עריכת הדף "הפסק טהרה ושבעה נקיים" (פסקה)

== בתורת הקבלה והחסידות ==
על פי פנימיות התורה והקבלה, תהליך ההיטהרות של האישה – ובמיוחד הפסק הטהרה והשבעה נקיים – מסמל תהליכים רוחניים עמוקים במערכת היחסים שבין כנסת ישראל לבין הקב"ה.

מובא ב'''זוהר הקדוש''' כי היחס בין הקב"ה וכנסת ישראל הוא כיחס של [[חתן]] ו[[כלה]]. לפיכך, גלות ישראל מדומה למצב של נידה – פרישה וריחוק. יציאת מצרים, לפי הבנת הקבלה, הייתה בגדר '''הפסק טהרה'''. כלומר, התגלות האלוקות שם שימשה כהפסק מן הדם, מן הטומאה, ומההשתעבדות ל"סיטרא אחרא" – הצד האפל של הבריאה.

במילים אחרות, יציאת מצרים סימלה את שלב ההיפרדות מן הרע, כפי שהפסק טהרה מסמל את ההבחנה והניקוי המלא מן הדם. רק לאחר התבררות והפסקה זו, ניתן להתחיל את תהליך ההזדככות – ה"[[ספירת העומר]]", שהיא כנגד '''שבעה נקיים'''. כל יום בספירת העומר הוא כשלב נוסף בטהרה הרוחנית של עם ישראל לקראת "יום חתונתו" – מתן תורה{{הערה|שם=ד"ה וספרתם תר"ל|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15963&st=&pgnum=359 ד"ה וספרתם תר"ל]}}.