עריכת הדף "מהומות קראון הייטס" (פסקה)

== משפטי נלסון ==

באחד המקרים, חבורה של כעשרים שחורים הקיפה את [[יענקל רוזנבאום]], סטודנט אוסטרלי בן 29, שלמד באותה עת בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] שב-770, היכתה בו באכזריות וסדקה את גולגלתו. למריק נלסון, בן 16, דקר את רוזנבאום שוב ושוב בגבו. רוזנבאום זיהה את נלסון, כאשר שכב גוסס. מאוחר יותר באותו לילה הוא נפטר מפצעיו ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] קינגס קאונטי.

נלסון, שבעת מעצרו היה בן 16, הכחיש את אשמת הרצח וזוכה על ידי חבר מושבעים ב-[[תשנ"ב]]. הזיכוי עורר סערה וב-[[תשנ"ז]] נפתח משפט נוסף. מכיוון שלפי החוק האמריקאי אי אפשר לשפוט שנית חשוד ברצח שזוכה, ניצלה התביעה פרצה בחוק והגישה נגד נלסון תביעה מחודשת באשמה שהפר את זכויות האדם של הנרצח. בחודש [[סיון]] [[תשנ"ז]] נמצא נלסון אשם בהפרת זכויותיו של רוזנבאום. אך ערכאה גבוהה ביטלה את האשמה בנימוק שהשופט פעל באופן בולט לאזן את הרכב חבר המושבעים במספר שווה של יהודים ולא-יהודים.

התביעה עירערה והוחלט על משפט שלישי, בו שינה נלסון את עמדתו והודה כי ביצע את הרצח, אך לא משום שרוזנבאום היה יהודי, אלא "הצירוף הנוראי של אלכוהול, נעורים וטרגדיה גרם להתלקחות של אלימות ודחף את למריק נלסון למעשה רצח". הטיעון שהרצח בוצע תחת השפעת אלכוהול ולא בגין זהותו הדתית של הנרצח, נועד לערער את האשמה כי זכויות האזרח של רוזנבאום הופרו. במשפט שהתקיים לפני חבר מושבעים שרובו שחור, הציגה התביעה שוב את ההצהרות של פרקליטי נלסון משני המשפטים הקודמים, שדחו בתוקף את החשד שנלסון רצח את רוזנבאום. חבר המושבעים קבע כי "בליל הרצח היה למריק נלסון חלק מאספסוף זועם. הוא רצה לנקום וחיפש יהודי שעיר לעזאזל". הוא הואשם ונדון ל-10 שנות מאסר, אך מכיוון שכבר ריצה את רוב התקופה שנגזרה עליו, הוא שוחרר ב[[תשס"ד]] ולא סיים את ריצוי העונש.

דו"ח של המדינה משנת [[תשנ"ד]] הסיק כי נראה שרוזנבאום לא היה מת אילו טופל כראוי ב[[בית רפואה|בית הרפואה]]. הצוות הרפואי לא שם לב לפציעה מן הדקירה. משפחת רוזנבאום תבעה את [[בית רפואה|בית הרפואה]] על רשלנות, וזה הורה לעיריית ניו יורק, ש[[בית רפואה|בית הרפואה]] תחת אחריותה, לשלם לה 1.25 מיליון דולר לאחר שהודתה בטעות.