עריכת הדף "שדים ורוחות" (פסקה)

==בחסידות==
;מהותם ועניינם
השדים והרוחות בטלים לאלוקות ואינם עוברים רצונו יתברך לעולם והם רק שלוחים, אך למרות זאת נקראים בשם מזיקים או חיצונים. והטעם, כי הם שלוחי כחות הדין הקשה שנמשך מחיצוניות ופסולת '''הגבורות'''{{הערה|כי חיצוניות ופסולת החסדים היא תאווה וישות – אבל לא רצון להזיק לזולת}} דקדושה להעניש ולפעול רע וכליון בעולם, וזהו כל חיותם ועיקר מציאותם להיות כח רע בעצם, וכדוגמת המזיקים וטורפים שבחיות שדורסים והורגים בלי חמלה (כארי וזאב ונשר) ולכך הם טמאים. ונקראים גם "חיצונים" מאחר והם מחיצוניות ואחוריים דאחוריים שנקרא רע גמור שאינו יכול לכנוס לפנימיות הקדושה כלל{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ב' עמ' תתו ואילך – באריכות גדולה.}}

;שדין יהודאין ונוכראין
בתניא{{הערה|פרק ח'.}} מזכיר אדמו"ר הזקן את מאמר הזוהר{{הערה|חלק ג' רנג ע"א.}} לגבי [[שדין יהודאין]] ושדין נוכראין, שהם{{הערה|בזוהר שם מדבר על שדים '''כפשוטו''', שיש בהם שלוש דרגות: כמלאכי השרת (שחכמי המשנה היו לומדים תורה מפיהם, והיו משמשים תלמידי חכמים - למשל כשהיו צריכים קפיצת הדרך, וכמסופר במסכת חולין על שד שהיה משמש את רב פפא), וכבני אדם, וכבהמות - הם השדים הטמאים. אבל אדמו"ר הזקן בתניא משאיל את המושגים '''לנפש הבהמית''' - וראה פסקה הבאה.}} ייצר הרע של יהודים לעומת ייצר הרע של האומות. ובביאורים השונים{{הערה|ביאורים בתניא, המאור שבתורה (מעיינותיך), יודייקין, חסידות מבוארת וכו'.}} מוסבר בזה שייצר הרע של יהודי מצד עצמו מתאווה רק לדברים המותרים, אבל אם הוא מתפתה לזה הנה אז יונקת נפשו את חיותה מהקליפות – וכך יכול להכנס בליבו גם ייצר הרע ה"גוי", המתאווה גם לדברי איסור.

;חלק מנפש הבהמית או מלאך
במקומות רבים נאמר שייצר הרע הוא "מלאך" (היינו, '''מציאות נפרדת''' מהאדם), ובמקומות אחרים{{הערה|ראה פסקה קודמת.}} שהוא "נפש הבהמית" '''של''' האדם. תיווך הדברים הוא דמכיון שנפש הבהמית מקבלת את חיותה מהקליפות (כמו השדים) לכן לעיתים נקראת כך גם היא עצמה{{הערה|כך משמע בסוף מאמר "פסיעותיו של אברהם" בספר חסד לאברהם (לאברהם בן מרדכי אזואלי), המביא את ביאור הרח"ו ז"ל: שהאדם הוא סולם כל העולמות וקושר כל העולמות כי הוא כלול מכל העולמות, ונפש הבהמית שבו היא "מפאת השדים". היינו, שכמו השדים מקבלת חיותה מהקליפות.}}.