עריכת הדף "פיגול" (פסקה)

===בעבודת ה'===
העניין הכללי בהקרבן הוא ההתקרבות להקב"ה, כאשר האדם מקריב את עצמו כקורבן, הוא מביע את הכוונה הבסיסית להתקרב אל ה' דרך חיבור נפשי ורוחני, בתהליך פנימי שבו כל מציאות האדם נשאבת למרכז האמונה והקשר עם ה'.

ההבדל בין מחשבת הקרבן - פיגול, למעשה הקרבן - נותר, ב[[עבודת ה']] הוא, שגם בעבודת ה' יש גם את העבודה הכללית, שהיא [[קבלת עול מלכות שמים|קבלת עול מלכות שמיים]] וה[[אמונה בה'|אמונה בקדוש ברוך הוא]], ויש את הפרטים המעשיים של [[מצווה|מצוות]] שמחוללות את המעשה הפרטי של הקרבן.

====התקרבות כללית – אמוה וקבלת עול מלכות שמיים====
כאשר יש פגם במחשבה (המשקפת את ההבנה הכללית והעמוקה של האדם את עבודת ה'), כל הקרבן נפסל. לעומת זאת, כאשר פגם קורה במעשה הפיזי, הוא נוגע רק לחלק הספציפי של הקרבן, שאותו יש לפסול, אבל לא את כל הקרבן.

הבנה זו מבוססת על כך שהאמונה והכוונה הכללית והעמוקה הן הבסיס, ולכן פגם בהן מחייב פסילה כוללת. המעשה הפיזי, לעומת זאת, הוא פרט שניתן לתקן או לפסול בחלקו בלבד, ללא פגיעה בכללות הקרבן.

האמונה בקב"ה לא צריכה להיות חסרה בכל פרט ופרט במציאות האדם, כי ברגע שחסר פרט אחד (למשל, כאשר יש ספק או חוסר בהכרה במציאות ה'), זה יפגע בכל עבודת ה'.

האדם שמקיים את האמונה בקב"ה אמור לשלב את אותה האמונה בכל שלב ושלב בחייו, כולל מעשיו, מחשבותיו ורגשותיו. לכן, המחשבה והכוונה לאמונת ה' הם הבסיס לכל עבודת ה', וכאשר חסר פרט כלשהו באמונה זו, כל עבודת ה' נפגעת. האמונה במלכות ה' היא מהותית ונוגעת לכללות העבודה כולה.

====התקרבות פרטית – מצוות פרטיות====
ההיבט השני של ההתקרבות להקב"ה הוא דרך המצוות הפרטניות, כלומר, כל מצווה מציינת שלב פרטי בהתקרבות אל ה'. כל מצווה היא פעולה מוגדרת שבאמצעותה האדם מקיים את רצון ה' על פי התורה. כל מצווה יש לה את העקרונות שלה, החוקים שלה והדינים שלה, והיא חלק מדרך ההתקרבות האישית והפרטית של האדם. כך, יש לכל מצווה את החשיבות שלה כאיבר בפני עצמו בתוך שלם העבודה של ה'.

לדוגמה, מצוות [[ציצית]] היא פרט של מצוות המייצגת את הדרך בה האדם צריך להראות את חיבורו אל ה' כלפי חוץ, וחשיבותה היא בנכונות לקיים אותה כמצווה שלמה, עם כל פרט ופרט (למשל, הידור הציצית). אם חסר פרט כלשהו, כגון כמות חוטים או איכות החוטים, זו פגיעה במצווה הספציפית, אך אין הדבר נוגע לשאר המצוות.

הקבלה של מלכות שמיים היא עיקרון יסוד בעבודת ה', והיא המהות של ההתקרבות הכללית. קבלת עול מלכות שמיים שייכת לאדם כולו ולכישוריו הרוחניים, ונוגעת לאמונה שאין חיסרון או פגם בה. כשם שהתקרבות כללית נוגעת לכללות האדם, כך כל מצווה פרטנית נוגעת לעשייה המעשית של האדם בנוגע לרוחניות ולתורת ה'. המושג של קבלת עול מלכות שמיים יכול להסביר גם את האמרה על "פושעי ישראל מלאים מצוות כ[[רימון]]". מדובר בפושעים שמקיימים את המצוות הפיזיות בצורה נפרדת, אך חסר להם את העקרון הכללי של האמונה והכפיפות למלכות שמיים{{הערה|ש"פ וילך תשמ"ו.}}.