עריכת הדף "זאב" (פסקה)

==זאב נמשל לשבת==
בהקשר לפנימיות שבת וזאב, חשוב להבין את הרקע הרוחני של השבת ושל המושג "זאב". במכילתא מובא ששבת קודש נמשל לזאב שכן הזאב טורף מלפניו ומאחוריו, וכמו כן שבת יש להוסיף מחול על הקודש מלפני שבת ולאחרי שבת. 

בחסידות מסבירים שזהו גם התוכן הפנימי לימי החול שבו טוב ורע מתערבבים. ושבת הוא כמו הזאב ש"חוטף", כי יש לפעול שגם בימי החול יהיה קדושה כמו של שבת, שזהו התוכן של בירור הניצוצות. ישנם ניצוצות רוחניים המעורבים בטוב וברע, והזאב "חוטף" אותם ומעלה אותם לקדושה.

המשמעות הרוחנית של הזאב היא שהוא מבצע את פעולתו של לקיחת הניצוצות גם כשהם מעורבים בתערובת של טוב ורע. וזהו שאומרים ב"אשת חיל" - "ותיתן טרף לביתה", שהוא רמז לכך שהתהליכים הרוחניים העוברים דרך החולין והעשייה האנושית בעולם הזה הם כמו "טרף". כלומר, החולין שנהיו טהרה הם ה"טרף", אך באופן שבסופו של דבר מתברר ומתקדש.

בתפילה ובמעשים טובים שנעשים במהלך השבוע, כל פעולה היא דרך לתקן את העולם ולהביא את הרוחניות אל תוך החומר. כאשר נכנסים לשבת, כל העבודה הזו, שמתבצעת דרך מצוות, תפילה וצדקה, מתגלה בכפולות, והמנוחה האמיתית היא בשבת עצמה. בשבת, זהו הזמן שבו אין עבודה של "טריפה" או בירור נוסף, אלא רק גילוי של קדושה שלמה ונפלאה.

המושג של "זאב" הוא אפוא רק לפני שבת, כאשר הפעולה היא לקיחה, "טריפה" של הניצוצות לצורך בירורם. בשבת עצמה אין "זאב" – כי השבת היא עצמה זמן של מנוחה, של שלמות רוחנית שאין בה "טריפה" אלא "שלום", שבו כל היצרים באים לידי ביטוי במנוחה ובשלווה. 

הזאב טורף לפני השבת ואחריה, כדי להשלים את הבירור של ניצוצות הקדושה המפוזרים בעולם. ב"שבת" עצמה, כפי שנאמר במזמור "ליום השבת", יש מנוחה, נחת, ושלום מוחלט. זהו גם הרעיון המובע ב"גר זאב עם כבש", שבו ייעלם הרע ויתמזג עם טוב האין סופי.

בסופו של דבר, שבת אינה זמן של "טרף" כי אם זמן של תיקון עליון וקדושה. דווקא מה שקרה בששת ימי המעשה יעלה ויתברר בשבת, מה שמביא לתוצאה הסופית של קדושה מושלמת ושלום רוחני{{הערה|[[ספר הליקוטים]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58827&st=&pgnum=139 ערך חול, חולין ע' קלד.]}}.