עריכת הדף "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (פסקה)

==בנתינת עצה יש לחשוב אך ורק את טובתו של מקבל העצה==
רש"י מפרש את הפסוק "ולפני עור לא תיתן מכשול" כדלקמן: "לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו".

הרבי מבאר מדוע בחר רש"י דווקא בדוגמה זו. הרי בתורה כבר קיימים איסורים ברורים המגנים על האדם מפני נזקים ישירים ועקיפים, כפי שמופיעים בדיני נזיקין. אם כך, ניתן היה לשאול מה מוסיף פסוק זה.

הרבי מסביר שפסוק זה אינו מתייחס לנזק ישיר הנגרם למקבל העצה, אלא לנזק מוסרי או לערעור הכוונה הטהורה של נותן העצה. רש"י מדגיש שמדובר במקרים שבהם העצה עצמה אינה בהכרח מזיקה – לדוגמה, ייתכן שלמכור שדה ולקנות חמור הוא מהלך כלכלי טוב, לצורכי פרנסה וכדומה. עם זאת, האיסור מתמקד במניע שמאחורי העצה: הציווי דורש שכשאדם נותן עצה, עליו לעשות זאת בכוונה טהורה ומתוך שיקול דעת לטובת מקבל העצה בלבד, מבלי לערב את טובתו האישית של נותן העצה.

כך ניתן להבין את פירושו של רש"י ל"עצה שאינה הוגנת לו" – מדובר בעצה שאינה מיועדת לטובת מקבל העצה בלבד, אלא גם משרתת את טובתו של נותן העצה. התורה מצווה כאן להימנע מכך, ולהבטיח שכל עצה הניתנת תהיה הוגנת אך ורק עבור האדם העומד מולה, מבלי שהכוונה תהיה נגועה בשיקולים זרים{{הערה|לקוטי שיחות חכ"ז ע' 141.}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]]