עריכת הדף "תקיעת שופר" (פסקה)

===אצל הרבי===
בראש השנה [[תשי"א]], את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב [[שמואל לוויטין]], הבעל תוקע היה הרב [[משה דובער ריבקין]]. במוסף תקע הרב [[מענדל טננבוים]]. בראש השנה [[תשי"ב]], הייתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור "[[תהילים מ"ז|למנצח]]" ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחרי כן רמז לר' מענדל טעננבוים לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה [[תשי"ג]] הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות.
משנת [[תשט"ז]] עד [[תשנ"ב]] תקע הרבי בעצמו את כל התקיעות דמיושב{{הערה|על פי ספר [[ימי בראשית]], עמ' 248.}}, מלבד הזדמנות חד פעמית בראש השנה [[תש"כ]] בה לא הצליח הרבי לתקוע, ומספר את השופר לידי ר' מענדל טננבוים{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1USFrDs5shp7fNK5xJ0Cwm8Nq8bom5g9O/view יומן לייבל גראנער].}}, ישנם שקישרו זאת לאירוע בריאותי שעבר הרבי מספר ימים קודם לכן{{מקור}}.

בראש השנה תשי"ב הרבי אחז באצבעו על הסידור כמו מקריא. בתקופה מאוחרת יותר, היה רבי [[שמואל לוויטין]] המקריא, ואחר פטירתו (בי"א [[אלול]] [[תשל"ד]]), תקע הרבי כמה שנים ללא מקריא. ביום השני של ראש השנה [[תשל"ט]] רמז הרבי לר' [[מענדל טננבוים]] שיגש ויקריא, והקריא עד שנת [[תשנ"ב]]. בשנים שהרבי תקע ללא מקריא, נהג לעיתים להורות לעצמו ביד שמאלו, והחזיק את השופר רק בימינו.