עריכת הדף "שמחת בית השואבה" (פסקה)

==שיטה נוספת - שמחה יתירה==
אמנם יש שיטה אחרת (הרמב"ם, כמו שמבואר במפרשיו{{הערה|ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"ג מילואים סי' ה'.}}) ששמחת בית השואבה אינה קשורה לניסוך המים אלא הוא חיוב מן התורה לשמוח בחג הסוכות שמחה יתירה ונלמד מהפס'{{הערה|אמור כג, מ}} "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", ומבאר בכך הרבי{{הערה|לקו"ש חלק י"ז עמ' 267 ואילך.}} שאין זה מצווה חדשה, אלא רק חיזוק של המצוה של שמחה ביו"ט שכבר קיימת והסיבה ששמו "שמחת בית השואבה" הוא רק משום שזהו שם המקום בו תקנו את השמחה ולא שהוא בגלל השאיבה (ולכן קוראים לו שמחת בית השואבה ולא שמחת השאיבה).

===הכל שמחים בה===
ולפי זה מבאר הרבי ששמחה זו משתנית אצל כל אחד לפי דרגתו, משום ששמחה זו היא רק הוספה של שמחת יו"ט, (משא"כ אם היה זה מצוה בפני עצמה לא היה מקום לחלק בחיוב, ודווקא בגלל שכל ענינו הוא חיזוק לחיוב שכבר ישנו שייך לחלק כמה יש להוסיף וזהו דבר שתלוי בהרגש הלב) ואם כן תלוי זה בגודל חביבותו למצוה ולחג, ולכן בשמחת בית השואבה בבית המקדש, רק האנשים בעלי המעלה רקדו בעצמם אך שאר האשנים הסתפקו משמחה ממה שצפו בריקודם של אלו משום שלא היו ברדה כל כך נעלית.

וזהו שכתב הרמב"ם: "ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין" ובזה הוסיף על דברי המשנה: א. גדולי חכמי ישראל ב. ראשי ישיבות ג. סנהדרין ד. זקנים.

ומבאר הרבי את מקור הדברים והוא מהגמרא המספרת אודות תנאים מסויימים שהיו רוקדים ושמחים ביותר בשמחת בית השואבה אף שברור שכל התנאים היו שמחים בה, מכל מקום בחרה הגמרא לספר על תנאים מסויימים ואף להזכירם בשמם, והוא כדי לבאר שכל אחד רקד משום מעלתו שלו: "[[רבי יהושע בן חנניא]]" המוזכר לשבח כחכם גדול שניצח את חכמי אומות העולם בויכוחיהם{{הערה|בכורות ח, ב.}} ומכאן שגדולי חכמי ישראל היו שמחים בשמחת בית השואבה, "[[רבי שמעון בן יהוצדק| בן יהוצדק]]", שמו המלא הוא "רבי שמעון בן יהוצדק" והתואר רבי ניתן למי שיש לו תלמידים וא"כ ראש ישיבה היה "[[רבן שמעון בן גמליאל]]" מוזכר משום שהיה נשיא הסנהדרין "[[הלל הזקן]]" מוזכר בתואר "הזקן" ומובן שזהו המעלה שבשלה רקד בשמחת בית השואבה - להיותו חלק מ"הזקנים".