עריכת הדף "ימות המשיח" (פסקה)

==שינוי הטבע בימות המשיח==
ה[[אמונה]] בימות המשיח היא כעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם. קיימת מחלוקת בין מספר פוסקים ופרשנים בהגדרת המצב של ימות המשיח כארוע טבעי או על-טבעי. חלק מהנידון בהגדרה סובב גם פרטים מסוימים בדמותו של ה[[משיח]] ושל המאורעות הסובבים את ביאתו, גם הם נתונים ב[[מחלוקת]] האם יהיו בדרך ה[[טבע]] או בדרך [[נס|נסית]].

ה[[רמב"ם]] סובר בספרו כי לא יהיה שינוי במנהגו של העולם, ואלו דבריו{{הערה|רמב"ם הלכות מלכים י"ב א-ב.}}:
{{ציטוט|תוכן=אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר ב[[ישעיה]] [[וגר זאב עם כבש]] ונמר עם גדי ירבץ [[משל]] וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כ[[זאב]] ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר ה[[היתר|מותר]] בנחת עם ישראל שנאמר ו[[אריה]] כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות ה[[מלך המשיח]] יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן. אמרו חכמים אין בין ה[[עולם הזה]] לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.|מרכאות=כן}}
ה[[ראב"ד]] השיג על הרמב"ם, מהכתוב "והשבתי חיה רעה מן הארץ"{{הערה|ויקרא כו, ו.}} המורה על שינוי טבע העולם, ולכן לשיטתו יתקיים שינוי בטבע העולם בימות המשיח.

ה[[רדב"ז]] חילק בין [[ארץ ישראל]] לשאר הארצות, מהפסוק "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ"{{הערה|ישעיהו יא, ט}}, הוא למד שבארץ יתקיים שינוי בטבע העולם, אך ב[[חוץ לארץ|חו"ל]] לא יתקיים.

רבי מאיר גבאי כתב בספרו עבודת הקודש, שמצב העולם בימות המשיח יהיה כפי שהיה ב[[ששת ימי בראשית]].

כמו כן מתאר הרמב"ם{{הערה|ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"ב הלכה ה'.}} את העולם בתקופה זו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא [[רעב|רָעָב]] וְלֹא [[מלחמה|מִלְחָמָה]]. וְלֹא [[קנאה|קִנְאָה]] וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. [[וכל המעדנים מצויין כעפר|וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר]]. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר{{הערה|ישעיה, פי"א, פס' ט.}} 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'}}

===שתי תקופות בכלל===
אולם הרבי מבאר, כי לאמתו של דבר גם הסוברים כי לא יהיה שינוי בטבע העולם, גם לדעתם לא יהי זה רק בתקופה הראשונה. ואילו בתקופה השניה של ימות המשיח יהיו שינויים דרסטיים, שעיקרם הוא [[תחיית המתים]], וכמו כן באגרת תימן כותב [[הרמב"ם]] שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "[[עולם כמנהגו נוהג]]".
אולם גם בתקופה הראשונה יתקיימו מספר יעודים, כמו למשל [[עתידין אילני סרק שיתנו פירות|אילני סרק שבארץ ישראל יטענו פירות]]{{הערה|לקו"ש חכ"ז בחוקותי סי"ג}}.

הרבי מסביר, שהתקופה הראשונה איננה מוכרחת, והיא תלויה במעשיהם של בני ישראל: אם הם יהיו במצב של "[[זכו]]", תגיע מיד התקופה השניה.

לכן גם התקופה השניה מוכרחת שתבוא, שכן בתקופה הראשונה בני ישראל יקיימו תורה ומצוות בשלימות, ויגיעו למצב של "זכו" - ואז יזכו לתקופה השניה.

ע"פ החידוש שיש שתי תקופות בימות המשיח מתרץ הרבי הרבה גמרות ומדרשים סותרים למשל האם [[בית המקדש]] יבנה בידי אדם או בידי שמים ועוד.

אף על פי שהרמב"ם לא כתב על התקופה השניה בגלוי בספרו, הרבי{{הערה|הדרן על הרמב"ם תנש"א}} מוצא לכך רמז בהלכה האחרונה, שבשתי הפרקים האחרונים מדבר הרמב"ם, על שלימות ידיעת הבורא שתהיה [[לעתיד לבוא|לעת"ל]] מצד האדם, אך שהעולם מצד עצמו יהיה בטל לגמרי לקב"ה, זה יהיה רק בתקופה השניה. ועל כך רומז הרמב"ם בהלכה האחרונה, שמצד העולם עצמו לא יהיה שייך רעב או מלחמה, ולכן טבע העולם הוא לדעת את ה, בגלל ש"מלאה הארץ דעה את ה כמים לים מכסים", שהעולם מתכסה ומתבטל ממציאותו על ידי גילוי האלוקות שיהיה אז.

===שתי תקופות בגילוי אלקות===
{{ערכים מורחבים|ערכים=[[תחיית המתים]], [[עולם הבא]], [[דירה בתחתונים]].}}
ישנם חילוקים בין הגלויים שיתגלו בתקופה הראשונה לבין הגילויים שבתקופה השנייה:
* בפעולת הביטול שיפעלו בעולם{{הערה|הדרן על הרמב"ם ה'תשמ"ט ס"ה, הדרן על הרמב"ם ה'תנש"א ס"ט}}
:ישנם ב' אופנים בגילוי האלוקות בעולם: א) העולם הוא מציאות לעצמו ללא קשר לאלוקות, אלא שביררנו מציאות זו והאלוקות מתגלה בכל העולם. אך העולם עדיין מציאות לעצמו. ב) מתגלה שהעולם אינו מציאות לעצמו כלל, וכל בריאתו לא הייתה אלא בשביל האלוקות.

:וזהו החילוק בין ב' התקופות: בתקופה הראשונה יהיה בעולם רק גילוי אלוקות ולא תהיה כל מציאות המנגדת לאלוקות. אך העולם עדיין מציאות לעצמו, ועל כן יהיה "עולם כמנהגו נוהג". משא"כ בתקופה הב' יתגלה הפנימיות דהעולם, שהעולם לא נברא אלא בשביל הגילוי של ה', וממילא העולם אינו מציאות לעצמו כלל. וממילא, העולם לא יישאר כמציאות עצמאית, ייבטל ממציאותו, ויהיה "שינוי מנהגו של עולם".
* באופן תפיסת הגילויים על ידי הנבראים, וממילא בדרגת ה[[התאמתות]] של הגילויים בעולם{{הערה|מאמר "פדה בשלום" תשמ"א.}}.:
:שבתקופה הא' יהיה גילוי אלוקות באופן של ראיה - אך באופן דראיית השכל. משא"כ בתקופה הב' שהגילוי יהיה בבחי' ראיה מוחשית.

:והענין הוא: גם כשהגילוי הוא באופן של ראיה, אך כל עוד זה רק ראיית השכל הדבר עדיין לא מתעצם עם האדם, והראיה: אם יקשו לו קושיות על הבנה מסויימת זו - הבנה זו תיחלש אצלו. ולכן, בתקופה הא' שהגילוי יהיה בבחי' ראיית השכל, היינו הבנה שלא מתעצמת עם האדם, לא נהיית מציאותו של שלו - ממילא מציאות העולם עדיין לא תשתנה ויהיה "עולם כמנהגו נוהג".

:משא"כ בתקופה הב' שזה יהיה בחי' ראיה מוחשית, וכאשר אדם רואה משהו בעיניו - שום קושיות לא ישנו אצלו את אמיתות הענין כי זה ממש התעצם עם האדם, וזה נעשה חלק ממציאות האדם. וכך, כאשר זהו רמת הגילוי שיהיה בעולם - הגילוי חודר ונעשה מציאות אחת עם העולם ופועל בעולם ומשנה את גדריו. וממילא נהיה "שינוי מנהגו של עולם".
*בדרגת הגילוי{{הערה|"והיה עקב תשמעון" תשכ"ז.}}: הגילוי בתקופה הא' הוא גילוי ה[[אור אין סוף|אוא"ס]] שהאיר לפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]]. ובתקופה הב' יתגלה גילוי חדש ד[[העלם העצמי]] שלא התגלה גם לפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]].