם כי שאלה כזו צריכים להפנות לנביאים ולא לחכמים. ומסיים רבנו את האיגרת באריכות הביאור כיצד לפעול התעוררות ביראת השם ובקבלת ייסורים מתוך אהבה. |
| | ==גוף הפרק== |
| | {{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ב}}}} |
|
| |
|
| {{ש}}
| | ==סיכום הפרק== |
| | מאהבה מסותרת תוכחת מגולה. איפה מצאתם מכל סיפרי חכמי ישראל ראשונים ואחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הזה. דבר זה הוא מנהג ראוי לנביאים אשר היו לפנים בישראל ומה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה נהנהין ממנו עצה ותושיה הכוונה בעצה לסוד העיבור ותושיה לדברי תורה המתישים כוח הסטרא אחרא. |
|
| |
|
| '''מאהבה מסותרת תוכחה מגולה'''{{הערה|קטעים מהאגרת הושמטו, ובשלימותה היא מודפסת ב[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]].}}{{ש}}
| | והטעם שבאים לבקש עצה גשמית היא מאהבת עצמם ואפילו אהבת עצמם שלשם שמים אין זה הדרך הנכונה. |
| באגרת זו '''אוסר''' הרבי הזקן לבקש ממנו על [[גשמיות]]. למרות זאת{{הערה|ולמרות שבקטעים שהושמטו ישנם ביטויים '''חריפים''' כנגד השואלים עצות בגשמיות.}} המשיכו החסידים לשאול, '''והרביים המשיכו לענות.'''{{ש}}
| |
| ומדוע המשיכו, הלא הרבי אסר זאת בתכלית האיסור? אמרו חסידים הראשונים, שברשימה "נפש השפלה"{{הערה|הרשימה "נפש השפלה" (מודפסת ב[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]]) היא הדבר האחרון שכתב [[אדמו"ר הזקן]] והיה זה "קרוב לזמן הסתלקותו".}} '''הוא עצמו התיר זאת!'''.
| |
|
| |
|
| {{ש}}
| | אם באים ייסורים על האדם שיידע נאמנה כי זה מאיתו יתברך ואין צריך להפוך עורף אלא לקבל את הדברים ויתירה מכך לקבל את הדברים בשמחה. כי את אשר יאהב השם יוכיח. |
| '''מגודל טרדותי'''{{ש}}
| |
| באגרת זו 'יוצק' [[אדמו"ר הזקן]] את שני היסודות להצלחה בעבודת ה': [[רצון]] חזק, ו[[אהבת ישראל]] (כאמור, לא נמצא ביאור מדוע צורפה אגרת זו לאותו סימן יחד עם 'מאהבה מסותרת').
| |
|
| |
|
| ==גוף האגרת== | | עוד מעורר רבנו על תפילה בקול רם. ולהתחזק באהבת רעים. |
| {{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ"ב}}}}
| | ==מושגים יסודיים בפרק== |
|
| |
|
| ==סיכום==
| | {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק כ"א|פרק כ"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]}} |
| '''מאהבה מסותרת תוכחה מגולה'''
| |
| בתחילת האגרת מתאונן הרבי הזקן שלשוא מטרידים אותו בבקשות גשמיות, כיוון שעל שאלות כאלו יכול רק [[נביא]] לענות.
| |
| בהמשכה הוא מלמד זכות (על המבקשים), ומסביר ש[[יסורים]] באים על אדם רק לטובתו (למרק עוונותיו).
| |
| ומסיים, שאם האדם יכיר בכך (שהיסורים הם לטובתו, לכפר עוונותיו) יבין את גודל '''חסדי''' ה' (שממרק עוונותיו), וזה עצמו יגלה את אהבת ה' '''ויבטל''' את הדינים.
| |
| | |
| {{ש}}
| |
| | |
| '''מגודל טרדותי'''
| |
| האגרת "יוצקת" את שני היסודות להצלחה בעבודת ה':{{ש}}
| |
| :'''א. רצון חזק''': קודם לעבודת ה' צריך להתחזק ברצון להתגבר על כל מניעה{{הערה|לעבודת ה' יתכנו הפרעות פנימיות (כגון מידות לא טובות, טממטום הלב וכדומה) או חיצונית (כגון קשיי פרנסה, גזירות הגויים וכו').}}. העבודה עצמה היא התבוננות המעוררת את הרגש, אך בלי רצון פשוט והתמסרות עצמית לא יוכל להצליח.
| |
| | |
| :'''ב. אהבת ישראל''': מאחר ונשמות ישראל כלולות זו מזו, יכולה האלוקות להתגלות רק כשהן מאוחדות{{הערה|אך לא כשיש פירוד, והרי זה כמשל שפירוד איברים (אפילו חיצוניים) משפיע על הלב.}}.
| |
| | |
| ==אודות האגרת==
| |
| אצל חסידים היתה קבלה שהתחלת [[שינון תניא בעל פה]] תהיה באגרת זו בקטע המסיים אותה החל מהמילים: "אהוביי אחיי ורעיי מגודל טרדתי . . להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקי' את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו . . נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" עד סיום הפרק, ומי שקשה לו - שישנן לכל הפחות את הפסוק "ואיש רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם"{{הערה|גליון 'ואביטה' פרשת תרומה תשפ"ב עמוד 14.}}.
| |
| | |
| ==מושגים יסודיים==
| |
| *[[יסורים]]
| |
| *[[ברכה#החילוק בין ברכה והצלחה|ברכה מאדמו"ר]]
| |
| *[[אחדות ישראל]]
| |
| *[[רצון]]
| |
| | |
| {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - סימן כ"א|פרק כ"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - סימן כ"ג|פרק כ"ג]]}} | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] | | [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] |