עריכת הדף "בישול ישראל" (פסקה)

==מתי ההשתתפות מועילה==
===הסקת האש===
המחבר פוסק: שהבערת התנור מועילה רק בפת, אבל בבישול – אם היהודי לא הניח את הסיר על האש זה נחשב לבישול עכו"ם. (והטעם, כיוון שבפת צריךלהיוציא את הגחלים מהתנור, וניכר; מה שאין כן בבישול – שמסיקו והולך במשך הזמן, ולא ניכר המעשה{{הערה|ט"ז ס"ק ז.}}){{הערה|ס"ז.}}.

אבל הרמ"א חולק עליו, ואומר: שהדין הוא שהבערה וחיתוי מועילים גם בבישול, ואפילו אם חתה (בכוונה להגדיל את האש{{הערה|ש"ך ס"ק י.}}, אבל) בלא כוונה לבשל (באופן שזה משפיע על הבישול{{הערה|ש"ך ס"ק ט.}}) – זה מועיל{{הערה|ס"ז.}}. ואפילו אם רק ניפח את האש בפה – מועיל{{הערה|ט"ז ס"ק ח בשם דרכי משה.}}. וכמו כן אם השליך קיסם לאש – זה מועיל{{הערה|ש"ך ס"ק יא ממשמעות דברי הרמ"א.}}.

ומוסיף הרמ"א: שיש אומרים, שגם באם הגוי מעביר אש מאש קיימת של יהודי – זה מותר{{הערה|ס"ז.}}.

הט"ז פוסק שיש לסמוך על דברי הרמ"א רק בבית של יהודי (כיוון שמצטרפת שיטתו של ר' אברהם – שאין גזירה על בישול עכו"ם בבית ישראל. אבל בבית הגוי, זה לא עוזר וצריך להניח את הסיר עצמו על האש{{הערה|ט"ז ס"ק ו.}}.

===היפוך והגסה===
באם יהודי היה שותף בבישול – שגוי הניח את הקדירה או את הבשר על האש והיהודי הפך והגיס, או שהיהודי הגיס, אך הגוי השלים את הבישול – מותר. ומוסיף הרמ"א: שזה אפילו אם לא היה מתבשל בלא סיועו של הגוי{{הערה|ס"ו.}}.

הט"ז מקשה על דין זה של הרמ"א, כיוון שבגמרא משמע בפירוש שצריך שהבשר יוכל להתבשל גם בלא הגוי, אלא שפעולתו של הגוי זירזה את תהליך הבישול. ומסיק (כנ"ל) שיש להקל רק בבית ישראל{{הערה|ט"ז ס"ק ו.}}.

והש"ך כותב: שאף שאכן זה לא הוזכר בגמרא, אך כיוון שב'חילופי מנהגים' כתוב שבבבל היו מתירים בפת, ואנו נוהגים כך, הרי הוא הדין לגבי בישול (כיוון שזוהי אותה סברא להקל){{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}.

===עקירה וחזרה===
אם היהודי הניח קדירה עם תבשיל על האש, ולאחר מכן הסירה מהאש, ובא גוי והחזירה: אם התבשיל בבישולו הראשון נעשה כמאכל 'בן דרוסאי' (שליש הבישול) – מותר; ואם לאו – אסור{{הערה|ס"ח.}}. כיוון שכל הבישול נעשה בידי גוי ללא פעולת ישראל לזירוזו{{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}.

הט"ז כתב: שדין זה הוא גם כאשר הגוי הסיר את הקדירה והחזירה, כיוון שבסילוק התבטל המעשה הקודם (ואין לסמוך על האומר שבדיעבד אפשר להקל){{הערה|ט"ז ס"ק ט.}}. והב"ח הקשה על דבר זה, וחולק וסובר שאין לאסור. וכתב הש"ך: שאף שיש מה להשיב על דבריו, מכל מקום זה לא משנה, כיוון שכאן אפילו אם זרק קיסם לאש זה מועיל{{הערה|ש"ך ס"ק יב.}}.

אם יהודי הניח את הקדירה על האש והוא הלך משם, והניח גוי שישמור את התבשיל (באופן שאין לחשוש שהחליפו באחר{{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}), והגוי הפך בתבשיל; ולא ידוע אם הוא הגיע ל'בן דרוסאי' קודם לכך או לא – מותר, כיוון שזהו ספק דרבנן, ומקילים. וכן גם בכל ספק בבישולי עכו"ם (באם יהודי חתה באש או לא{{הערה|ט"ז ס"ק יא.}}) וכיוצא בזה – מותר{{הערה|סי"א.}}.

===סיום הבישול===
באם גוי החל לבשל, ולאחר שהמאכל הגיע למאכל 'בן דרוסאי' היהודי הגיע והשלים את הבישול (שחתה או שהגיס):

לדעת המחבר יש לאסור, אלא אם כן הוא ערב שבת או יום־טוב, או אם יש בזה הפסד מרובה{{הערה|ס"ט.}}.

אבל הרמ"א חולק עליו, ומביא שיש הסכמה של רוב הפוסקים (גם כאלו שבדרך כלל מחמירים{{הערה|דרכי משה ח.}}) – שזה מותר, (כיוון שאומרים 'בן דרוסאי' רק לקולא ולא לחומרא{{הערה|ט"ז ס"ק י.}}); וכן נוהגים{{הערה|רמ"א בס"ט. ש"ך ס"ק יד.}}.

===גחלים עוממות===
אם יהודי הניח בשר על גבי גחלים עוממות, שהוא לא היה מתבשל עליהן, ובא גוי וליבה ובישל – אסור{{הערה|ס"י.}}.

הש"ך כותב: שלדעת הרמ"א{{הערה|בס"ו.}} זה יהיה מותר, כיוון שמתירים "אפילו לא היה מתבשל בלא סיוע הגוי". וטעמם הוא – כיוון שמדמים את זה לזריקת קיסם לאש. אבל הש"ך בעצמו סובר – שזה לא דומה לזריקת קיסם, כיוון ששם האש שנוצרה מועילה בפועל לבישול, אבל הגחלים מצד עצמם לא יסייעו לו{{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}.